••• יצירות

ק

קופרניקוס

New member
הגענו למיטה תוך שעה ../images/Emo47.gif

ואז אוטו, ואז חדר מדרגות ואז רק חדר. הרגשתי את היצרים נופלים ממני יחד עם הבגדים, כמו שקי חול מכדור פורח. הייתי חופשיה. פרחתי הוא היה עסוק בפריצת מנעולים. איש פרקטי. ויסודי . השתנקתי והשתתקתי. החדר היה חשוך ולא מוכר, ותחושת מבוכה התגלגלה במעלה עצמותיי. התודעות שלי היו מפוצלות כמו מסך של טלוויזיות קטנות. הנפש שלי התחילה לדבר אלי אנגלית, וניסתה להוריד אותי מזה. היי לא ידעתי בכלל שיש לי נפש. נחמד מצידי. אבל לא ויתרתי ונשבעתי להתגלגל עם זה, על זה ובכלל. הרגשתי כאילו רק עכשיו קמתי לרקוד . הגידים היו קצת מסויידים, והשרירים עוד טרם השתחררו. הצד השני לעומת זאת נראה מאד בפוקוס, וכנראה שעבורו פריקת מטענים, ובעילת פצצות זה בא אוטומטי כמו אצל רובוט משטרתי. בגדים שהונחו עלי כבר הונחו כבליל בפינת החדר, ואני הייתי חשופה לרוחות. המחשבות הכבדות שלי עשו תחרות עם הגוף מי יותר חזק, ודיסוננס גדול אפף אותי. מצד אחד הגוף, תיפקד כמו מלך. נמלים קטנות של התרגשות עשו מרתון בתוך תוכי, פיטמותיי עברו לדום מתוח, ולא מקור. הספוג החבוי שלי התבוסס ברטיבות בטמפרטורת האוהל בסהרה הדרומית והיה כמה לשיפשוף כמו כד מלא ג´יני בן אלפי שנים. החצוצרות שלי ניגנו כמו לואי אמסטרונג ביום שמש חורפי ושולי מיתרי הקול שלי הפיקו אנחות כשל הזקנות המחכות לתורן בבית המרקחת התורן. (סתם). הגוף שלי היה בהיי , הביציות שלי כנראה כבר עשו "היוצא" והתערבויות, והמתינו ברחש לגלי השמפניה. להרים כוסית. כמה שאני מרחמת על הביציות והשחלות בעולם המודרני, תארו לכם מה זה לחיות באשליות כל היום. יותר מייאש ממנוי במפעל הפיס. בעצם לא. פחות. הן לפחות זוכות פעם בחיים. בכל פעם מחדש המערכת מתמרקת ומתהפנטת, ובכל פעם אכזבה. הרי הגוף סיפק לי את כל ההשראה והתפאורה הזו רק כדי לקבל סיכוי הוגן להוציא משהו מכל העניין הזה. אבל כדורים קטנים שאני בולעת כמעט כל יום משבשים לו את כל המעגלים והתוכניות. והקונדומים ? זה בכלל זוועה. הביציות כבר רואות את זה שט ומתקרב לעברן, אך זה לעולם לא מגיע אליהן. הן בטח מרגישות כמו במצפה התת-ימי באילת. אבל מה לי ולאילת עכשיו, הבחור ממשיך בשלו. והוא באמת משתדל. הנה הוא בצוואר הנה הוא בחזה, ושוב בצוואר ושוב בחזה. פשוט לא יאומן כמה בורים הם יכולים להיות. היצירתיות שלהם מזכירה לי את זו של שופט טניס. לדעתי כולם למדו את הפרקטיקה ממומו מאסקימו לימון. דורות שלמים התחנכו על בירכיו. ואנחנו ? אנחנו