אני חושבת שכמו בכל תחום, תלוי באמונה,
לנו כמטפלים זה נראה מאוד ברור ואף טריוויאלי. לי אין ספק שהילינג עוזר, עם הסתייגות אחת כמובן - אם המטופל מוכן לאפשר לעצמו את תהליך הריפוי. נתקלתי לא מעט פעמים באנשים שיש בהם התנגדות כל כך עזה לכל הקונספט, שבנתה מסביבם חומה אנרגטית בצורה היטב, ולומר את האמת, ברוב המקרים אני לא מנסה להלחם בזה. אני מניחה שכמו שלי הרפואה המערבית נותרת בבחינת מוצא אחרון במצבי קצה, יש אנשים שההילינג, (ובד"כ גם תחומים אחרים של הרפואה המשלימה) הוא מוצא אחרון. זה בסדר, לגיטימי. איש באמונתו יחיה לא? מה העלה בך את השאלה הזו?