1 מי יודע?
1 אני יודע! ואני חושב שכולם יודעים. זה היה ברור מההתחלה, מכיוון שהביקורות היו שלי. מאז ומתמיד התרעתי על הסופרת הזוועתית, הנוראה, הכה לוקה בחוסר כישרון כתיבה. הלא היא ג'יין רייב. וחשבתי לעצי, האם אני יכול להכניס את כל הספרים שהיא כתבה לקטגוריה אחת ולסגור את הדלת? והתשובה היא שלא. אני חייב לרשום את הדבר הגרוע ביותר שהיא עשתה. וזה כמובן, הספר הראשון בטרילוגייה הפותחת את העידן החמישי וללא ספק, הספר שבגללו כמעט ולא המשכתי את רומח הדרקון. הרשו לי להציג בפניכם את הדבר הנורא מכל שאי פעם תחזו בו - הספר: "שחר העידן החדש" - טרילוגיית דרקוני העידן החדש מאת ג'יין רייב. (Dawning of a new age) לאחר מלחמת הכאוס ועזיבת האלים ב"דרקונים של להבת הקיץ", העולם נותר ללא קסם וללא אלים וללא תקווה. זמן קצר לאחר מכן, דרקוני ענק מתחילים להגיע אל קרין, דרקונים אשר איש מעולם לא ראה, עצומים וענקים. הדרקונים מתחילים להילחם אחד בשני ולספח שטחים סקרין ואין איש שמסוגל לעצור אותם. כך העולם חולף במשך 40 שנה, עד אשר קבוצת גיבורים מתאספת ומחליטה לחסל את האיום. הטוב: ללא ספק יש כאן המון היסטוריה והספר הוא מורה נבוכים לאדם שמגיע בפעם הראשונה אל העידן החמישי. הרבע הראשון של הספר מוקדש לתקציר ארבעים השנים החולפות ומספר מה קרה בקרין. הרע: מאיפה רק אתחיל? אני מחזיק בידי את הספר. ידי רועדות, כי אני חושב כל פעם שאני מסתכל אל הספר, להשליך אותו אל אח בוערת או לרקוד בטירוף אינדיאני, כאשר אני משליח את דפיו אל מדורת ל"ג בעומר הקרובה למקום מגורי. הבה ואתחיל. היו אנשים שיאמרו שסגנון הכתיבה של רייב שונה משל וייס והיקמן ולכן לא אהבו אותה. זה נכון שסגנון הכתיבה שלה הוא שונה. הוא מתאים יותר לילדה בכיתה ב' שקראה את רומח הדרקון וגם היא רוצה לכתוב. חבל שמישהו לא עצר אותה. הדמויות הן הנוראות ביותר שאי פעם יצרו ברומח הדרקון. דהאמון גימוולף, שאמור להיות הגיבור המיוסר והאנושי, הוא אדם נאלח ביותר ואי אפשר להרגיש אליו לו סימפתיה קלה בכלל. הקנדרים בספר הזה הם כמו גמדי מחילות ואפילו טיפשים יותר. היא הורגת קנדר בכך שהוא צועק לכולם "תראו אותי!" וקופץ מחביות ושובר את המפרקת... אכן אבדה גדולה! ככה כותבים ספר? ומעבר לכך, היא הפכה את שחק, דרקונה של קיטיארה, הידוע כעת בשם כלנדרוס לרכיכה דרקונית. ככה עושים לדרקון? אפילו האלפית הקאגונסטית, פריל, שצריכה להעניק לספר נופך רומנטי היא כמו ילדה בת 16 ומטומטמת. ככה יעוללו לאלפים? בספר הורגים דמויות ללא חשבון, אבל זה לא ג'ורג' מרטין שהורג אותם בריאליסטיות, או וייס והקימן שמחסלים דמות אבל באלגנטיות, המוות הוא מהיר ואז, יאללה בואו ונמשיך בהרפתקאה, ננקום וננקום ונהרוג עוד ועוד. זה מסוג הספרים שצריך לזרוק כמה שיורת רחוק. שומר נפשו ירחק! המכוער: דרקונים אוכלים דרקונים ומתנפחים. מאליס היא ממזרה לא קטנה. זהו תם עידן האופל וכעת אל עידן האור. בשבוע הבא נתחיל לספור את עשרת הספרים הטובים ביותר שהכתבו לא על ידי וייס והיקמן. ראינו שיש זבל, אבל יש גם יצירות מופת שחובה לקרוא. אשמח אם תגיבו על הערותי, וכפי שאביר האופל טורח להדגיש בכל הזדמנות, זוהי רק דעתי הענווה, ואני מביע את תסכולי מספרים רעים. אם מישהו ינסה לקרוא בכל זאת, שלא יגיד שסטראד לא הזהיר!