נראות לכם שחקנית ליגה ד´ ממינכן ? זו תמיד אותה טכניקה. פשוט לא יאומן. מאכזב. הוא ממשיך בשלו, ואני מחפשת את הבמאי. אחר כך הוא מתקדם למטה, וסף המבוכה שלי עומד לצאת משלוותו. נראה לי קצת מוגזם שהאיש הזה שהקירבה שלי אליו קטנה מהקירבה שלי לדוד ויצטום, יבצע טיהור לשוני בסמל ריבונותי. זה ממש לא נוח לי, אבל החלטתי שאני זורמת. אז אני נשטפת נחשפת, ומאפשרת פיסוק מסויים. עוצמת עיניים וסופרת דוד ויצטומים. האמת, שיגמר כבר. באופן כללי אני מאד אוהבת את השרות הזה, אבל אני מעדיפה שזה יהיה ממישהו שאני לפחות יודעת עם כמה סוכר הוא שותה את הקפה שלו. זה נשמע לכם מוגזם ? בכל אופן הוא מנסה את מזלו במעיינות החמים שלי. אני מנתקת מגע עם הרציונל שלי ומשאירה את עצמי עם ערוץ נשיונל ג´יאוגרפיק. שיהיה חייתי. או.קיי הייתי צריכה לנחש . אין לו מושג. האיש הוא לא בעל מקצוע. כנראה שאת זה הוא לא יכול היה ללמוד מאסקימו לימון. פתאום אני מוצאת את עצמי הופכת לשוטרת תנועה. מכוונת. שמאלה -ימינה למעלה- למטה. אני מתפתלת כמו נחש חצי ארסי, ובלב מקללת כמו ארסית שלמה. הנסיונות נמשכים. נראה לי שזה אבוד, זה דומה לחולה פרקינסון שמנסה להכניס חוט תפירה בראש מחט. חבל על הזמן. האדיוט לא מוותר . הוא כנראה בטוח שהוא כריסטופר קולומבוס או משהו. בלית ברירה אני הודפת אותו , ומחליטה לסגור עניין על ידי התקדמות חד משמעית אל פורקנו המהיר ופרישתי המוקדמת לשלב הסיגריה. אני לוקחת יוזמה והאידיוט מתלהב. הוא בטוח שאני בשמיים. הבוז הנשקף מעיני עובר דרכו מבלי משים. שלא כמו הקונדום השקוף המוברג על כלי נמוך קומה, ואדום פנים. שש שבע פעימות מונה + כמה כיווצי אגן ושרירי נרתיק מאומנים. והוא מאבד את עצמו לגעת. מטענו פורק, אין נפגעים לכוחותינו. היה מדהים, הוא עוד אומר. גם לי. אני אומרת בקול עורג, ובשקר שחור. גמרנו ביחד ? הוא שואל . ברור אני עונה, ואז מתפוצצת בצחוק מתגלגל שמעיף ממני בבת אחת את כל המתחים והעלבונות. עכשיו אני באמת משתחררת, הרגשה נפלאה, באמת, אני חושבת שעכשיו באמת גמרתי. תודה אני אומרת לו . מכל הלב , הפעם. אוספת את מדי ה"50 שקל החצר" שלי , ויוצאת אל האוויר הצח. 10 דקות עוברות ואני כבר במיטתי. חזרתי לנקודת ההתחלה . אני לבד במיטה . סוף סוף הייתי עם משהו . מה זה היה אני לא בדיוק בטוחה . אם זה נחשב ערב מוצלח , אולי באמת כדי לעבור לג´נין. לפחות החברות שלי מקנאות. הן בטח חושבות הו הא מה שאני עשיתי היום. באמת פלא גדול. שתי דקות בטח חולפות, והכל הופך לבוקר. בוקר טוב קופרניקוסית
 
