היא הייתה בפריקוול המיותר ואם לרגע את חושבת שזה מספיק טוב כדי לנסות את זה - אל. גם הסדרה גרועה וגם התפקיד שלה שם כל כך לא משמעותי שלא שווה לראות בשבילה אפילו אם היא הייתה האוברי לדילן שלך.
חחח אל תדאגי, לא חשבתי לשניה לראות את הפריקוול בשבילה.
אני חושבת שאת עושה השוואה לא הוגנת כי הדמויות הן לא אותו הדבר כי חניבעל רוצח כי הוא אוהב לרצוח. דקסטר רוצח כי הוא *צריך* לרצוח. כלומר מההתחלה אמרו לנו שהוא עושה את זה כי יש לו את הדחף הזה לרצוח. לכן הסיבה שלו לרצוח תמיד תרגיש שונה מסתם מישהו פסיכופת שרוצח כי הוא אוהב לרצוח ונהנה מזה.
במקרה של דקסטר אף פעם לא הרגשתי כאילו הוא באמת נהנה לרצוח. הוא אולי נהנה מההתנצחות עצמה או הרגשת העליונות, אבל הוא לא סתם רוצח מישהו עם חיוך מלא הנאה כי הוא אוהב את זה, הוא עושה את זה כי יש לו דחף בלתי נשלט. כאילו הוא סוחב עליו איזה צלב ענק ואחרי שהוא עושה את זה הוא מרגיש תחושת הקלה ופורקן. אני מחשיבה את זה יותר כמו (וזו השוואה ממש מפגרת ולא קשורה, אבל BEAR WITH ME) אנשים שמכורים לסיגריות. כלומר הם חייבים את זה ואם עובר הרבה זמן שהם לא מעשנים הם על קוצים ומרגישים לא רגועים עם תסמיני גמילה. אבל עם התמכרות כזאת עדין יש רגעים שאסור לעשן נגיד על טיסה אז אפילו כשבן אדם מכור ממש, הוא עדין צריך להחזיק את עצמו לא לעשן על מטוס. לכן הדחף שיש לדקסטר מרגיש לי יותר כמו סוג של התמכרות מאשר פסיכופטיות קלאסית. וכמו במקרה של סיגריות- גם הוא מצליח לרסן את עצמו מספיק עד שהוא יגיע לנקודה שבה זה בסדר לעשן לרצוח. וגם יש לו יצר הישרדותי מרשים, לכן הגיוני שהוא לא סתם ילך ברחוב וירצח בגלוי בלי שיהיה לו אכפת אם הוא יתפס או ימות.
אוקי, אני מבינה את ההבדל בין שני הדברים, אבל יש לי כמה דברים להגיד על זה- א. לא נגיד על מישהו שאם הוא "חייב" לרצוח אז ניתן לו אישור לרצוח, כלומר זה לא משנה אם הוא חייב או רוצה-אסור לו לרצוח, כאילו אסור לאנשים לרצוח אנשים, זה לא משנה מאיפה זה בא.
דווקא לבחור בדוגמא הזאת להתמכרו היא לא טובה, נכון אני חושבת שיש זמנים שאנשים שמכורים לדברים יכולים טיפה לדחות את הסיפוק שלהם, אבל זה תמיד לזמן קצר. כמה אנשים שמתים לסיגריה בנסיעה, ישר רצים לעשן ברגע שהנסיעה נגמרת. עכשיו נכון חלק מהאנשים יוכלו להתאפק בחלק מהסיטואציות אבל לא ברמה שדקסטר מתאפק כשהוא חוקר כמעט כל אדם שהוא הורג. אבל אפילו אם זה מסתדר עם מה שאמרת- המציאות בה חי דקסטר, בו כל כמה ימים הוא פוגש רוצח סדרתי, היא קצת הזויה. אפילו שהוא עבד במשטרה כאילו את יודעת כמה זה נדיר רוצח סדרתי? אנחנו כאילו יודעים על הרבה כי תמיד יש עניין בהם, אבל זה נדיררר ממש. רוב הפושעים פושעים בגלל הסיבות הכי בנאליות שיש. עכשיו תגידי, נו זאת סדרה, ברור שדברים לא קורים שם כמו שהם קורים במציאות, גם אני מגלגלת עיניים כשאנשים מנטפקים נגיד בירוקטיה של משטרה, כאילו לא אכפת לי אם זה מדויק למציאות. זה פשוט הקטע שהסדרה כ"כ מעקמת את המציאות רק כדי לא להציב את דקסטר בשום מצב שהוא צריך לעשות בחירות שאנחנו נוכל אולי לא לאהוב שהוא עשה להם. ומשהו בפער הזה בין זה שכן מנסים להציג את דקסטר כמישהו שיש לו איזה משהו דפוק בנשמה שלו ויש אצלו איזה נוסע אפל שאין אצל אחרים, אבל בפועל הוא פשוט מתנהג כמו בן אדם הכי רגיל, מעצבן אותי. והמציאות מסתדרת ככה שהדחף הזה שאמור לתת לו את היחודיות של הדמות, תמיד מתבטא בצורה שלנו, הצופים תמיד יהיה הכי קל לעכל, וזה לא יגרום לו אף פעם לאתגר את איך שאנחנו תופסים אותו. אז למה מרוב לא לעשות אותו אדם מוסרי? מה הפואנטה של הסדרה לרמוז כל הזמן שיש בו צד אפל ורע?
