פחות מדי אם כבר ../images/Emo72.gif
אין שום דבר מצחיק (לצערי) בהשוואה הזאת, המשטרים דומים גם מבחינה אידיאולוגית וגם מבחינת אופיים הדכאני והרצחני, ההבדל היחיד בינהם הוא שסעודיה מנהלת מדיניות חוץ פרו-אמריקנית בגלל הקשרים המסועפים שיש בין שתי המדינות. כמובן שהעמדה ה"מתונה" של הסעודים היא המחיר על הנשק המתקדם שארה"ב מספקת להם (יותר מאשר לנו אגב) אבל מתחת לשולחן הם מממנים טרור כמו "סיוע הומניטרי" למשפחות של טרוריסטים מתאבדים פלסטיניים והעלמת עין (ולפי כמה דברים שקראתי גם סיוע פעיל ע"מ לקנות שקט תעשייתי) לארגונים אחרים, כמו "אל-קעידה" למשל. גם משטר הטליבאן היה בקשרים טובים מאוד עם ארה"ב ונתפס כחיובי יחסית ע"י הציבור, (חוץ מכמה קיצונים שאכפת להם מזכויות נשים וכיו"ב). לגבי קסטרו, אתה צודק בהחלט, הוא ניסה לשמור על קשרים טובים עם ארה"ב והקרדיט על חוסר ההצלחה שלו מגיע לא רק לצ'ה אלא גם, ואולי בעיקר לוושינגטון. הממשל, ברגע שהאינטרסים הכלכליים בקובה נפגעו, נכנס לרטוריקה המוכרת על כך שקסטרו הוא חלק מהמזימה הקומוניסטית להשתלט על העולם. באותו זמן עדיין לא היתה מעורבות סובייטית בקובה, היא באה בעקבות האמברגו שהטילה עליה ארה"ב. מוסר ההשכל הוא שאפשר גם להגיע לפשרה בין משטרים שונים ולא חייבים להתעסק עם גנרלים פשיסטיים וסיגרים מתפוצצים. לגבי ה"מנטרות שלי על סדאם", זאת עובדה, ארה"ב תמכה בו גם כשידעה שהוא מפתח, ומשתמש בנשק להשמדה המונית. מי שמבין שאנחנו לא חיים בהוליווד ושארה"ב (כמו כולם) מכלכלת את ענייניה לפי אינטרסים ולא לפי רעיונות אביריים נאצלים לא מופתע מזה אבל מי שקונה את הרטוריקה של בוש ושות' צריך לשאול את עצמו כמה שאלות. הכנתי תשובה ארוכה בעניין פינושה ואז נתקע לי המחשב וההודעה נמחקה, זה לא אומר שאתה לא תקבל תשובה אלא שזה יקח קצת זמן, אני בטוח שאתה לא יכול לחכות.
אין שום דבר מצחיק (לצערי) בהשוואה הזאת, המשטרים דומים גם מבחינה אידיאולוגית וגם מבחינת אופיים הדכאני והרצחני, ההבדל היחיד בינהם הוא שסעודיה מנהלת מדיניות חוץ פרו-אמריקנית בגלל הקשרים המסועפים שיש בין שתי המדינות. כמובן שהעמדה ה"מתונה" של הסעודים היא המחיר על הנשק המתקדם שארה"ב מספקת להם (יותר מאשר לנו אגב) אבל מתחת לשולחן הם מממנים טרור כמו "סיוע הומניטרי" למשפחות של טרוריסטים מתאבדים פלסטיניים והעלמת עין (ולפי כמה דברים שקראתי גם סיוע פעיל ע"מ לקנות שקט תעשייתי) לארגונים אחרים, כמו "אל-קעידה" למשל. גם משטר הטליבאן היה בקשרים טובים מאוד עם ארה"ב ונתפס כחיובי יחסית ע"י הציבור, (חוץ מכמה קיצונים שאכפת להם מזכויות נשים וכיו"ב). לגבי קסטרו, אתה צודק בהחלט, הוא ניסה לשמור על קשרים טובים עם ארה"ב והקרדיט על חוסר ההצלחה שלו מגיע לא רק לצ'ה אלא גם, ואולי בעיקר לוושינגטון. הממשל, ברגע שהאינטרסים הכלכליים בקובה נפגעו, נכנס לרטוריקה המוכרת על כך שקסטרו הוא חלק מהמזימה הקומוניסטית להשתלט על העולם. באותו זמן עדיין לא היתה מעורבות סובייטית בקובה, היא באה בעקבות האמברגו שהטילה עליה ארה"ב. מוסר ההשכל הוא שאפשר גם להגיע לפשרה בין משטרים שונים ולא חייבים להתעסק עם גנרלים פשיסטיים וסיגרים מתפוצצים. לגבי ה"מנטרות שלי על סדאם", זאת עובדה, ארה"ב תמכה בו גם כשידעה שהוא מפתח, ומשתמש בנשק להשמדה המונית. מי שמבין שאנחנו לא חיים בהוליווד ושארה"ב (כמו כולם) מכלכלת את ענייניה לפי אינטרסים ולא לפי רעיונות אביריים נאצלים לא מופתע מזה אבל מי שקונה את הרטוריקה של בוש ושות' צריך לשאול את עצמו כמה שאלות. הכנתי תשובה ארוכה בעניין פינושה ואז נתקע לי המחשב וההודעה נמחקה, זה לא אומר שאתה לא תקבל תשובה אלא שזה יקח קצת זמן, אני בטוח שאתה לא יכול לחכות.