=////////////////////
אני לא מגדירה את עצמי כבנאדם מופנם. אין לי שום פחד לבטא את עצמי, במיוחד כשמדובר בלומר את הדעה שלי או כשאני עצבנית או בכל עניין אחר. אין לי בעיה של לומר מה אני חושבת. גם אין לי בעיה להכיר אנשים חדשים זתומרת ליזום שיחה עם מישהו שאני לא מכירה. אני לא מגדירה את עצמי כ"ביישנית" במובן של סוג אופי . אבל מצד שני. לפעמים יש לי תופעת ביישנות וחוסר ביטחון. אולי אפשר להסביר את זה על ידי זה שאני אפשר לומר לא יוצאת מהבית. יש לי אימא שלא מרשה הרבה דברים וכתוצאה מכל זה אני יושבת ימים שלמים בבית במיוחד כשאין בצפר. הולכת לחברות פה ושם וזהו. המצב החברתי שלי הוא דיי על הפנים. ואני מזהה רוצה לשפר את זה אני משתגעתת לבד. אז כן מצד אחד יש לי צורך מזה חזק במסיבות וחברים רבים ולפעמים אני לוקחת כאלה יוזמות שאחרים עם ביטחון לא לוקחים. אבל לפעמים יש את הקטע הזה. וה"קטע הזה" מתבטא בכמה דברים. 1. כשאני לבד עם בן. אני פתאום מתחילה להילחץ ולהתנהג כל כך דבילי אבל באמת דבילי. לעשות ולהגיד דברים ממש מטומטמים. ולהיתבייש בטרוף של הטרוף. 2. לפעמים אין לי את האומץ לבוא "להידחף" לאיזו שיחה בכיתה. כשאני באה לכיתה נגיד ואנשים מפוזרים קבוצות קבוצות ומדברים אין לי אומץ לגשת למישהו ככה. כי כולם מדברים כזה בין החברים שלהם ואני יעני "נדחפת" ולא אוהבים קרציות ונדחפות. אבל מצד שני אני רוצה לעשות עם זה משהו.אני רוצה לדעת איך אפשר להיכנס לכל מניי שיחות בלי להיקרא נידחפת. אני רוצה לא סתם לחוש את עצמי כי לחוש אני יודעת ומבחוץ מזה לא נראה שאני חסרת ביטחון. אבל משום מה המצב החברתי שלי לא משהו. 3 שנים אני בכיתה הזאת בתיכון ואף פעם לא הזמינו אותי למסיבה. היועצת אומרת לאימא שלי שאף אחד בכיתה לא מדבר איתי =/ למרות שזה לא נכון דווקא ועם זה אני לא מסכימה. אבל מצד שני, אולי לא בצורה כל כך מוגזמת שלא מדברים, אבל באמת אני לא ממש בקשר עם אף אחד מהכיתה. חוץ מבצפר. וכדי שיזמינו למסיבות ושיתחילו להיסתובב איתי אני באמת צריכה קשר של יותר מסתם לדבר בכיתה בהיזדמנות. החלטתי להציב לעצמי מטרה ולהכיר פשוט בכוח כמה שיותר אנשים כי אני חייבת חייבת אנשים סביבי. וכן הצלחתי ככה להכיר חברות וזה אחלה ובכל הזדמנות אני מכירה יותר אנשים. אבל אני רוצה גם חברים בכיתה. יש לי חברות בבצפר מכל מניי שכבות נמוכות (חח אני כיתה יב'), אבל אני גם רוצה חברים בכיתה. וזה קצת מסובך כי יש עלי שמועות שאני ילדה פדחנית ומסכנה וכמה חרא מספרים עלי אלוהים ישמור. וזה גם משפיע על הביטחון שלי. כי אני כן יכולה לבוא לילדה משכבה אחרת לדבר איתה להפוך להיות חברה שלה אפילו חברה טובה ואפילו תוך זמן ממש קצר. אבל אני לא יכולה ככה עם ילדה מהשיכבה או הכיתה למה כי אני יודעת שכבר היא יודעת עלי מלא דברים רעים ולא יודעת אם אני יצליח לשפר את זה . קיצר חפרתי לכם חתיכתתתתתתתת מגילה אבל אני חייבת שמישהו יעזור לי אני משתגעתתת אני חייבת להפוך לבנאדם נורמלי.
