~

ziacT

New member
~

נראה שיש דברים שאפפעם לא ישתנו. כמו כמות ההודעות פה ברגע שמתחיל להיות קריר. כמו מוות שיש בכל פרידה. מכל סוג שהוא. . רציתי אתמול שוב לצרוח. את כל הכאב זה מתוכי. ולא, זה לא חורף. זה פשוט הכאב הזה בלאבד. כואב לי לאבד אותי כי כואב לי לאבד אותך. תמיד ידעתי לאהוב אותי פחות. בדרך כלל רק לגלות את זה אחרי. . אני רוצה לצעוק לך שחסר לי לדבר. שחסר לי הפתיחות, המגע והרגש ויש לי יותר מידי מרחק כרגע גם כשאתה מהעבר השני של הקו או במרחק שלוש קומות ממני. יש לי יותר מידי מרחק. ולבכות בשעה שתיים בלילה כי מתעוררים באמצע הלילה אם נופלים לישון בתשע בגלל עצבות, לא גורם לי לישון שוב. לא גורם. ואולי זה כל העניין של המציאות מול הפנים בלי הבריחות. אבל יש בי מקום שלא מאמין לזה שתמיד זה היה ככה וזו רק אני שברחה רחוק. אני רוצה שתרצה. שתתגעגע שתספר כמה אוהב איך עדיין הערב שבו יצאנו לעשן מתחת לסככה וחיבקת, בוא הערב המאושר בחייך. איך החיים בלעדיי מרגישים ריקים. ושזו אני. ושזו תמיד תהיה אני. ושאנחנו לא נרים ידיים. אף פעם יותר. שנלמד מהקשיים שלמדנו לסחוב. שלא ניפול מהם. ושאני היחידה שבלב. ושאתה אוהב. אוהב. אוהב. . המרחק של המילים בינינו. כשהמרחק של החלל אף יותר גדול. משאיר אותי. מפחדת. חיה את הכאב הזה. חיה 02:13 דקות איתך.בממוצע. ביום.
 

noosh

New member
התחלתי להעתיק דברים לציטוט

ואז זה פשוט היה הכל. אוף. אני מנסה למצוא משהו להגיד ואני לא מצליחה, אולי כי אני פשוט יודעת שזה לא משנה מה יגידו, זה ימשיך לכאוב. זה ימשיך לכאוב עד שזה ישקע בפנים, וזה לוקח זמן וזה ימשיך לכאוב גם אז, הכאב לא עובר בבת אחת, והוא צף למעלה לפעמים גם אחרי שהפנמת והבנת וקיבלת ולא יודעת מה. אני באמת לא יודעת מה. רק כמה קשה זה לנשום כשאת יודעת שחסר לך משהו או מישהו, או שאת רוצה קרוב ויש רק רחוקרחוק, או כשאת מרגישה לבד וזה גם לא רק זה, זה לאן שזה זורק אותך, זה איפה שאת מוצאת את עצמך, פתאום שנים קודם או מקומות אחרים בחיים, נקודות ציון שהעדפת לא לחשוב עליהן, להשאיר מאחור. זה כל מה שצף יחד עם זה למעלה. ובכל זאת. ולא, זה לא חורף. זה פשוט הכאב הזה בלאבד. כואב לי לאבד אותי כי כואב לי לאבד אותך. תמיד ידעתי לאהוב אותי פחות. בדרך כלל רק לגלות את זה אחרי. אני רוצה לצעוק לך שחסר לי לדבר. שחסר לי הפתיחות, המגע והרגש ושזו אני. ושזו תמיד תהיה אני. ושאנחנו לא נרים ידיים. אף פעם יותר. שנלמד מהקשיים שלמדנו לסחוב. שלא ניפול מהם. משאיר אותי. מפחדת. (יש דברים שאפילו לא היה לי אומץ לצטט...) וכמה שזה יישמע דפוק, ואני יודעת שזה יישמע דפוק. אם בסוף כן יורמו ידיים, זה לא תמיד אומר שויתרת.
 

behappy

New member
................

כתוב פה המון ממני. מילים כל כך דומות, מכתבים שלא ראו אור אף פעם, שפתחתי רק אני, חודשים אחרי. ו, ו, ו................ וזה כאב גדול, שאי אפשר לדעת באותה נקודה שנמצאים בו- איך לשאת אותו בכלל, והאם אי פעם הוא יעבור, והוא עובר. הוא עובר. כמו כל כאב אחר. כמו כל קושי. שיהיה לך טוב, כמה שיותר מהר. חיבוקים. ("תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", ) וזה: "תמיד ידעתי לאהוב אותי פחות. בדרך כלל רק לגלות את זה אחרי." זה שורף שורף. התשובה היא עכשיו- להתחיל ממך. להתרכז בך. (ואני כותבת את זה גם למישהי יקרה מאוד:) להתחיל מהנשימות. מההיכרות הזו פנימה. מהנתינה שלך לעצמך, מכל מה שיכול לעזור. מכל מה שיכול לעזור לצמוח, להצמיח, להחיות. יש בך עוד הרבה חיים ועוד הרבה אהבה לעולם הזה גם אחרי הקושי. ושוב, חיבוקים..
 
למעלה