פנים מחייכות
New member
11 חודש בלעדיו
היום בדיוק לפני 11 חודשים - לפי התאריך עברי , נפטר בעלי , משום שזה יצא בשבת , הסעודה והתפילה נערכה ביום חמישי בבית הכנסת , היו אורחים רבים , מצאתי עצמי מסתובבת בין כולם לוחצת ידיים , מנושקת ורגע לא יושבת , את האמת זה היה קשה , קשה מאד , ההתארגנות , הטלפונים , הקייטרינג האחריות שהכל ידפוק כמו שצריך והמשפחה מצד הבעל תהיה מרוצה . וכל הזמן המחשבה המלווה שבמקום להזמין לשמחה , אלוהים למה אני מזמינה , וכמובן שוב צפה השאלה אלוהים למה זה קרה ? ילדי לפחות הגדולה שאמורה לחגוג 19 בשבוע הבא , לא רצתה לבוא , מה אני צריכה את זה היא אמרה , לא ויתרתי אבל ניסיתי להבין , האמצעי היה קפוא והקטן התרגש ושיתף פעולה , למזלי כל אחד מהם היה מוקף בשניים מחבריו כך שזה הקל עליהם. כשחזרנו הביתה שאלתי אותם אייך היה ? - בסדר , אבל כל זה היה הכנה לאתמול, אתמול עלינו לבית העלמין והיה עוד יותר קשה , כמעט כל מי שרציתי שיגיע הגיע והדבר ריגש אותי מאד , הכבוד שחולקים , את המצבה כיסו בים פרחים , כך שהיה קשה לראות את הכיתוב והרגשתי שהאינטימיות בינו לביני חסרה כשלא יכולה להסתכל על שמו מהמביט עלי מהאבן. הקראתי דברים שכתבתי ומאד התרגשתי וכן גם בכיתי , הוא פשוט חסר כ"כ. כ"כ הרבה דברים חווים לבד בשנה הראשונה שאתה לא כ"כ מבין אייך עוברים זאת. והתחושה היא שכל זה זה הכנה בלבד לציון השנה - 12 חודש והלב כואב כ"כ. הקראתי שם שיר שכתב יענקלה רוטבליט , שיר מאד יפה שמעביר את התחושה של יום אחרי יום , את הכאב ורוצה לשתף בו אתכם לשיר קוראים: " יום רודף יום " לפעמים נשבר הלב וכמו רעם ביום בהיר החיים מכים אותך כואב ואין לך איך להחזיר מישהו היה בעולם מישהו איננו עוד אם נחיה או נמות, בן אדם העולם לא יעמוד ויום רודף יום יום בא והולך לו מעשה יום ביומו ורק אתה יודע שום דבר לא ישוב שום דבר שום דבר לא ישוב עוד למקומו ואין למי לחכות נשברו כל הכלים וכל המילים ריקות וכל המעשים תפלים והשמש הולך ובא והרוח בך לא קמה אם אינך מצפה לתשובה אז למה תשאל למה? ויום רודף יום יום בא והולך לו מעשה יום ביומו ורק אתה יודע שום דבר לא ישוב שום דבר שום דבר לא ישוב עוד למקומו יום, יום רודף יום והזמן עושה את שלו הוא פשוט חולף, עובר פעם הוא כמו לאיטו ופעם כאילו ממהר ואפשר לשאול שאלות ואפשר לתת הסברים אפשר נסתרות לגלות ואפשר לכתוב שירים ויום רודף יום יום בא והולך לו מעשה יום ביומו ורק אתה יודע שום דבר לא ישוב שום דבר שום דבר לא ישוב עוד למקומו לפעמים נשבר הלב וכמו רעם ביום בהיר החיים מכים אותך כואב ואין לך אין לך איך ולמי להחזיר אבל חשוב לי לציין שלמרות הכאב והחור הגדול מתשומת הלב אתה יוצא מעודד ומחוזק וכן גם מחוייך . ובנימה אופטימית זו מאחלת לכולכם שבוע טוב
