11.4, 10.7, 10.9, 8.3, 6.1

[DannyZ5]

11.4, 10.7, 10.9, 8.3, 6.1

לא, זו לא סידרה חשבונית יורדת. לא, זו גם לא מוטציה מיוחדת של סידרת פיבונצ'י. ולא, הנריהנרי (המתמטיקאי), זו גם לא הפתרון האישי שלי למשפט האחרון של פרמה. זו עקומת הירידה של ה-HbA1C שלי יוּ אֵיזֶה כֵּיף הַיַה לֶקָבֶּל אֶת הַ-6.1 הַזֶה

 

[הסייח הרוקד]

מזל טוב, כל הכבוד

דרך אגב, אני ראיתי תוכנית בטלויזיה על אחד שהצליח להוכיח את משפט פרמה. כל הכבוד, אתה דוגמא יפה לכולנו.

 

[המתוק3]

אני עוד יותר שמח

גם אני קיבלתי בשבוע האחרון את 6.2 וזה היה ממש מסיבה ששם חגגנו אם הרבה דברים מתוקים.... את האמת זה ממש תודה לקב"ה ולמשאבה

 

[השושן הצחור]

../images/Emo6.gif

אכן לקב"ה ולמשאבה יש יד בדבר, אבל לך הרבה יותר

תמשיך ככה

 

[פינה בלב]

כל הכבוד !!! ../images/Emo39.gif

 

[King of pain]

הידד ... ../images/Emo13.gif ...

כל הכבוד - באמת כיף ומאוד מעודד לראות את ירידה כזו ... המשך כך ... כל הכבוד גם על מוטיב בניית המתח בהודעתך , אגב ... הרבה בריאות , ושימשיך המורל לעלות ביחס הפוך לירידת ההמוגלובין . לילה טוב ומחר נעים ...

...

 

[אבא של נעם]

מצטרף למברכים.

נכנסתי בדיוק כדי לשאול שאלת תם: לפני כמה דקות הסתכלתי על תוצאות הבדיקות שלי באתר מכבי, וגיליתי את הבדיקה הזו. הגרף מראה שביולי (הבדיקה הראשונה שגילתה את הסוכרת) היה לי 10.3, באוגוסט - 6.6 ועכשיו בנובמבר - 5.3. ולמרות שאני מבין שצריך לשמוח כי התוצאה טובה, אני בעצם בכלל לא יודע מה הבדיקה הזו. לפני שאתקשר לקופ"ח, אולי מישהו כאן יוכל להתנדב ולהסביר?

 

[השושן הצחור]

בהנחה ואתה שואל על A1C

זו בדיקה שממצעת את התוצאת רמות הסוכר בדם שלך במשך ה-12 שבועות האחרונים. הנורמה זה 4-6 אם אני לא טועה. השאיפה של סוכרתים היא להיות מתחת ל-7 כדי למנוע סיבוכים בעתיד. מגמת הירידה שלך מצוינת

 

[הנרי הנרי]

A1C=5.3 ממוצע של כ- 95 במשל היום...

ה- A1C אצל בריאים צריך להיות בגבולות 4.2 - 6.4 , כאשר אצל סוכרתיים פחות מ- 7 נחשב לטוב. אצלך זה מצויין. השאלה היא האם אינך נמצא על גבול ההיפו, יותר מידי פעמים ביום?

 

[King of pain]

6.2 , 6.2 , 6.1 , 6.2 , 5.3 , 5.8

( מה יש ... גם לי מותר ... ) ולגבי השאלה על ערך ה-HbA1C ומשמעותו - כאן יש מעט אינפורמציה . חלומות נאים ומחר נעים ...

...

 

[השושן הצחור]

כל הכבוד על הירידה ../images/Emo47.gif

תמשיך ככה

 

[יפיופי]

כל הכבוד לכם באמת

למה לי שכל כך קשה אני שמחה על 160 בבוקר.

 

[השושן הצחור]

כי את עקשנית

סתם סתם אוהבים אותך

מתי את מתחברת למשאבה

 

[i l a n n a]

9.6 5.4 7.0 6.5

זה שלי... יכול להיות יותר טוב...

 

[השושן הצחור]

עדיין מתחת ל-7 זה מצוין../images/Emo45.gif

 

[הנרי הנרי]

לא מסוגל לשכוח אותי...