1 אני יודע! ואני חושב שכולם יודעים. זה היה ברור מההתחלה, מכיוון שהביקורות היו שלי. מאז ומתמיד התרעתי על הסופרת הזוועתית, הנוראה, הכה לוקה בחוסר כישרון כתיבה. הלא היא ג'יין רייב. וחשבתי לעצי, האם אני יכול להכניס את כל הספרים שהיא כתבה לקטגוריה אחת ולסגור את הדלת? והתשובה היא שלא. אני חייב לרשום את הדבר הגרוע ביותר שהיא עשתה. וזה כמובן, הספר הראשון בטרילוגייה הפותחת את העידן החמישי וללא ספק, הספר שבגללו כמעט ולא המשכתי את רומח הדרקון. הרשו לי להציג בפניכם את הדבר הנורא מכל שאי פעם תחזו בו - הספר: "שחר העידן החדש" - טרילוגיית דרקוני העידן החדש מאת ג'יין רייב. (Dawning of a new age) לאחר מלחמת הכאוס ועזיבת האלים ב"דרקונים של להבת הקיץ", העולם נותר ללא קסם וללא אלים וללא תקווה. זמן קצר לאחר מכן, דרקוני ענק מתחילים להגיע אל קרין, דרקונים אשר איש מעולם לא ראה, עצומים וענקים. הדרקונים מתחילים להילחם אחד בשני ולספח שטחים סקרין ואין איש שמסוגל לעצור אותם. כך העולם חולף במשך 40 שנה, עד אשר קבוצת גיבורים מתאספת ומחליטה לחסל את האיום. הטוב: ללא ספק יש כאן המון היסטוריה והספר הוא מורה נבוכים לאדם שמגיע בפעם הראשונה אל העידן החמישי. הרבע הראשון של הספר מוקדש לתקציר ארבעים השנים החולפות ומספר מה קרה בקרין. הרע: מאיפה רק אתחיל? אני מחזיק בידי את הספר. ידי רועדות, כי אני חושב כל פעם שאני מסתכל אל הספר, להשליך אותו אל אח בוערת או לרקוד בטירוף אינדיאני, כאשר אני משליח את דפיו אל מדורת ל"ג בעומר הקרובה למקום מגורי. הבה ואתחיל. היו אנשים שיאמרו שסגנון הכתיבה של רייב שונה משל וייס והיקמן ולכן לא אהבו אותה. זה נכון שסגנון הכתיבה שלה הוא שונה. הוא מתאים יותר לילדה בכיתה ב' שקראה את רומח הדרקון וגם היא רוצה לכתוב. חבל שמישהו לא עצר אותה. הדמויות הן הנוראות ביותר שאי פעם יצרו ברומח הדרקון. דהאמון גימוולף, שאמור להיות הגיבור המיוסר והאנושי, הוא אדם נאלח ביותר ואי אפשר להרגיש אליו לו סימפתיה קלה בכלל. הקנדרים בספר הזה הם כמו גמדי מחילות ואפילו טיפשים יותר. היא הורגת קנדר בכך שהוא צועק לכולם "תראו אותי!" וקופץ מחביות ושובר את המפרקת... אכן אבדה גדולה! ככה כותבים ספר? ומעבר לכך, היא הפכה את שחק, דרקונה של קיטיארה, הידוע כעת בשם כלנדרוס לרכיכה דרקונית. ככה עושים לדרקון? אפילו האלפית הקאגונסטית, פריל, שצריכה להעניק לספר נופך רומנטי היא כמו ילדה בת 16 ומטומטמת. ככה יעוללו לאלפים? בספר הורגים דמויות ללא חשבון, אבל זה לא ג'ורג' מרטין שהורג אותם בריאליסטיות, או וייס והקימן שמחסלים דמות אבל באלגנטיות, המוות הוא מהיר ואז, יאללה בואו ונמשיך בהרפתקאה, ננקום וננקום ונהרוג עוד ועוד. זה מסוג הספרים שצריך לזרוק כמה שיורת רחוק. שומר נפשו ירחק! המכוער: דרקונים אוכלים דרקונים ומתנפחים. מאליס היא ממזרה לא קטנה. זהו תם עידן האופל וכעת אל עידן האור. בשבוע הבא נתחיל לספור את עשרת הספרים הטובים ביותר שהכתבו לא על ידי וייס והיקמן. ראינו שיש זבל, אבל יש גם יצירות מופת שחובה לקרוא. אשמח אם תגיבו על הערותי, וכפי שאביר האופל טורח להדגיש בכל הזדמנות, זוהי רק דעתי הענווה, ואני מביע את תסכולי מספרים רעים. אם מישהו ינסה לקרוא בכל זאת, שלא יגיד שסטראד לא הזהיר!