היום בדיוק לפני 11 חודשים - לפי התאריך עברי , נפטר בעלי , משום שזה יצא בשבת , הסעודה והתפילה נערכה ביום חמישי בבית הכנסת , היו אורחים רבים , מצאתי עצמי מסתובבת בין כולם לוחצת ידיים , מנושקת ורגע לא יושבת , את האמת זה היה קשה , קשה מאד , ההתארגנות , הטלפונים , הקייטרינג האחריות שהכל ידפוק כמו שצריך והמשפחה מצד הבעל תהיה מרוצה . וכל הזמן המחשבה המלווה שבמקום להזמין לשמחה , אלוהים למה אני מזמינה , וכמובן שוב צפה השאלה אלוהים למה זה קרה ? ילדי לפחות הגדולה שאמורה לחגוג 19 בשבוע הבא , לא רצתה לבוא , מה אני צריכה את זה היא אמרה , לא ויתרתי אבל ניסיתי להבין , האמצעי היה קפוא והקטן התרגש ושיתף פעולה , למזלי כל אחד מהם היה מוקף בשניים מחבריו כך שזה הקל עליהם. כשחזרנו הביתה שאלתי אותם אייך היה ? - בסדר , אבל כל זה היה הכנה לאתמול, אתמול עלינו לבית העלמין והיה עוד יותר קשה , כמעט כל מי שרציתי שיגיע הגיע והדבר ריגש אותי מאד , הכבוד שחולקים , את המצבה כיסו בים פרחים , כך שהיה קשה לראות את הכיתוב והרגשתי שהאינטימיות בינו לביני חסרה כשלא יכולה להסתכל על שמו מהמביט עלי מהאבן. הקראתי דברים שכתבתי ומאד התרגשתי וכן גם בכיתי , הוא פשוט חסר כ"כ. כ"כ הרבה דברים חווים לבד בשנה הראשונה שאתה לא כ"כ מבין אייך עוברים זאת. והתחושה היא שכל זה זה הכנה בלבד לציון השנה - 12 חודש והלב כואב כ"כ. הקראתי שם שיר שכתב יענקלה רוטבליט , שיר מאד יפה שמעביר את התחושה של יום אחרי יום , את הכאב ורוצה לשתף בו אתכם לשיר קוראים: " יום רודף יום " לפעמים נשבר הלב וכמו רעם ביום בהיר החיים מכים אותך כואב ואין לך איך להחזיר מישהו היה בעולם מישהו איננו עוד אם נחיה או נמות, בן אדם העולם לא יעמוד ויום רודף יום יום בא והולך לו מעשה יום ביומו ורק אתה יודע שום דבר לא ישוב שום דבר שום דבר לא ישוב עוד למקומו ואין למי לחכות נשברו כל הכלים וכל המילים ריקות וכל המעשים תפלים והשמש הולך ובא והרוח בך לא קמה אם אינך מצפה לתשובה אז למה תשאל למה? ויום רודף יום יום בא והולך לו מעשה יום ביומו ורק אתה יודע שום דבר לא ישוב שום דבר שום דבר לא ישוב עוד למקומו יום, יום רודף יום והזמן עושה את שלו הוא פשוט חולף, עובר פעם הוא כמו לאיטו ופעם כאילו ממהר ואפשר לשאול שאלות ואפשר לתת הסברים אפשר נסתרות לגלות ואפשר לכתוב שירים ויום רודף יום יום בא והולך לו מעשה יום ביומו ורק אתה יודע שום דבר לא ישוב שום דבר שום דבר לא ישוב עוד למקומו לפעמים נשבר הלב וכמו רעם ביום בהיר החיים מכים אותך כואב ואין לך אין לך איך ולמי להחזיר אבל חשוב לי לציין שלמרות הכאב והחור הגדול מתשומת הלב אתה יוצא מעודד ומחוזק וכן גם מחוייך . ובנימה אופטימית זו מאחלת לכולכם שבוע טוב