SnapDragon
New member
1-0 שוויץ
פלאשבק: 8.12.09. צוותא. לא להאמין שעברה חצי שנה...נדמה באחד כאילו זה היה לפני מקסימום חודשיים ובו זמנית גם לפני שנים; הרבה עבר עלי מאז, אך יש דברים שנשארו אותו דבר. צוותא קודם היה טוב. יותר מטוב. הרבה הרבהה יותר מטוב. שלא לדבר על התמונות המשובחות שהקומפקטית הישנה שלי (אק"א: שאנון!) סיפקה בהפתעה משובחת. הפעם הגעתי חמושה ב-אנה, הניקון הביצועיסטית, מוכנה להפציץ, ובעיקר להרגיש כמו שהרגיש לי אז. לא נתעכב על הסיבות, אבל לא הצלחתי להרגיש את החיבור החזק הרגיל. היו רק היי-לייטס בחינתי. אבל אז בא ההדרן השני...כן, השני. אבל תיכף נגיע לזה. נתחיל מזה: סיפורים חדשים ! yeay ! כי אין זמן טוב יותר להחליף מלתחה מאשר בסוף הסיבוב (למרות הסוף-עונה וכל זה. אעכ, מטאפורה בוגדנית
). לצערי שכחתי לקחת את הסטליסט, אבל לא היה משהו שונה במיוחד, ותוך כדי כתיבה גם זנחתי ת'רעיון לשחזר כמיטב יכלתי מהוידאו, התמונות (הודות לתאורה) והפתקים הקצרים שרשמתי כתזכורות בפלאפון. זה בנקודות הקטנות, אם כך :
אביתר פחות או יותר מתחיל את ההופעה ב- "1-0 שוויץ".
ההקדמה לטיפה, הסיפור החודשי התורן מהבית: "הבת שלי פנתה לבן שלי ואמרה לו - בוא נשחק באבא ואמא! יופי. עכשיו לך תנוח" (אמירה על יחסי הכוחות בבית ?
)
אורייתא - מזכיר את אמיר, עם כמה דברי שבח שנאמרו בטון שקט. "כל-כך הרבה מזה שלו. אתם לא יודעים כמה..."(
).
מישהי מיציע ימין צועקת לאביתר משהו בסגנון: נשמה, חולים עלייך אבל נשמח לשמוע יותר אותך ופחות את התופים". וכך עוברות להן הדק' הבאות בנימת "תודה שהתקשרת. שיחתכם חשובה לנו. נציגינו עושים הכל בכדי להעניק לכם שירות טוב ומהיר", ותוספת קטנה שתמשיך לעדכן חופשי.
ובכלל, לאורך כל הערב הייתה תקשורת פתוחה כמעט לגמרי עם הקהל. הזוי ומפתיע!
קצת אחרי, אביתר מרים ת'גיטרה ושם אותה עליו, ולפני שהמח שלי מספיק לתרגם למילמול חרישי את מחשבת ה-"לא, זה הפוך", הוא קולט. אנחה קטנה, מבט בלא אומר לקהל עם פרישת ידיים לצדדים. גיחוכים קלים והופך את הגיטרה. ורק אז זה נוחת עליו: "פפפ...אני בכלל לא צריך גיטרה לשיר הזה...".
בהשפעת מאורעות הבילבול ואובר-התקשורת, שוב חזר הניגון: 1-0 שוויץ. מנוד ראש לצדדים...
מתנות אנרגטי כ-תמיד או מ-תמיד, טרם החלטתי. נרשמה גיטרה מרשימה מצד אמיר.
בשלב זה, שעה וטיפה מתחילת ההופעה, פתאום לחשתי בדאגה למיתר, ששכחתי לציין שהייתה ה"דייטית" שלי לאותו ערב (יינון-מסתבר שאימצתי ת'מילה, בצחוק רב!), לאור העובדה שרוב שירי ההדרן הרגילים כבר היו, כולל "אבות" שאביתר מבצע לבד לפני שכולם שוב מצטרפים אליו, בלי שום התראה להדרן מראש.
זה הקטע שרשמתי בפלאפון איזכור ל: אבא-הסיפור של יונתי, אחריו באה -"סליחה?" ששכחתי באיזה הקשר זה נאמר, עמכם הסליחה. ואז רשום "להכנס ולצאת" - בהתייחסות להדרן, שכבר חששתי שלא יגיע, ואחרון חביב לאותו פתק תזכורות : "צח-זקן!" - שלא אשכח לציין את הזקן המפתיע והעקבי של צח.
"שיר קטן ואהוב לפני שנרד ונעלה שוב" - הרמח"ל. בהדרן אביתר הציג את כולם פרט לאמיר. כנראה שההתייחסות הקודמת הייתה רגישה מספיק...