נכון שהוא הראה אכפתיות כלפי כמה אנשים בעבר. אבל יש הבדל בין "אני לא רוצה שתמותו" לבין "אני אוהב אתכם" ודקסטר תמיד הרגיש לי כמו "אני לא רוצה שתמותו". אני חושבת שאנחנו כצופים משליכים את הרגשות שלנו עליו ומחליטים בשבילו שהוא אוהב את הדמויות שהזכרת (או לפחות חלק מהן). אבל לי תמיד הרגיש שהוא משתמש בדמויות האלה כדי לא להיות בודד. וזו גם הסיבה שהוא ממשיך לדבר עם האבא-רוח שלו. אפשר להיות לבד ועדין לא לרצות להיות בודד. דקסטר תמיד הרגיש לי כמו אנשים שאני מכירה שרוצים להיות בזוגיות אבל לישון בחדרים נפרדים. או כאלה שהרעיון שלהם לבלות ערב ביחד זה לשבת באותו חדר ביחד כשכל אחד בטלפון שלו מתעסק בשלו אבל הם עדין בחדר ביחד. ככה בכל אופן תמיד דקסטר הרגיש לי.
אבל לא אמרתי שהוא אוהב אותם, למרות שאני לא יודעת להגיד אם הוא כן או לא. אני חושבת שאפשר אולי להגיד שהוא אוהב בדרכו. אבל גם אם לא, זאת לא הפואנטה, אמרתי שאכפת לו מהם, שגם לפי איך שאת רואה את זה את צריכה להסכים איתי שאכפת לו מהם (ועדיין לפעמים רומזים שבגלל הנוסע האפל או הצד האפל שלו או וואטאבר לא יכול להיות שאכפת לו מאנשים)
למרות שאיפשהו במהלך העונה תהיתי פה אם דקסטר אי פעם רצח מישהו שלא עמד בקוד ועדי הביאה כתבה שמציינת את כל הפעמים שהוא עשה את זה. אז נכון שאפשר להגיד שהוא רצח אחרים בלית ברירה ולא בהכרח בגלל דחף בלתי נשלט של לרצוח באותו רגע. אבל בעצם יש המון רוצחים סדרתיים שגם לא רוצחים סתם כל אדם שנקרה בדרכם. כאלה שיש להם העדפות (או גזענות כלפי) סוג מסוים של אנשים והם מחפשים את אותו סוג של אנשים כדי לרצוח אותם. וגם במקרה שלהם בטח אם מישהו יעמוד בדרכם, סביר להניח שהם ירצחו אותו בלי לחשוב פעמים. אבל עדין יש להם העדפה כלפי סוג מסוים של אנשים. וזה יכול להיות מכל סיבה, נגיד יכול להיות רוצח סדרתי שרוצח רק נערות ליווי כי הן ברמת סיכון גבוהה והסיכוי שמישהו יחפש אותן לא גבוה ולכן גם הסיכוי להיתפס הרבה יותר נמוך.
זה נכון שרוצחים סדרתיים הולכים על קהל יעד מסויים לרוב כמו שאמרת זה יכול להיות נערות ליווי, או סתם אוכלוסיה שרוב הסיכויים שאנשים בה בודדים כדי שפחות יחפשו אותם. אבל עדיין יותר קל למצוא כאלה מאשר הכמות האנשים שדקסטר מוצא שעומדים בקוד שלו. (גם אם זה נכון שהוא כנראה רצח כמה אנשים שלא התאימו לקוד, הם כנראה עדיין היו אנשים רעים מספיק והם המיעוט).
בהחלט
ואחזור גם שוב, שבשלב שבו את נמצאת הרגשתי כמוך
כן האמת שאני מבינה למה אהבתם את העונה הזאת, באמת הגעתי לפרק 5 והיא משתפרת מפרק לפרק