ה-A1C שלך מצוין, בערך ממוצע יומי של 120... השאלה איך התנודות בסוכר אצלך. אם לא גדולות, אז אתה במצב טוב מאוד. לפי עקומת הירידה הזאת, אתה תוך שנה איש בריא... סתםםםםם.... רק בריאות.

 

[רוז22בר]

../images/Emo10.gifאז איך עושים את זה? איך הצלחתם

להוריד כך את הערכים? בדקתי בדיקות שלי מלפני שנה (צריכה לעשות חדשות בשבוע הבא), ואני מפחדת לכתוב פה, אבל תוצאות הבדיקה הזו אצלי היו...14.6, לפי מה שאני מבינה פה כבר הייתי אמורה להתפגר, לא?

 

[פינה בלב]

מקווה שלקחת את עצמך בידיים בשנה

האחרונה, ושהתוצאות הפעם יהיו נמוכות בהרבה

אם לא, זה הזמן להתחיל ... (דרך אגב, מומלץ לעשות את הבדיקות פעם ב 3 חודשים ). איך עושים את זה - מקפידים על הדיאטה (ארוחות קטנות עם פחממות מדודות בהתאם להמלצת הדיאטנית) - שמירה על איזון קפדני עם אינסולין (אני חושבת שעם משאבה קל יותר מאשר זריקות, אבל זה אולי אישי), ופעילות גופנית.

לתוצאות תקינות ולאיזון

 

[אבא של נעם]

איך הצלחתי, באמת שאלה טובה.

אני לא יודע אם הצלחה הוא הביטוי הנכון, אבל הנה הסיפור. אני בן 42, ועשרים שנה (מאז שעברתי פציעה ואשפוזים עם הרבה קורטיזון, אבל זה רק תרוץ) ) הייתי שמן ועצלן. בתחילת השנה החלטתי ללכת לסדנת תזונה של מכבי. הגעתי 119 ק"ג, ואחרי שלושה חודשים סיימתי עם 116 ק"ג. למדתי הרבה, אבל לא יישמתי כמעט כלום. בסוף יוני גיליתי פתאום שירדתי בשלושה חודשים 10 ק"ג. הלכתי לבדיקה אצל הרופאה והתברר שיש לי סוכרת סוג 2. 360 סוכר, 980 טריגליצרידים, וכל היתר בהתאם. נכנסתי לפאניקה לכמה ימים, בין היתר כי יש לי רק עין רואה אחת, והמחשבה על פגיעה בראיה החרידה אותי. אחרי כמה ימים נרגעתי, והחלטתי להתגבר על העניין ברצינות: התחלתי לאכול נכון, שני ביקורי חיזוק אצל הדיאטנית רק כדי ליישר את מה שכבר ידעתי, ופעילות גופנית שאף פעם לא עשיתי קודם. וזה היה החלק הקשה באמת: שנאתי פעילות גופנית כל חיי, והגעתי עם זה עד לרמה של אמונה דתית. פתאום לשנות לא היה קל. קניתי הליכון, והתחלתי עם עשרים דקות, קילומטר וחצי, בזחילה. היה מאוד מאוד קשה, אבל הפחד היה יותר גדול מהכאב. אחרי כמה שבועות השד כבר לא היה כל כך נורא, כבר לא כאב לי ללכת והתחלתי להעלות מידי פעם מהירות ומרחק, ובהמשך - הפסקתי לסבול מזה. זו היתה בעצם ההפתעה הכי גדולה. בתחילת ספטמבר החלטתי שאם כבר אז כבר: אם אני הולך להיות בריא, לפחות שביחד עם זה אהיה גם חתיך. לא לצחוק - אני רציני. גבוה ובלונדיני כבר לא יצליח לי, אבל לפחות להראות טוב. נרשמתי למכון כושר, פעמיים בשבוע משקולות ומכשירים בלבד, מה שפעם קראו "פיתוח גוף" והיום יש לזה המון שמות אופנתיים יותר. אני מתמיד, נהנה, כבר רואים תוצאות בעיניים ומסתבר שהמחמאות הן החיזוק הכי טוב. התוצאות? לפני שלושה שבועות החלטתי לקחת את הילדים וטיפסנו בשביל הנחש על המצדה, ובשבת הקרובה נשתתף בצעדת בן גוריון. כל העסק הזה הפך ממלחמה בסוכרת למלחמה לחזור להיות צעיר בריא וחתיך. אני יודע שזה ילדותי, אבל זה עובד, נשבע לכם. כל מחמאה מבחורה מחזירה אותי אחורה בגיל בשנה שלמה. אני לא מתנזר לגמרי ממתוק, ובעצת הדיאטנית מרשה לעצמי לפעמים משהו קטן פה ושם. הפחמימות ירדו, החלבונים עלו, השומנים תחת מעקב. בסך הכל אני אוכל בלי לספור, בלי להמנע כמעט מכלום, לא עושה מבצעי הרזיה בכלל. ירדתי עוד ששה קילו נוספים במהלך התקופה, החלפתי את כל הבגדים שלי לבגדים יותר קטנים (מכנסיים 58 הפכו ל- 50, חולצות ירדו בשני מספרים) ופתאום אכפת לי איך אני נראה ואיך אני מרגיש. אני לא מתעכב בסיפור על הרווח בפינות: הפסקתי לנחור, אני ישן טוב יותר, אין לי יותר כאבי גב, כפות הרגליים לא הורגות אותי, אני יכול לקשור את השרוכים בלי לאבד את הנשימה, אני יותר עירני ויותר מרוכז. כל זה הוא בעיני רווח נוסף, שני בחשיבותו. אני יודע שכל זה נשמע קצת כמו תשדיר שירות, אבל זו המציאות. הנקודה הכי חשובה בכל הסיפור - ההפיכה של התהליך למשהו שרציתי, ולא למשהו שמוכרחים לעשות בלית ברירה. במקום להלחם בסוכרת אני מתאמץ להראות טוב, לסחוט מחמאות, ובדרך אגב אני גם נהיה יותר בריא. ועוד משהו שנזכרתי בו בזמן שקראתי את מה שכתבתי: כל המשפחה בעסק. הבנים אוכלים בריא, אשתי אוכלת בריא, כולם עוסקים בפעילות גופנית, ואוכל ופעילות הפכו לנושא שיחה יותר נפוץ ממה שהיה פעם. אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב ליצור אווירה משפחתית מתאימה אחרת מאוד קשה. אם למישהו יעלה איזה רעיון בעקבות קריאת הדברים, ויעזור במשהו - כבר היה שווה לכתוב הכל.

