"אז בקיצור, תמיד דיברנו על זה
שאנחנו רוצים להיפגש בים.. מזמן לא הייתי שם, אני מתה ללכת." "נועה, באמאשלך, בואי לים" "ליאור, די לצחוק עליי" "מי צוחק? קומי, הולכים" "ליאור!! את לא רצינית. 2 וחצי לפנות בוקר" "כן אני כן. יאללה הולכים." אז נסענו. הגענו לזיקים שהיה נטוש לגמרי והיה פשוט מפחיד לנהוג שם.. ואז נזכרתי שידיד שלי אתמול נסע עם עוד ידיד לים והם כזה ישבו עד הבוקר וכאלה.. אז התקשרתי אליו והוא אמר שהוא לא יכול להגיע לדרום כי יש איזו בעיה באוטו... באנו לנסוע לדלילה אבל לא התחשק לי.. "נועה, רוצה ת"א?" "מה אכפת לי" "נועה, את לא עוזרת" אז נסענו לת"א. איך הסתבכתי בדרך, אלוהים ישמור. זו די היייתה טעות מצידי לעשות את הנסיעה הראשונה לת"א בלי מלווה(עברו לי השלושה חודשים, אבל בכל זאת), כי וול, כל עניין המחלפים וכאלה לא בדיוק קיים בדרום.. :X (הרגשתי חסרת אחריות ברמות, פעם אחרונה שאני ככה. >:|) חציתי את ת"א ולא לקחתי איזו פנייה, וכשראיתי תחנת דלק אורו עיניי.. P: "תגידו, איפה אנחנו?" "מ.. הרצליה?" "מה הרצליה. אתה רציני?" "אה.. כן" החניתי את האוטו ונכנסתי לתוך הקיוסק הזה שהיה שם... "רגע, איפה אנחנו בדיוק?" "בסינמה סיטי" ... "עידו, אני בסינמה סיטי. איך הגעתי לפה? איפה אתם.
" "הוא עדיין לא הגיע אליי" "אז שיגיע. :<" "תישארו שם, אנחנו באים" אחרי 10 דקות הם היו כאן(כאן עלאק, שם). נסענו לאיזה צוק.. ישבנו שם איזו שעה אבל בתוך האוטו כי לחברה שלי היה קר. ;[ אחר כך, בסביבות שש בבוקר, היה ממש בא לי להיכנס למים.. ירדנו לחוף... הבנים נשארו עם הבוקסרים ולמזלי הייתה לי גופייה גדולה כזו עליי אז זה הסתדר פרפקט. P: נכנסתי.

היה ממש ממש כיף. עזבו שאחר כך המנורה של הדלק דלקה פתאום וזה הלחיץ לי את החיים כי עד אשדוד לא הייתה שום תחנת דלק, ואז כשהגענו לא מצאנו את מנגנון הפתיחה(גם שאלנו 10 אנשים, אף אחד לא ידע) עד שפתאום קלטתי כפתור ע-נ-ק מול הפנים שלי, ליד ההגה(זה אוטו חדש, אני לא בדיוק רגילה אליו).. :X נרגעתי קצת, שמתי את הדיסק הראשון של שוטי הנבואה ונהגתי חזרה הביתה.
