אוה זכרונות...
אני את החתונה האדומה קראתי באמצע הלילה, אחרי שעתיים שבהם שכבתי במיטה בלי יכולת להרדם, וידעתי שהפרק הבא שלי בספר הוא של קייטלין, חוסר חיבתי הטבעי לקייטלין הוביל אותי לחשוב שאני אקרא קצת, הקשקושים של ישעממו אותי ואני ארדם. ואז נפלתי על החתונה האדומה :| בואו רק נגיד שגמעתי את פרקי החתונה האדומה, והמחשבה על לישון לא חלפה במוחי. מוזר ככל שיהיה, לא הצלחתי להביא את עצמי לשנוא את וולדר פריי, שהוא דמות משעשעת ביותר בעיניי, ובמשך הפרק רק חשבתי על כמה שקייטלין מטומטמת. מצד שני, הגישה שלי לספרים מוזרה, התפוצצתי מצחוק באמצע השיעור [שבו קראתי את הספר כמובן] כשקראתי ששפכו שמן רותח על לוראס.