ה

הטמבל שכבש את העולם

New member
קטן גדול, סיפור קצר בהמשכים- חלק א´

שנינו על אותה ספה. אני בוהה בטלוויזיה והוא מתעלל ברובוט צעצוע חדש שקיבל. בחדר הסמוך ההמולה נמשכת, מפגש של חברים של ההורים שלי, מה אני עושה כאן אין לי מושג. איתן הוא הנכד של אחד מהזוגות, החברים הכי טובים של ההורים שלי. ילד חמוד לכל הדעות, חכם. אמנם בן 5 אבל ברור שצפון לו עתיד מזהיר. "איך עושים שהוא יירה ?" , הוא שואל אותי עם מבט חמוד, מבט של חוקר קטן, בתוספת תמימות וסקרנות שיש רק לילדים קטנים. "לא יודע ", עניתי בחוסר עניין, המחשבות שלי במקום אחר. "למה אתה עצוב ?", הוא שואל אותי תוך שהוא עדיין נאבק עם הרובוט, ספק מצפה לקבל תשובה. "אני עצוב ? " שאלתי אותו בתמיהה. הוא מרים את עיניו ומסתכל עליי, נעמד על הספה, מתקרב אליי, ואז מנסה למתוח עם ידיו הקטנות את השפתיים שלי על מנת ליצור חיוך מאולץ. "פעם היית מחייך, ... ככה ! " , הוא מטה את ראשו כדי להיות בטוח שזה החיוך הנכון, רואים עליו שהוא לא ממש מרוצה מהפסל הסביבתי החדש שלו. הוא עוזב אותי וחוזר לרובוט. אני לא עד כדי כך מעניין ... "מתי זה פעם ?", אני שואל מתוך סקרנות אמיתית. "פעם, אז, כשהיית אצלנו, הבאת לי את הקוף ששורק" "אה, פעם ...", אני ממלמל. זה היה לפני שבועיים. "אז למה ? " , הוא מקשה עליי בלי להוריד את העיניים מהרובוט. "אני לא עצוב, סתם חושב על כל מיני דברים", מזל שהוא רק בן 5, תשובה כזאת צולעת רק הם אוכלים. "על מה ?" , הוא שוב מקשה תוך שהוא מכופף את הרובוט למצב שאני לא בטוח שהיצרן חשב עליו. "לא חשוב" , אני עונה, השיחה מתחילה להתפתח לכיוונים שאני לא אצליח לצאת מהם. "למה ? ", אוי, נכנסתי לארץ הלמה, אין דבר יותר מסוכן מילד קטן שמתחיל לשאול למה כשאתה במצב רוח רע, הם ממש נהנים מזה, ושואלים בשיא הרצינות, איך יוצאים מזה ? כאחד ששונא להשתיק ילדים קטנים בתשובות מעצבנות כמו "כשתגדל תבין" אני מתאמץ לחשוב על תשובה מספיק טובה ובו בזמן מתחמקת. "כי עכשיו אני רואה טלוויזיה ואתה עסוק עם הרובוט החדש שלך", זהו, זה אמור לעשות את העבודה. "אוף ! אף פעם אתם לא מדברים איתי !", הילד צודק במידה מסוימת. "על מה אתה רוצה לדבר ?", הוא לחץ לי על נקודה רגישה, החלטתי לתת לו קצת תשומת לב. "תן לי את הרובוט, בוא נראה איך הוא יורה", אחוות גברים, אחרי הכל אין כמו נשק ארטילרי מתוחכם לחבר בין גברים, ללא קשר לפערי גילאים. לקחתי לו את הרובוט. הוא שוב נעמד מולי על הספה, העיניים שלו בגובה העיניים שלי ויש לו מן מבט חצי חמוד חצי תוקפני. "אני רוצה שתגיד לי למה אתה עצוב !". המבטים שלנו נפגשים, רגע של מבוכה בשבילי, ילד בן 5 מגלה יותר רגישות מכל המבוגרים שם גם יחד, מזל שאני בחדר המשחקים אחרת זאת הייתה יכולה להיות פאדיחה רצינית. טוב, כבר אין טעם לנסות להתחמק, הקטנצ´יק עלה עליי. הפסדתי במערכה מספר אחת. אז איך אני מתמצת את הדברים, נותן לו תחושה שהוא מבוגר ועושה את זה ככה שגם ילד בגילו יבין ? "אני אוהב מישהי ואני לא בטוח שהיא אוהבת אותי". ניסיתי לומר את זה בצורה הכי ילדותית שאני יכול ... המשך יבוא ...
 