 

[King of pain]

שמע ...

אבא של נועם - באמת הרשמת אותי ... אני מניח את כל הציניות בצד , מוריד בפנייך את הכובע , ומעריך אותך הרבה . אני אחד שתמיד מנסה לטעון בפני כל המוכן לשמוע שלסוכרת יש דוקא הרבה יתרונות , ושבאופן אישי - מעבר לכמה עניינים טכניים , בהחלט חל שיפור בחיי מאז גיליתי אותה אצלי לפני כ-16 שנה . יש דברים , מסתבר , שאדם יודע להעריכם נכונה רק כאשר הם מפסיקים להיות מובנים מאליהם . אני מחשיב עצמי למאוזן , פחות או יותר , גם מבחינת רמות הסוכר וגם מבחינה נפשית , ועם זאת הסיפור האישי שלך בהחלט מעורר השראה ועידוד , ומזכיר לי , הקטן , שגם המאמצים המינוריים שאני מתיימר להכביר על חיי ע"מ לשפר את איכותם , הם רק קמצוץ לעומת אלו שביכולתי ושמן הראוי לי לעשותם ... תודה לך על זה ... כל הכבוד גם על גיוס המשפחה כולה ושיתופה - גנרל מונטגומרי , נדמה לי , אמר שהמצביאים הגדולים מקדישים 90% מזמנם בבחירת האנשים שיילחמו לצידם , וטוב לשמוע שהחלק הזה כבר מאחורייך ... ומשהו קטן לרוז22 , לפני שאני מעייף גם את עצמי - אין כוונה , חלילה , שתראי את תוצאות הבדיקות של הנוכחים ואת סיפוריהם כאזהרה , הטפה , התנשאות או גורם לייאוש ... להיפך - קבלי כל זאת ככוונה , כהצהרה , כתקווה וכמשהו לשאוף אליו , ותהא זו תרומה קטנה של ידידים ועזרה צנועה לך בדרכך אל האיזון ואל האושר , וכמובן שאשמח לעזור בכל דרך ומובן שתעלי בפניי , ואני בטוח שכל השותפים הנוספים יישמחו , ויועילו אפילו יותר ...

... ( סליחה על ההודעה הדביקה במיוחד , אגב ... השיבו את חבילות הטישו למקומן , ואחזור להיות ציני בלתי נסבל במהרה בימינו , ובא לציון גואל ... ) לילה מוצלח , ורוב בריאות , איזון וששון .

...