1000 צעדים מכאן..
ודוקא היום פתאום זה נראה לי מתאים קצת לכתוב, אולי בגלל שאחרי יומיים בלי יכולת לזוז ממיטת ההזעה. 1000 מ"ג סיפרתי לחברתי שהרופאה הזאת הביאה לי, והיא כהרגלה צוחקת עלי, איך אפשר לתת לדבר קטן שכמותי 1000??????... אולי זה מה שניער את גופי, ומוחי קדח וקדח, אפילו המחשבות התערפלו, חלמתי על ביתי הראשון עם בעלי הראשון (חחחחחחחחחחח ראשון ואחרון), חלמתי שאימי שם איתי, זה היה כל כך מוחשי שהתבאסתי שהפסקתי לקדוח מחם. חשבתי על זה שלאחרונה אני לא כאן, ודוקא אז קיבלתי כמה טלפונים בדיוק בזמן, כמה נעים לשמוע שחברים רוצים לבוא לעזור, ואני בכלל לא רוצה שיראו אותי ככה חולה, כמעט מסוממת מכל הכדורים סביבי, ככה נזכרתי בחבר "טוב" שאמר לי לא לכתוב (באלגנטיות אמר למה לך לכתוב?) וחייכתי, חייכתי כשנזכרתי בסיפורים שגרם לי לספר, נזכרתי שפעם בכלל רציתי להיות שחקנית וזה לא עבד לי, ועכשו פתאום הכשרון עובד שעות נוספות, וכמה נחמד שיש חברים טובים, שמספרים לך שאין לך חברים כל כך טובים, אפילו מספרים לך ששונאים אותך, אופס, איזו החמצה מוזרה. תארו לעצמכם שהייתם מקשיבים לכל אחד שהיה מנסה לספר לכם סיפור שכל כך מתאים לו ומשליך זאת עליכם. בכלל תתארו לעצמכם מה קורה לבן אדם שהוא משועמם, וצרכיו עוברים לנקודה בה הוא מנסה לכוון את הצרכים שלך אליו, את התלות הזאת בו. עצוב, אילו רק יכולתי לפתח את הנושא הזה עכשו זה היה רץ כמו אלף מיליגרם נוספים, אך אני אסיים בחיוך, מרגישה כל כך טוב לדעת שהצלחתי להקליד מהר במיוחד, לשבת בלי לאבד את האיזון, לחייך למי שיכל לצעוד גם, עוד כמה צעדים מכאן.. בריאות לחולים
ודוקא היום פתאום זה נראה לי מתאים קצת לכתוב, אולי בגלל שאחרי יומיים בלי יכולת לזוז ממיטת ההזעה. 1000 מ"ג סיפרתי לחברתי שהרופאה הזאת הביאה לי, והיא כהרגלה צוחקת עלי, איך אפשר לתת לדבר קטן שכמותי 1000??????... אולי זה מה שניער את גופי, ומוחי קדח וקדח, אפילו המחשבות התערפלו, חלמתי על ביתי הראשון עם בעלי הראשון (חחחחחחחחחחח ראשון ואחרון), חלמתי שאימי שם איתי, זה היה כל כך מוחשי שהתבאסתי שהפסקתי לקדוח מחם. חשבתי על זה שלאחרונה אני לא כאן, ודוקא אז קיבלתי כמה טלפונים בדיוק בזמן, כמה נעים לשמוע שחברים רוצים לבוא לעזור, ואני בכלל לא רוצה שיראו אותי ככה חולה, כמעט מסוממת מכל הכדורים סביבי, ככה נזכרתי בחבר "טוב" שאמר לי לא לכתוב (באלגנטיות אמר למה לך לכתוב?) וחייכתי, חייכתי כשנזכרתי בסיפורים שגרם לי לספר, נזכרתי שפעם בכלל רציתי להיות שחקנית וזה לא עבד לי, ועכשו פתאום הכשרון עובד שעות נוספות, וכמה נחמד שיש חברים טובים, שמספרים לך שאין לך חברים כל כך טובים, אפילו מספרים לך ששונאים אותך, אופס, איזו החמצה מוזרה. תארו לעצמכם שהייתם מקשיבים לכל אחד שהיה מנסה לספר לכם סיפור שכל כך מתאים לו ומשליך זאת עליכם. בכלל תתארו לעצמכם מה קורה לבן אדם שהוא משועמם, וצרכיו עוברים לנקודה בה הוא מנסה לכוון את הצרכים שלך אליו, את התלות הזאת בו. עצוב, אילו רק יכולתי לפתח את הנושא הזה עכשו זה היה רץ כמו אלף מיליגרם נוספים, אך אני אסיים בחיוך, מרגישה כל כך טוב לדעת שהצלחתי להקליד מהר במיוחד, לשבת בלי לאבד את האיזון, לחייך למי שיכל לצעוד גם, עוד כמה צעדים מכאן.. בריאות לחולים
) הרבה בריאות