R

rami052

New member
פורצי כלא עכו...../images/Emo16.gif

החנתי את הרכב בחשש מה, האם יש בכלל טעם להיכנס? הרי אין לי את 200 השקלים הדרושים, למעשה יש לי בקושי 20 שקלים בכיס. יצר ההרפתקנות או/ו התמימות דחפו אותי להיכנס בכל זאת, וכך מצאתי את עצמי לאחר מספר דקות נוקש בדלת. "המאדאם" השמנה הכניסה אותי אל חדר הכניסה החשוך מה, אך לפני שחלפה לה חצי דקה הופיעה מהמסדרון רוסיה גבוה ג´ינג´ית , לא צעירה, שיערה אסוף מעל ראשה, וחזה העצום מכופף קימעה את גבה מכובד משקלו, היא לבשה שימלה פרחונית, לא חדשה,בצבעי כתום שחור וסימנה לי בתנועת ראש עם חיוך קל לבוא אחריה,האמת שכבר אז היא לא נראתה לי ובכלל כל הכניסה הדי חשוכה והמאדאם השמנה ובכלל אין לי כסף, אני חייב לעוף מפה! אך משום מה המשכתי ללכת אחריה כשאני מחכה להזדמנות להגיד לה שאני לא רוצה אותה ואולי יש מישהי אחרת... אבל אז היא הכניסה אותי לחדר גדול וחשוך כשאור לבן נעים ועמום מאיר את הקירות וחושף עלמה צעירה יפהפיה ערומה ועורה חלק ויפה בצבע נס קפה,היא גבוהה ורזה,שיערה בצבע שטני בלונד עד הכתפיים,ביטנה שטוחה,מותניה חטובות,והחזה,פשוט חזה מתוק ומדהים,שפיצי כזה עם פיטמות מושלמות ורגליה ארוכות ויפות. מרוב שהייתי נפעם בכל לא שמתי לב שהרוסיה הג´ינג´ית הלכה והשאירה אותנו לבד. לא הבנתי איך לא דרשו ממני כסף עד עכשיו והייתי בטוח שעכשיו יגיע הרגע הגורלי, האלילה שמולי תבוא תדרוש כסף ואז אאלץ לשקר ולומר שאני מצטער אבל היא לא מוצאת בעיני,ולקוות שלא יקחו לי גם את ה20 שקל האחרונים שבכיסי כתשלום על כך שזכיתי לצפות באלילה עירומה מדהימה לנגד עיניי. אבל זה לא קרה, היא לא ביקשה כסף, אמרתי לעצמי שהיא בטח חושבת ששילמתי למאדאם או לג´ינג´ית אך לרגע מסוים עלתה בי מחשבה שאולי היא מחכה לסוף, ואז היא תדרוש את כספה... למרות כיסי הריק ולמרות כל הסיכונים המשכתי כאילו שהכל בסדר. מכל מה שהתרחש שם אני זוכר רק שתי סצנות, האחת היא שחיבקתי אותה בהתחלה,בעמידה,מאחור כשלחיי מלטפת את גבה ידי עוטפת אותה ומלטפת את איבר מינה אני נושק לצאוורה,מריח את שיערה ומרגיש מאוהב לחלוטין ,ברקע אני שומע את יהורם גאון מספר על ל"ג בעומר בירושליים לפני 50 שנה כשהוא היה ילד ואיך שהוא וכל הילדים הלכו שעתיים עד שהגיעו למדורה הגדולה, ואיזה כיף היה... ואז ביקשתי ממנה שתביא קונדום, להפתעתי היא ענתה שאין לה קונדום אבל הוסיפה תוך כדי שהיא משפשפת את איבר מיני הזקור לתיפארת אל בין שיפתי ערוותה הקשיחות והצמודות ואל קצה דגדגנה הלחלוחי,שזה בסדר ואין לי מה לדאוג ושאני יכול לחדור אליה בלי קונדום ולא יקרה לי כלום, בדיעבד הסתבר שזה נכון אך באותו רגע לא יכולתי לדעת זאת ואמרתי לה שבלי קונדום אני לא שוכב איתה.