אני לא מגדירה את עצמי כבנאדם מופנם. אין לי שום פחד לבטא את עצמי, במיוחד כשמדובר בלומר את הדעה שלי או כשאני עצבנית או בכל עניין אחר. אין לי בעיה של לומר מה אני חושבת. גם אין לי בעיה להכיר אנשים חדשים זתומרת ליזום שיחה עם מישהו שאני לא מכירה. אני לא מגדירה את עצמי כ"ביישנית" במובן של סוג אופי . אבל מצד שני. לפעמים יש לי תופעת ביישנות וחוסר ביטחון. אולי אפשר להסביר את זה על ידי זה שאני אפשר לומר לא יוצאת מהבית. יש לי אימא שלא מרשה הרבה דברים וכתוצאה מכל זה אני יושבת ימים שלמים בבית במיוחד כשאין בצפר. הולכת לחברות פה ושם וזהו. המצב החברתי שלי הוא דיי על הפנים. ואני מזהה רוצה לשפר את זה אני משתגעתת לבד. אז כן מצד אחד יש לי צורך מזה חזק במסיבות וחברים רבים ולפעמים אני לוקחת כאלה יוזמות שאחרים עם ביטחון לא לוקחים. אבל לפעמים יש את הקטע הזה. וה"קטע הזה" מתבטא בכמה דברים. 1. כשאני לבד עם בן. אני פתאום מתחילה להילחץ ולהתנהג כל כך דבילי אבל באמת דבילי. לעשות ולהגיד דברים ממש מטומטמים. ולהיתבייש בטרוף של הטרוף. 2. לפעמים אין לי את האומץ לבוא "להידחף" לאיזו שיחה בכיתה. כשאני באה לכיתה נגיד ואנשים מפוזרים קבוצות קבוצות ומדברים אין לי אומץ לגשת למישהו ככה. כי כולם מדברים כזה בין החברים שלהם ואני יעני "נדחפת" ולא אוהבים קרציות ונדחפות. אבל מצד שני אני רוצה לעשות עם זה משהו.אני רוצה לדעת איך אפשר להיכנס לכל מניי שיחות בלי להיקרא נידחפת. אני רוצה לא סתם לחוש את עצמי כי לחוש אני יודעת ומבחוץ מזה לא נראה שאני חסרת ביטחון. אבל משום מה המצב החברתי שלי לא משהו. 3 שנים אני בכיתה הזאת בתיכון ואף פעם לא הזמינו אותי למסיבה. היועצת אומרת לאימא שלי שאף אחד בכיתה לא מדבר איתי =/ למרות שזה לא נכון דווקא ועם זה אני לא מסכימה. אבל מצד שני, אולי לא בצורה כל כך מוגזמת שלא מדברים, אבל באמת אני לא ממש בקשר עם אף אחד מהכיתה. חוץ מבצפר. וכדי שיזמינו למסיבות ושיתחילו להיסתובב איתי אני באמת צריכה קשר של יותר מסתם לדבר בכיתה בהיזדמנות. החלטתי להציב לעצמי מטרה ולהכיר פשוט בכוח כמה שיותר אנשים כי אני חייבת חייבת אנשים סביבי. וכן הצלחתי ככה להכיר חברות וזה אחלה ובכל הזדמנות אני מכירה יותר אנשים. אבל אני רוצה גם חברים בכיתה. יש לי חברות בבצפר מכל מניי שכבות נמוכות (חח אני כיתה יב'), אבל אני גם רוצה חברים בכיתה. וזה קצת מסובך כי יש עלי שמועות שאני ילדה פדחנית ומסכנה וכמה חרא מספרים עלי אלוהים ישמור. וזה גם משפיע על הביטחון שלי. כי אני כן יכולה לבוא לילדה משכבה אחרת לדבר איתה להפוך להיות חברה שלה אפילו חברה טובה ואפילו תוך זמן ממש קצר. אבל אני לא יכולה ככה עם ילדה מהשיכבה או הכיתה למה כי אני יודעת שכבר היא יודעת עלי מלא דברים רעים ולא יודעת אם אני יצליח לשפר את זה . קיצר חפרתי לכם חתיכתתתתתתתת מגילה אבל אני חייבת שמישהו יעזור לי אני משתגעתתת אני חייבת להפוך לבנאדם נורמלי.