.................

[הצופה.]

.................

מה הוא פחד? מהיכן עולה הפחד? מי מקבל את הפחד? מי סובל מהפחד? מי רוצה להשתחרר מהפחד? האם פחד זה לאבד את מה שיש? האם אדם ישן פוחד? האם פחד זה לא להשיג את מה רוצים? האם הפחד זה הפער בין המציאות לדמיון? אז: מה היא מציאות?

 

[כנרת יפה שלי]

ואולי

נביט מן הצד השני. הפסוק הבא אומר הכל. ציטוט מתהילים פרק כ"ג פסוק ד': "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני". האל , הוא התחום הטרנסנדנטלי של החיים. וזה חייב להיות מיוצב בנו, וממלא אותנו.

 

[הצופה.]

חקירה לתוך העצמי

מה היא שאלה? מהיכן עולה השאלה? מי יוזם את השאלה? מי מנסה לענות על השאלה? למה מנסים לענות על השאלה? האם יש שאלה נכונה? ואם כך: מה היא תשובה?

 

[כנרת יפה שלי]

נגמר נושא הפחד?

בחרת נושא רחב וחשוב, ומשמעותי. יש עוד דברים רבים לומרעליו. אולי גם אתה תאמר משהו?

 

[הצופה.]

יש סדר מסויים לשאלות

כדאי לקרוא ולא לנסות לענות רק לקרוא שוב ושוב ולהתבונן

 

[הצופה.]

מה היא יצירתיות?

מה היא יצירתיות? האם יצירתיות זה להביע את עצמך? לייצר משהו? לצייר , לפסל? האם היצירה נפרדת מהיוצר אותה? האם היצירה הייתה נוצרת ללא היוצר? אז : האם היוצר הוא היצירה? האם היצירה היא להיות ,לחיות? האם אני מחליט איך לחיות? האם החיים שלי?

 

[הצופה.]

מה היא התנסות?

האם התנסות היא למידה חדשה? האם התנסות היא חוויה? האם המתנסה שונה מההתנסות? האם ההתנסות הייתה קיימת ללא המתנסה? התנסות היא סוג של חוויה? מי הוא זה , המזהה שזו חוויה? האם המזהה הוא העבר? אז האם ההתנסות היא תמיד ישנה? איך לומדים דבר חדש? האם צריך להיות יצירתי? אז מה היא יצירתיות?

 

[בת דמות]

אתה יודע, אני מעריכה באמת את החקרנות שלך

אבל מנסיוני למדתי שלא כל השאלות ראויות ושאלות שאינן מדויקות וחיוניות אינן מקדמות, אינן מובילות לגילוי, הן רק העמדה חדשה של המחשבה הישנה, עם סימן שאלה מושאל לו מילים מיותרות היו באות במחיר כבד מאוד והיית צריך להצטמטם למינימום האפשרי, מה היתה השאלה המהותית שלך כאן? שבת שלום

 

[הצופה.]

ראי כאשר את כותבת " אני מאוד מעריכה , אבל"

זה אומר שאת לא מעריכה וזה בסדר ..כל פעם שאת אומרת אבל, את מוחקת את הדברים שנאמרו... לגבי השאלות הן כתובות, והאגו שלך רואה שהן היו צריכות להיכתב בצורה אחרת, או לא להיכתב. אבל הן נכתבו! עם כל כך הרבה ניסיון כמו שאת טוענת למה את לא רואה את המציאות, אלא את הדימיון? (השאלה היא האם את קוראת קריאה קונספטואלית?) מה זה שאלה שהיא לא ראויה?

 

[הצופה.]

קריאה קונספטואלית

קריאה שרואים בה את המחשבות ולא את מה שכתוב

 

[בת דמות]

