1

[No longer]

1

בשביל הפרק של גריי שיגיע מחר
2
בשביל האדם שאני אוהבת יותר מכל דבר בעולם הזה
3
בשביל הרגע הזה שיהיה לי חדר משלי
4
בשביל להיכנס לעוד שיעור שיעשה לי טוב
5
בשביל הפעם הבאה שירד שלג

אני לא יודעת אם זה יחזיק את הלילה הזה.

 

[skiper63]

זה מלא(!) דברים

1. יש מחר פרק ועוד עונה שלמה וצריך לחכות כי נראה שהיא משתפרת.
2. יכולה להחזיק בפני עצמה את הכל, כי אני בטוחה שאם את אוהבת ככה בנאדם, זה הדדי. והוא לגמרי סיבה להחזיק.
3. זה יקרה בטח ממש בקרוב, וחבל שתפספסי את זה בדיוק לפני שזה קורה.
4. את נהנת ממה שאת לומדת, זה מדהים! (נק' חיובית בין כל החושך)
5. את אשכרה בטווח השלג, איזה יופי זה שלג הא? חבל יהיה לפספס...

6. עם מי אני אדון בעיניי רומו של עולם? (פחחח)

כמו שכתבת לי, זה נורא קשה ונורא מבאס,
אבל נעביר את הלילות האלו בכתיבה.

(ואיזה מדהימה את שמצאת את כל הנקודות האלו)

אם את מרגישה שאת לא מחזיקה, אני כאן לתפוס אותך.

(מתי אמרנו שפסח יוצא?

)

 

[No longer]

בעוד המון זמן וגם בעוד כלום זמן.

כלום זמן כי תקופת מבחנים ותקופת עבודות ופסח מגיע לו. חודשיים מכאן.
הרגעים האלה של הלחפש נקודות, הכי טיפשיות שיש, נראים לי נורא פתטיים. נורא חסרי כוחות ונורא דלי משמעות.
אני מרגישה ברצינות, שבכל לילה לקראת הבוקר הבא, אני לא יודעת אם אצליח לשרוד אותו. מרגישה כאילו כולם מסביבי [אמא קראה לי מקרה אבוד] גם יודעים את זה, יודעים שיום אחד אני פשוט לא אהיה כאן יותר. מבחירה רגעית שלי. זה מזעזע בעיני לדעת את זה על אדם שאתה אוהב.(זה מזעזע עיני לדעת את זה על עצמך, ולתהות, תהייה תמימה, עוד כמה זמן זה יחזיק.)

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היי...

קראתי את ההודעה שלך וחשבתי איזה רעיון מעולה.
הייתי במקום לא משהו אתמול בלילה, עם הרבה סיבות טובות להיות בדיכאון וממש לא לרצות שיתחיל עוד יום מחר,
וההודעה שלך גרמה לי לחפש בעצמי את ה5 נקודות שלי.
כמעט הצטרפתי לרשימה אבל לא רציתי לתפוס לך את השרשור,
אבל חשבתי את הנקודות האלו בלב.
ככה שבעיני זה ממש לא טיפשי, ובטח לא פתטי.
ההפך,
זה נותן כח, וזה בדיוק מה שצריך ברגעים מסוימים.
לי זה עזר אתמול,
ושמחתי מאוד מאוד שאת הצלחת לעשות את זה ולרשום כזו רשימה.
אל תקטיני מזה, זה דבר משמעותי-
היכולת לכתוב ככה, לחשוב ככה, לא לוותר לעצמך ולשקוע לחידלון, גם כשיש סיבות טובות.

אני לא יודעת אם אפשר להחזיק חיים על 5 נקודות.
אני מקווה שיום אחד לא תצטרכי דברים כאלו, שיום אחד יהיה פשוט קל יותר לחיות, להיות.
אני מקווה שזה יקרה מהעבודה שאת עושה בטיפול, מהחיים ומהזמן- שיש להם כח מרפא, מאהבה טובה שתהיה לך, מכל מיני דברים שאני מקווה שיקרו לך.
אבל בנתיים, צריך לעבור את היום ואת הלילה ואת היום הבא. והדברים הקטנים האלו הם באמת מה שמחזיק אותנו עד שזה קל יותר.
אני חושבת שהמון שנים השתמשתי בכלים האלו, הקטנים, הקוגניטיביים, כדי לעבור עוד יום ועוד יום, כדי להגיע לכל מיני מטרות גדולות וקטנות, כדי להתמודד עם זה שכל משימה וכל דבר היה קשה מנשוא. או עם זה שלחיות זה היה משימה. קשה.
ואני חושבת שזה לא מעיד על פחות כח, אלא על יותר. צריך יותר כח להעיז ולהשתמש בכלים האלו, כי הם נראים טיפשיים, כי הם נראים כלים נמוכים, לא אינטלגנטים, לא מתעסקים ברבדים העמוקים של הנפש או בבעיות האמיתיות.
ודווקא לכן צריך אומץ כדי להשתמש בהם.
ואני שמחה שהיית אמיצה אתמול, וחושבת שכל יום שאת עוברת הוא אמיץ.

