ואני דוגמא חייה לכך. הרי אני עד גיל 23 לא ידעתי אף קאנג'י (מה שמובן מאליו), והיום אני קורא רומנים ביפנית בשטף ובהנאה רבה. אני חס וחלילה לא בא להגיד שאני יותר חכם מאחרים, אני בא להגיד שזה בהחלט אפשרי (אבל צריך לעבוד קשה בשביל זה).
זה לא קל והרבה פעמים לומדים קנג'י ולמחרת לא זוכרים אותו. אבל אם רוצים לדעת יפנית אין איך להתעלם מזה. אני גם מכריחה את עצמי לקרוא יפנית כי אני כבר לא זוכרת המון קנג'י שפעם ידעתי. זה מתסכל לפעמים ומצריך שימוש תדיר במילון- אבל... זה חלק בלתי נפרד מהשפה. בהצלחה!
לדעת קאנג'י כדי לדעת יפנית. זה כמו שיש אנשים שלא יודעים לקרוא אבל עדיין יודעים עברית. מה שכן זה עוזר, מן הסתם... אבל אם לא יודעים לקרוא זה לא אומר שאי אפשר לדעת את השפה.
יש הרבה מורים ליפנית ביפן שטוענים שקאנג'י הם חלק אינטגראלי של השפה היפנית ושאי אפשר לדעת יפנית בלי לדעת קנג'י (מה ששטויות לדעתי - הרי הקאנג'י בכלל יובאו מסין, אבל הרבה פעמים ביפן מתבלבלים בין השפה ומערכת הכתב שלה). אני פעם הכרתי בחור אמריקאי ביפן שידע יפנית ממש על בוריה והוא לא ידע אף אות.