האכזבה ניכרה על פניה אך אני לא הסכמתי להיסתכן, ואז ניסיתי לחדור אליה מאחור דבר שלא הצליח. ואז בעודה שוכבת אחזתי בכפות רגליה המופלאות והתחלתי להעביר אותן על כל גופי לאט ובעדינות, על החזה והבטןואל תוך שפתי כשלשוני מוצצת את אצבעותיה המדהימות והטעימות אחת אחת בעוד כף הרגל השניה מלטפת ברוך את אשכי ולסרוגין משפשפת נימרצות את אברי הזקור התפוח העומד על סף התפוצצות וולקנית, בשלב מסויים שני כפות רגליה עטפו את אברי העצום תוך שיפשוף מתוזמן על ידי עד שהגיע הרגע... ואז ממש כשהתחלתי להרגיש שממרכז גופי הולכים ומתהווים גלי חום ורטט היא אחזה את אברי בידה והחלה לשפשף ולשפשף ולשפשף ואז החלה האורגזמה החזקה המדהימה והארוכה עלי אדמות,פשוט גמרתי וגמרתי וגמרתי כשויברציות חום רוטטות ממרכז גופי החוצה עד אובדן חושים כשבכל הזמן הזה אני משפריץ ומשפריץ בלי סוף, פשוט עם כל תנועה של ידה חזרה מטה, יצא שפריץ ועוד שפריץ שמילאו את שדיה ומילאו את צווארה ועל ביטנה ניקווה אגם קטן ולבן. אחרי שגמרתי מיד קמתי והלכתי להשתין. כשחזרתי היא הייתה כבר לבושה היא אמרה שהיא סיימה את עבודתה להיום והיא הולכת לטייל, היא שאלה אם אני רוצה להצטרף אליה, הסכמתי. יצאנו ופסענו אל ערב קריר במדרחוב עד שנעצרנו מול דוכן גלידה,שיכנעתי אותה שלא כדאי שנאכל עכשיו גלידה מכיוון שחששתי שאולי אצטרך להזמין אותה ולשלם ב20 השקלים האחרונים והמסכנים שלי. בשלב מסויים הרגשתי שהתחתונים נורא לוחצות לי על הביצים אז הכנסתי את היד לתוך התחתונים כדי לשחרר את הלחץ מעט מהאשכים ואז... אז הרגשתי כל התחתונים שלי מלאות לחלוטין בנוזל חמים סמיך ודביק ... פקחתי את עיניי אוףףףףףףףףףףףף עוד פעם גמרתי בתחתונים מתוך שינה... , השעון על הקיר מראה שתיים וחצי אחה"צ, יום שישי, ברקע אניש ומע ברדיו את יהורם גאון ממשיך בתוכניתו השבועית הקבועה לשעה זו, הוא מספר שהיום לפני 60 שנה פרצו לוחמי האצ"ל והלח"י אל כלא עכו שם היו שבויים חבריהם שחלקם אף הוצאו להורג בידי הבריטים, ושיחררו את רובם.חלק מהמשחררים וחלק מהמשוחררים ניתפסו. הוא הוסיף ששנים אחרי זה במקום נוסד בית המשוגעים בעכו שאחת ממחלקותיו שבהמשך נהפך לאתר היסטורי היה החדר בו הוציאו להורג את הנידונים למוות(אתם ידעתם שהבריטים הנבלות עשו לנו את זה???????) טוב ואחרי שלמדתי פרק נוסף בהיסטוריה היהודית , קמתי , ניגבתי והחלפתי תחתונים. נאלצתי להחליף גם את המכנסי פיג´מה שלי שהיו ספוגים לחלוטין... עכשיו גם הבנתי למה זה היה בטוח לחדור אליה בלי קונדום... אבל איך היא ידעה? מה? היא ידעה שהיא בחלום שלי ? מוסר השכל: רק בחלומות אתה יכול לזיין בשקט זונה יפהפיה להדהים,בלי קונדום בלי להידבק בכלום וכל זה בחינם ותוך כדי כך גם ללמוד פרק בהיסטוריה...
 
