תקציר
לג'ני אין זמן לבנים. היא יודעת שגדי להיות נגנית צ'לו עליה לוותר על הכול לטובת אימונים. אבל אז היא פוגשת את ג'אוו, צעיר מסתורי שנקלע בטעות לבר הקריוקי שבו היא עובדת. ג'אוו הוא בדיוק מסוג הסחות הדעת שג'ני מתחמקת מהן בדרך כלל, ובכל זאת היא מבלה במחיצתו ערב בלתי נשכח ברחובות לוס אנג'לס, שבסופו הוא חוזר הביתה, לדרום-קוריאה.ג'ני בטוחה שהמפגש יישאר רק זיכרון מתוק, אבל ביום הראשון ללימודים היא מגלה שהזר החלומי שהתאהבה בו לומד איתה עכשיו באותה הכיתה. ולא רק זה: מדובר בחבר בלהקת הקיי-פופ המצליחה בעולם. אבל לכוכבי קיי-פופ אסור לצאת עם אף אחת...
כעת, כשקשר רומנטי מסכן לא רק את יכולתה להתרכז בהגשמת החלום שלה אלא גם את כל מה שג'אוו עבד למענו, ג'ני צריכה להחליט כמה היא מוכנה להקריב בשביל האהבה.
אקסי או היא סופרת נוער אמריקנית מוערכת. XOXO, הראשון מתוך צמד ספרים שכתבה, כבש את לבבות הקוראים והמבקרים, תורגם ל-19 שפות והיה לרב-מכר. אקסי אוהבת מאוד קיי-פופ, אנימה, דברי נייר ותה בחלב. היא גרה בלאס וגאס עם הכלבים שלה טורו ולילה.
"מעריצי קיי-פופ וחובבי סיפורי אהבה קלילים יתענגו על הספר הזה"- פבלישרז ויקלי
"ספר חובה לחובבי סיפורי אהבה דרמטיים" - סקול לייבררי ג'ורנל
פרק 1
בר הקריוקי של גֵ'יי נמצא במרכז שדרת חנויות בשכונת קוריאה־טָאוּן, בין החנות לתה בועות לסלון עיצוב השיער של סוּקי.
אני עוברת על פני סלון התסרוקות, והדלת נפתחת לרווחה. "יָא, גֵ'נִי!" סוקי קִים, הבעלים והספרית, עומדת בפתח, ובידיה שקית ניילון ומחליק שיער. "את לא מתכוונת להגיד שלום?"
"שלום, גברת קים," אני אומרת ומייד זוקפת את הצוואר כדי להעיף מבט מעל הכתף שלה. אני רואה שלוש נשים מבוגרות שיושבות בשורה מתחת למייבשי שיער וצופות בדרמה קוריאנית בטלוויזיה שקבועה בקיר. "היי, גברת לִים, גברת צַ'אנְג, גברת סָגָ'אוָואן."
"היי, ג'ני," הן עונות במקהלה, מניפות את ידיהן בברכת שלום חפוזה וחוזרות להתרכז בזוג שעל המסך. נראה שהזוג הזה מתקדם לקראת נשיקה אופיינית לדרמה קוריאנית. הגבר מטה את הראש שלו לצד אחד, האישה לצד השני, והשפתיים שלהם נפגשות ונשארות במצב הזה, בעוד המצלמה מתרחקת, וברקע מתנגנת מוזיקה דרמטית.
כשהקרדיטים מתחילים לרוץ על המסך, הגברות צונחות לאחור בכיסאותיהן ופולטות אנחות חולמניות. למעשה רק שתיים מהן עושות את זה.
"אז זהו זה?" גברת סָגָ'אוָואן זורקת את נעל הבית שלה לעבר הטלוויזיה.