שאלה שהיא לא ראויה

היא שאלה שלא נשאלת מצורך אמיתי או כזו שהיא רחוקה מאוד מהצורך האמיתי, כלומר לא מדויקת ייתכן שזה הסגנון שלך של לשאול כל שאלה מפורקת להמון שאלות משנה שנוגעות בכל מיני אספקטים שנותן תחושה של חוסר מיקוד או חוסר עוצמה או תמימות. זו המציאות שראיתי- לא שמה שכתבת לא היה צריך להכתב, אלא שהוא בא על חשבון מה שבאמת מנסה להכתב או להשאל, ואני יודעת שכשאלות כאלו נחלצות יש הקלה מאוד גדולה שאין לה שום תלות בתשובה, זה ממש הקלה ברמת הלחץ האנרגטי במיינד ולפעמים פריצה בהבנה שנפתחת לאינטלגנציה גבוהה יותר. לו היית מנסה להענות לבקשתי כנראה שהלחץ היה גובר ואולי כן או שלא היתה נחלצת השאלה הכנה הקטנה והמדויקת שמניעה את הנוכחות שלך כאן. אבל בבחירה להתמקד בחוסר כנות כביכול של דברי לקחת דרך צדדית שחומקת מהלחץ הזה, לגיטימי, זכותך אם צריך הסבר יותר מדויק למה אני עומדת מאחורי מה שכתבתי- אני מעריכה את המוטיבציה שאני מזהה מאחורי הכתיבה הזו, את הרצון והנסיון וההתמדה, אלא שלטעמי הדרך בה אתה שואל מטשטשת ומשטיחה את החקירה: במקום שאלה שנולדת מבליינד ספוט או גבול (הקצוות של המיינד), יש המוני שאלוניות שמשרטטות קווים דקים בתוך המסגרת של הידוע. חקירה היא אמצעי חזק ביותר, היא אמצעי ניגוח כמעט אפשר לומר, זו התקדמות בסדרה של עצירות, פריצות והקלות, אלא שיש גם תופעה של התשה עצמית והיא מתעתעת, אז ביקשתי לבקש שלא תטעה בה בנועם

 

[הצופה.]

מתנצל על הנוקשות זו לא דרכי

הצורך היחיד שיוצר מבחינתי את השאלות הוא הרצון לשיחרור. המטרה היא להבין שאי אפשר להאחז בידע כפרמטר לשיחרור, שכן מאות ואלפי שנים הוכיחו שהידע לא מוביל לשיחרור אלא לסבל. מטרת השאלות לפרום את הידע undo learning. בהביננו שכל הידע הקוסמי קיים בבילתי נודע , כלומר נמצא בתחום שהאנושות טרם גילתה ..וההבנה שהסדר המופתי בו מתנהל היקום זה ללא "מגע יד אדם" ההבנה הזו משחררת ,כמו שאחרי שהאוכל נבלע הוא מתעכל ללא צורך בידע ..כך הרבה בעיות שמטרידות אותנו ואנו מבקשים אחרי פיתרונן אפשר להניח אותן בצד, עם סימן שאלה והתשובה תבוא או שלא תפקידנו להמשיך לשאול. כאשר השאלה נשאלת בכנות ובתמימות, נוצר פער בין השאלה לבון התשובה שעולה. בפער הזה קיים שקט .הפער הזה הוא נגיעה במקור אזור ללא מחשבות ,אזור שהוא מדיטטיבי. (לדעתי מדיטציה לא עושים, מדיטציה היא מצב שקיים וצריך "לדעת" לתקשר איתו) הפער בין השאלה לתשובה, הוא כמו הפער בין השאיפה לנשיפה והוא הנגיעה במקור. כל אחד יכול לנסות את זה אני יודע שזה לא מיסטי אך זה משחרר (בדוק). לדעתי הישארות כנה עם סימן שאלה, היא התיקשור ברמה הגבוהה ביותר עם המקור. תנסי דוגמא מאיפה עולה המחשבה? מי מקבל את המחשבה? מי סובל מהמחשבה? מי רוצה להשתחרר מהמחשבה? אני הייצרן? אני הצרכן? אני המזון? (זו המסקנה שמתקבלת מהרצף שהאדם מזיק לעצמו) אתה גם מבין שמחשבה היא לא שלך , היא עצמאית, אתה לא יכול לא לחשוב את המחשבה שאתה חושב, ואתה גם לא יודע מה תהיה המחשבה הבאה שלך...זה כמו לצפות בסרט בכל סצינה להזדהות איתה עד הסוף. ואז נותר שקט

הרצף הזה יוצר קסם מסויים כאשר אתה נצמד למחשבה שמציקה לך והרצף הזה מוטבע בך ההטרדה נעלמת במשך הזמן הכוח של המחשבות פוחת והאנרגיה שהיתה מושקעת כלפי חוץ לרציו ולהיגיון מופנית פנימה ומתועלת לכיוונים אחרים לטרנספטורמציה וכמו שאמרת לפתיחת השערים לבילתי נודע (אינטיליגנציה גבוהה). האנרגיה הגדולה באנושות מושקעת לפיתרון בעיות ולחשיבת מחשבות אנרגיה זאת יכולה להתבטא באהבה, ויכולה להתבטא ברפואה...