"לשיר ולהופיע..זו התנגשות שני כוחות סותרים...השיר הזה מחבר אותם בחיוך" - אותיות (למרות שהתאים יותר ל"מחיאות", אבל זה מה שרשום. הפתק לא משקר). ביצוע שכולו כיף גדול לאוזן, כתמיד. ההופעה הגיעה לסיומה לאחר ההדרן - פתאום נזכרת: ללא כוכבי בוקר, ואולי בעצם טוב שכך. הקהל רצה עוד. אך ההדרן כבר היה. בכל מקרה, זה לא מה שהפריע לאביתר לעלות שוב לעוד ביצוע אחרון, ברוח ההפתעה לצד תקשורת הבין-אישים שלו שהבליחה לאורך כל ההופעה. סיום סיבוב, כבר אמרנו?
"אמא אומרת שככה אנשים, כשקשה להם לגמור אז הם מושכים את הסופים". מניסיון של 22 שנים - הסוף, החותם האחרון שמשאיר דיו טריה להתייבש לאיטה - הוא-הוא זה שקובע את הטון כולו. אז נכון שאמרתי בהתחלה שמשום מה החיבור הרגשי להופעה הזאת הרגיש לי מוזר? ..."ואז הגיע פודרה". אני כ"כ אסירת תודה על הביצוע הזה. אחד הביצועים שיחיו איתי עוד תקופה... קודם כל, השיר הזה עושה כ"כ טוב לאביתר (ולפיכך לכולם). רואים שהוא ממש נהנה לשיר אותו. ממש. שופע חיוכים וקפיצות באוויר משל היה ילדון תמים עם משאלת לב של גיטר-הירו. באמצע השיר הוא אפילו עצר וסינן : " על השולחנות"
. במין מחוות סיום ביטר-סוויט שכזאת, אמיר פרט על החשמלית כאילו אין מחר והכל תלוי ברגע הזה ממש. זה באמת היה מחשמל. אביתר ליווה אותו על הקלאסית עד השלב שהצלילים שלהם התמזגו ובו היה נדמה, לפחות לי, שהם עושים מין תחרות כזאת. מי יפרוט הכי מהר והכי חזק. בתיאום מושלם. אני רק מנסה לא לחשוב על הוידאו שנתקע לי בדיוק באותה שניה (חכו להתפקדות בצינור הקרוב לביתכם) - למרות ששום וידאו, איכותי ככל שיהיה, לא ייטיב עם הרגע - אבל האל רחום ורושם השלמות הזאת צרוב לי בראש. זה היה אחד הביצועים. פשוט אין מילים (ובאמת חבל שלא היו לי, בזמן של אחורי ההופעה). ואם הזכרנו את אחורי הקלעים, חסל סדר טיזינג. מקווה שלא ציפיתם יותר מידי, זה קטע די אישי. כי לא כל יום צח דרורי קורא לך בשם, ככה פתאום ("מעיין, נכון?") ואת חוטפת גילוי נאות כשהוא מחמיא לך בהתלהבות ועקביות על התמונות שלך. עכשיו ניתן להכריז בגאווה : צח דרורי חיטט לי באלבום. והאין זו מחשבה נעימה ללכת לישון איתה? תודו.. כמו תמיד - טעימת תמונות, הישר מבית היוצר של אנה. תמונה שווה אלף מילים. אז הבה לא נחסוך אותן... לפני שתספיקו להגיד "אני מודה באשמה" בחזקת 3, תקבלו שידור חוזר ממעמקי המעבדה
.
פלאשבק: 8.12.09. צוותא. לא להאמין שעברה חצי שנה...נדמה באחד כאילו זה היה לפני מקסימום חודשיים ובו זמנית גם לפני שנים; הרבה עבר עלי מאז, אך יש דברים שנשארו אותו דבר. צוותא קודם היה טוב. יותר מטוב. הרבה הרבהה יותר מטוב. שלא לדבר על התמונות המשובחות שהקומפקטית הישנה שלי (אק"א: שאנון!) סיפקה בהפתעה משובחת. הפעם הגעתי חמושה ב-אנה, הניקון הביצועיסטית, מוכנה להפציץ, ובעיקר להרגיש כמו שהרגיש לי אז. לא נתעכב על הסיבות, אבל לא הצלחתי להרגיש את החיבור החזק הרגיל. היו רק היי-לייטס בחינתי. אבל אז בא ההדרן השני...כן, השני. אבל תיכף נגיע לזה. נתחיל מזה: סיפורים חדשים ! yeay ! כי אין זמן טוב יותר להחליף מלתחה מאשר בסוף הסיבוב (למרות הסוף-עונה וכל זה. אעכ, מטאפורה בוגדנית