כואב לשמוע דברים כאלו מאמא. אוף.
אני מניחה שגם היא מדברת ממקום של המון המון כאב,
אבל זה לא משנה כמה שזה פוגע ומכאיב עבורך.
אם זה עוזר, אני מאוד מאמינה בך, ובסיכוי לשינוי.

 

[No longer]

תודה רחלי.

(אני שמחה שזה עזר לך גם, הינה סיבה טובה אחת לזה שנשארתי כאן כדי לכתוב הודעה. )
הבעיה המרכזית שלי כרגע היא תחושת חוסר האונים שבידיעה שאני כבר לא יכולה לפגוע עצמי (לפחות לא בדרכים הטריוויאליות) כדי להתמודד עם הקשיים בחיים שלי. ואז אני מוצאת את עצמי בלילות כאלה, פשוט מנסה כל דבר, כי אני לא יודעת מה לעשות. כי לא לימדו אותי את הדברים הבסיסיים של איך מסתדרים כאן. אבל הדרכים שפיתחתי לעצמי כבר לא אקטואליות.

תודה שאת(ן) מאמינות בי, בניגוד אליה. חבל לי שאמא שלי מעבירה גם לאחותי הקטנה את התחושה שאני מקרה אבוד (ואז אחותי הקטנה כמהה להיות כמוני.) בעוד חודשיים, כשתיגמר תקופת המבחנים, אחפש דרך לצאת סופית מהבית. אני מקווה למצוא כזו ואולי דברים יראו קצת אחרת.

 

[skiper63]

הכי לא פתטי

זה שאת מוצאת את הנקודות האלו זה מדהים.
כן, זה כואב שאת צריכה בכלל למצוא נקודות כאלה כדי לעבור את הלילה. אבל לא וויתרת וחיפשת את הסיבות ומצאת 5.

גם אני חושבת ש5 נק' זה לא משהו שיכול להחזיק חיים שלמים, אבל בואי נעבור לילה לילה..

אני חושבת שאמא שלך נורא כואבת לנוכח הכאב שלך, ולאור העובדה שהיא לא באמת יכולה לקחת אותו ממך.

וזה נוראי לדעת על עצמך שבכל רגע הכל יכול לקרוס,
אבל עברת לילה, ועוד לילה, ושבוע וחודש ושנה,

את רואה כמה כוחות יש בך?

(יודעת שלא, אני כאן כדי להזכיר)

 

[No longer]

נשאר לי רק להגיד לך תודה.

אין לך מושג כמה הבדל את עושה כרגע בחיים שלי, אהובה.
(ולא, אמא שלי לא מסוגלת לראות כאב של אף אחד מלבד עצמה. אבל זה בסדר כי אני לא מצפה ממנה.)

 

[שישמים אחרים]

אני מרגישה שיש לי הרבה

מה להגיד על הפסקה האחרונה שלך אבל כנראה שכאן זה לא המקום. (אולי את צריכה את הזעזוע הזה כדי לעשות דברים אחרת?)

אני לא מאמינה שאת מקרה אבוד.
ואני אוהבת אותך.

 

[חלומותשל אחרים]

נו החזיק?

איך את היום?

 

[No longer]

אחרי שני מבחנים והגשת עבודה

שבאחד יש לי 100 ואחד 90. אז יותר טוב כי הלחץ ירד ממני [עד למבחן הבא].
הבעיה היא שיש בעיות שמתחילות להיערם והן גדולות יותר, כמו האם אוכל להמשיך את הלימודים בכלל או לא. האם אוכל להישאר במעונות, האם אוכל לממן דירה משלי. האם. וזה מלחיץ ומכביד עלי כרגע מדי ונותן לי תחושה שאני לא רוצה להתמודד עם החיים האלה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

כל הכבוד על הציונים

 

[Lior Dorenboust]

זה הדבר שהכי עוזר לי

לחשוב על הדברים הקטנים שמחזיקים אותי.

הפסיכולוגית שלי אמרה שלכל בנאדם יש כיכר לחם משלו.
חלק מקבלים לחם גדול,חלק קטן.
אנחנו קיבלנו את הלחם הקטן וצריכים לאסוף גם את הפרורים ולא לוותר על כלום.

זה אומר שאפילו צעד קטן שאנחנו עושים אנחנו צריכים לחשוב שזה השיג ענק.
לא לזלזל בשום דבר.

לאט לאט את תראי שיבואו עוד דברים והרשימה שלך תיגדל מ5 ל100.


הכי חשוב שלא תוותרי!!

בהצלחה

 

[No longer]

אבל לפעמים

זה מרגיש נורא טיפשי, שאני צריכה להגיד לעצמי כל הכבוד על זה שיצאתי מפתח הבית שלי, כשאנשים אחרים אומרים לעצמם את זה על הישיגים רציניים. לפעמים זה מרגיש פתטי. או עצוב, או מכעיס, שאני צריכה להתנהג אל עצמי כמו ילדה קטנה, כאילו לא מובן מאליו עצם זה שאני עוד כאן ונושמת.
תודה רבה

 

[lital172]

איזו הודעה יפה..

גאה בך מאוד על הדרך שלך ובכלל....

 

[No longer]