"קחי." גברת קים מתעלמת מהנשים ומושיטה לי את שקית הניילון שבידה. במבט מקרוב נראה שיש בה מכלי פלסטיק מלאים אוכל, עטופים בשקית קשורה היטב של רשת המרכולים הקוריאנית H Mart. "זה בשבילך. תתחלקי עם אימא שלך."
"תודה." אני מיישרת את רצועת תיק הבד על הכתף שלי, מחווה קידה קלה ולוקחת מידה את המנחה.
גברת קים מקישה בלשונה. "אימא שלך עובדת יותר מדי! היא צריכה להיות יותר בבית ולטפל בבת שלה."
אני כמעט בטוחה שאימא שלי עובדת במשרד אותו מספר שעות שגברת קים עובדת בעסק שלה, אבל אינסטינקט השימור העצמי שלי מספיק חזק כדי שלא אציין את זה בקול. במקום זאת אני ממשיכה לחייך בנימוס ולשדר אליה תחושה של נערה צעירה שמכבדת את המבוגרים ממנה. נראה שזה עושה את העבודה, כי הפנים של גברת קים מתרככות. "ג'ני, אימא שלך צריכה להיות ממש גאה בך. את תלמידה טובה, וכל כך מוכשרת בצ'לו! אני אומרת ליוּנִיס שלי שהאקדמיות האיכותיות למוזיקה יקבלו רק את התלמידים המוכשרים ביותר, אבל נראה לך שהיא מקשיבה לי?"
"גברת סוקי!" קוראת אחת הנשים מבפנים.
"אני באה!" סוקי עונה לה בצעקה וחוזרת לסלון התסרוקות שלה, ואני פונה אל העסק הסמוך.
גברת קים משווה בין יוניס לביני מכיתה ז', כי אז שתינו התחלנו להשתתף באותן תחרויות נגינה. מאחר שהיא חולקת לי כאלו מחמאות, אני חוששת לחשוב על מה שהיא אומרת ליוניס. בזמן האחרון לא ראיתי אותה בשום תחרות. בשבת שעברה היא לא הייתה בתחרות שהתוצאות שלה חורכות עכשיו חור בכיס המעיל שלי. אם גברת קים הייתה קוראת את מה שהשופטים אמרו עליי, היא לא הייתה מרעיפה עליי כל כך הרבה שבחים.
הפעמונים שמעל דלת בר הקריוקי מבשרים על בואי.
"אני בא!" קולו של דוד גֵ'יי בוקע מאחורי הווילון שחוצץ בין הבר למטבח.
אני מקיפה את הדלפק, שומטת את תיק הבד שלי ופותחת את המקרר הקטן כדי לתחוב את השקית עם מכלי הפלסטיק של גברת קים בין בקבוקי הסוֹג'וּ.
אבא ודוד ג'יי רכשו את הבר הזה לפני שבע שנים, במטרה להגשים חלום ילדות של שניהם — להיות בעלים של מועדון קריוקי ולנהל אותו.
לדוד ג'יי אין קרבת דם אליי, אבל הוא ואבא שלי היו כמו אחים. אחרי שאבא נפטר, ג'יי ביקש מאימא שאעבוד איתו אחרי שעות הלימודים. בהתחלה היא התנגדה, כי היא חששה שעבודה במשרה חלקית לא תשאיר לי מספיק זמן ללימודים ולתרגול בתזמורת, אבל היא התרצתה אחרי שדוד ג'יי אמר שאוכל להכין שיעורי בית בשעות השקטות. חוץ מזה, אני ממש גדלתי שם. יש לי זיכרונות שבהם אבא עומד מאחורי הבר, צוחק עם דוד ג'יי, ותוך כדי כך רוקח במהירות את המשקה האחרון שהמציא, ולא שוכח להכין גם שתייה נטולת אלכוהול, במיוחד בשבילי.
להמשך קריאה https://www.e-vrit.co.il/Product/35...NyyPoFEAFDn-hBnEKwWweWlt-wJd_4EAROdu0WTK3NMIP