מדי פעם אני נתקל באנשים ששואלים אותי...
"יניר רוסי?", "מה השם האמיתי של יניר?" ובכן, אני לא הולך להשתתף במסע של יניר לעבר זהות צברית בדויה והניתוק מהשורשים, ולכן אני תמיד עונה את האמת - "כן, הוא נולד בעיר מינסק, והשם שנתנו לו הוריו היה יארוסלאב". יניר-יארוסלאב כנראה מזדהה יתר על המידה עם דמותו של "רועי כהן צדק", עולה מחבר העמים שמנסה להראות כצבר המעורה בתרבות הישראלית על דורותיה מתכנית הבידור השבועית "ארץ נהדרת". יותר מכך, כאשר ביקרתי בבית הוריו של יניר, כל מחשבה שהייתה לי על האפשרות שיניר-יארוסלאב לא מטעה אותי לגבי מוצאו נעלמה, שכן בית הוריו היה ספוג ברוח התרבות של ברה"מ של שנות ה-70. לא רק שהפורטרט הענק של ולאדימיר איליץ' לנין ולאוניד איליץ' ברז'נייב עדיין היו תלויים בסלון, כאילו היה מדובר כאן במשרד ממשלתי בקרמלין ולא בדירת מגורים במדינת ישראל של שנת 2006, אלא שברגע שנכנסתי לבית, הוריו פגשו אותי עם כיכר לחם ומעט מלח על פיסת בד רקומה, בדיוק כפי שהיה נהוג לפגוש מנהיגים סובייטיים, כאשר אלה הגיעו לביקור באחת הרפובליקות. עיתוני ה"פראבדה" וה"איזבסטייה" המצהיבים, שכותרותיהם היו "ברה"מ תארח את האולימפיאדה לשנת 1980" שימשו לנו כמפת שולחן כשישבנו לאכול את הבורשט, הקציצות ולקינוח מטעמי בצק המכילים בשר שנפוץ היה לקרוא להם "שמחת הכלבים" ("Sobachya Radost") בברה"מ. הסעודה הייתה מופלאה וטעימה, אין מה לאמר, ולאחר מכן עברנו לסלון, שבו הייתה דלוקה הטלויזיה השחורה-לבנה מדגם "Rubin S230" שאביו של יארוסלאב, ייראקלי, סיפר שנתקלו בקשיים להביאה עמם ארצה כאשר עלו בסוף שנות ה-70. בנוסף, סיפר לי האב בגאווה על מכונית ה-Lada Samara שלו, שחנתה מתחת לבניין, ונדמה לי שהציטוט המקורי והמדוייק היה "1300 סמ"ק, אבל מעיף את כל המתחרים של היאנקים (האמריקאנים) קיבינימאט!!! זה שיא הייצור הטכנולוגי של האינג'ינרים שלנו!". כאשר הזמן הגיע בשבילי לעזוב ולחזור לביתי, המשפחה התעקשה שאני אקח את שאריות האוכל מהארוחה, ודחפו לי את הפירוז'קי לכיס המעיל בטענה שהם ייעלבו אם אני לא אקח. מיותר לומר שלקחתי. אני מקווה שזה יעלה את הת'רד על ההופעות ב-1 במאי למעלה.