 

[בת דמות]

אז בוא נבטא אותה כך ../images/Emo140.gif

האם אתה יכול להתחבר למדיטציה גם בלי שאלות? גם בלי מחשבה מכוונת על נשימה? (הנה אני שואף, הנה כניעת נשיפה... ) אני מאמינה שכן ייתכן שאני טועה בזיהוי אבל יתכן שלא- תבדוק שוב אם אתה צריך עכשיו את השיטה הזו. אם לא מיצית אותה. האם באמת השאלות הללו מביאות אותך למקום של סימן שאלה גדול ושקט. (כן? אז כן) הרבה תובנות על המיינד יש לך אבל גם הנחות מוצא מטרתיות (כאילו אם המיינד הוא כך וכך זה שחרור). אולי הן נכונות אולי הן לא נכונות. הנחות מוצא לא כדאי לנגח, צריך לבודד אותן. בתרגום למעשי- האם יש לך גישה פרקטית לעזוב את הידע במנוחה, במקום להתעסק בכרסום איטי של היסודות, לפרום את הקשר עם היודע כולו, תוכו כברו

 

[הצופה.]

אתה הוא הידע !אינך יכול לבודד עצמך מהידע.

לדעתי אפשר להתחבר לסוג מסויים של חוויה אותו אנו נגדיר כמדיטצה , אך הוא לא!...כל עוד יש שאלות שמקננות בנו ללא תשובה המחשב ממשיך לעבוד ..אולי יש תחושת התחברות מסויימת אך היא נעלמת במהרה ... הידע הוא ה"אני"....אנחנו כולנו אנשים יד שניה--- מישהוא בא ואומר משהו ואנו מאמינים לו ולוקחים את הידע ונותנים לו חשיבות למילים יש חשיבות מכרעת בחיינו אך המילים הם אילוזיה. כדי להפסיק להיות אנשים יד שניה עלינו להעביר את הידע דרך מסנן השאלות ואז הידע הופך להיות יד ראשונה ומפסיק להיות ידע ואז אנו הופכים להיות אור לעצמינו מבלי להשען על ידע שמושהוא אחר זרק לעברינו ואנו מפסיקים להישען מנטאלית על האחר... לדעתי דרך אחרת היא התעלמות ויצירת בידוד דבר שאינו אפשרי האמת מקננת בתוכינו ואי אפשר לעד לברוח מימנה. לגבי הכירסום האיטי - המילים מסוכנות כי אנו נצמדים אליהם ...המילה איטי היא המילה המסוכנת כיוון שזו קונספציה זה יכול לקרות ברגע ויכול לארוך גילגולים רבים תלוי ברצינות שלנו. אני לא צריך לשבת ולדוג שאלות כדי להגיע לשיחרור..השאלות הקשות יושבות לנו על קצה הלשון ועולות ללא מחשבה המחשבות עולות מעצמן ברגע שנגמרות השאלות ואין את זה שרוצה לדעת אז מתמוסס האני

אני מקווה שאני מובן אני יודע שזה לא מסובך אם אני הבנתי את זה כל אחד יכול..

 

[בת דמות]

אוקי, אני מקבלת

את דבקותך

 

[הצופה.]

../images/Emo13.gif מה היא דבקות?

האם באמת קיימת דבקות?

 

[סיריוס1]

הדבקות היא התנסות. ראה הגדרת התנסות.

בקיצור. לכל שאלה שתשאל אתה מגיע לשאלה מה זה שאלה ומה זה תשובה ומשם ברצף עוקב ומובנה אתה עונה על כל שאלה ויודע כל ידיעה...כסולם מלאכים לעבר האל...

 

[סיריוס1]

ההתנסות היא יצירה. ראה תשובה מה זה יצירה.

 

[סיריוס1]

היצירה היא תשובה לשאלה. ראה מה זה תשובה/שאלה.

 

[סיריוס1]

השאלה היא נגיעה זמנית...

...באל . השאל-ה'. כלומר משאילים לכמה רגעים את אור האל הבלתי נדוע ובלתי נתפס תמיד, ולכן בהיבט החיצוני ניצוץ אל זה הוא צורת רוח שמשמעותה שאלה. הרצון לבטל את המרחק מהאל שהוא תמיד לא ברור ולא ידוע ולא נתפס הוא רצון שמקורו מהשאלת ה' מהאל עצמו... תשובה היא שובה, לשוב לחיק הידיעה וההגדרה לאחר שהשאלנו לכמה רגעים ניצוץ האל שמהותו אינו מוגדר ואינו ידוע ולכן תמיד הוא נשאר כשאלה. התשובה היא לקבל את הניצוץ שקיבלנו מהשאלה ( השאל-ה') ולכן כאשר ניצוץ זה חוזר למקורו לאחר ההשאלה, אנחנו נעים יחד עם הניצוץ לעבר מקורו עד שמקבלים בהירות והגדרה, כלומר שבנו לאל יחד עם ניצוץ השאלה... לכן, לא ניתן לקבל תשובה ללא שאלה (בעולם הגיוני)...