אבא של נעם
New member
כמו שאומרים בירושלמית -
אנחנו כפיתים (כלומר בתיקו). גם אני מוריד בפניך את הכובע. הפחד הגדול שלי הוא שאחרי שנה, שנתיים - אפסיק עם הבריאות, אחזור להזנחה, לעצלנות ולאכילה הבלתי מבוקרת, והכל יחמיר וייהרס. בינתיים זה הולך טוב, אבל מה זה כמה חודשים לעומת חיי נצח. בינתיים, הזמן שאני עם הסוכרת יותר קצר ממה שהיתה הטירונות שלי לפני עשרים וחמש שנה. אנשים כמוך, שכבר בסיפור הזה הרבה שנים ועוד סוחבים את כל האופטימיות, וחיים נכון - אתם ההשראה האמיתית. לא גיבורים לרגע כמוני. ועכשיו אחרי כל הדביקיות כמו שאמרת, אפשר ללכת לישון בנחת. ליל מנוחה!
אנחנו כפיתים (כלומר בתיקו). גם אני מוריד בפניך את הכובע. הפחד הגדול שלי הוא שאחרי שנה, שנתיים - אפסיק עם הבריאות, אחזור להזנחה, לעצלנות ולאכילה הבלתי מבוקרת, והכל יחמיר וייהרס. בינתיים זה הולך טוב, אבל מה זה כמה חודשים לעומת חיי נצח. בינתיים, הזמן שאני עם הסוכרת יותר קצר ממה שהיתה הטירונות שלי לפני עשרים וחמש שנה. אנשים כמוך, שכבר בסיפור הזה הרבה שנים ועוד סוחבים את כל האופטימיות, וחיים נכון - אתם ההשראה האמיתית. לא גיבורים לרגע כמוני. ועכשיו אחרי כל הדביקיות כמו שאמרת, אפשר ללכת לישון בנחת. ליל מנוחה!