D

dianah

New member
גם לי יש סיפור ../images/Emo13.gif

אז במסגרת הסיפורים של בינו לבינה שכאן, גם אני חטאתי בכתיבה
....ואז ראיתי אותו.... מבעד לכל האנשים, הוא התנשא; או שזה היה רק הדמיון שלי, והוא לא היה כזה גבוה, ועדיין מבין כל האנשים שהיו שם, פתאום ראיתי רק אותו, כאילו אף אחד אחר לא היה. ואני בכלל סתם הלכתי להרצאה, בלי כוונות, בלי שאלות, בלי ציפיות, רק הרצאה, עוד אחת ממאות ששמעתי בשנים האחרונות...ובכל זאת, הוא היה שם, ופתאום המרצה נעלם, והקול נעלם, והנושא כבר לא ריתק כמו בהתחלה, והכל נעלם, רק הוא.. והיא.... וכשחשבתי שהוא לא מסתכל, הסתכלתי, על איך שחיבק אותה, איך שנגע בה, ויכולתי להרגיש את המגע הזה עליי ולא עליי, כמו רוח מרפרפת על העור, גורמת לצמרמורת הכל כך מוכרת ואהובה הזו, לפרפור הזה שמרגישים עם כל מבט, כשחושבים שהנה מצאת את מה שחיפשת... והיא... ואז השיחה; מה שלומך? ופעם ראשונה שלך כאן? ובכלל מה שמך? וכאילו אין כלום מסביב. שיחה של שניים ולא יותר. אבל היא.... ואז שיחות נוספות, בימים נוספים,שבועות נוספים, ועזרה ותמיכה,וקשה לך וקשה לי, ורק שנינו, ללא רקע, מדברים על הכל, וגם אני אוהב את זה בדיוק... וגם אני חושבת ככה בדיוק... ורמיזות מעודנות, כי בעצם לא מדברים על הכל... כי היא... והרצאה נוספת, ושוב העיניים נפגשות, מסתכלות? לא מסתכלות? ומה אומרים? איזה כיף שהגעת...שהגעתם, ומה שלומכם? ואיך הלימודים? והעבודה? ומתי הנופש הבא? .... תיהנו בהרצאה.... ולשבת מלפנים – רק לא להביט בהם מאחור, לא לראות את היד. את הכתף....אבל עדיין להרגיש את המבט...ייתכן? ואז הוא אומר, כן ראיתי אותך, ישבת לפנינו, אחלה הרצאה....סמול טוק שכזה.. ואני חושבת "הסתכלת? ראית?" והיא... היא יוצאת, ואז מתקרבים ופתאום הוא שומר הראש שלי, תיזהרי ממנו, אבל ההוא דווקא בסדר....ומה איתך? ואיך היה הבליינד דייט ההוא? ומה המרגש? את נראית טוב, כרגיל... והיא חוזרת.... ושוב החיבוק, המגע, הרפרוף... ואני...רק מחייכת, הכל טוב ונפלא, איך יכול להיות אחרת, "שוב צוחה ושוב בוחקת...", מישהו כבר שר ובסוף, הם לדרכם ואני לדרכי... חזרה לביתי, למיטה, לשמיכה, כמו סיוט שלא נגמר, וכמו חלום שלא מתחיל, והוא.... והיא... ואני...
 
ה

הטמבל שכבש את העולם

New member
../images/Emo91.gif -

כל כך קל להזדהות עם מה שכתבת. כתוב קצר וקולע. מהרגע שמתחילים אי אפשר להפסיק לקרוא, אהבתי ! הסיפור שלך בהחלט משאיר חותם בסוף, לפחות עליי הוא השפיע. עוד בסוף נהפוך את הפורום הזה לפורום ספרות
 
ה

הטמבל שכבש את העולם

New member
עקב הביקוש הרב (?) - חלק ב´

"הנה, ככה יורים" אני מראה לו את הכפתור ואיך צריך להכניס את החץ. הוא לוקח את הרובוט חזרה, מכוון על כל מיני עצמים בחדר. "אתה רוצה להתחתן איתה ?" הקטן שואל ברצינות. "לא, אני לא רוצה להתחתן איתה" "אבל אמרת שאתה אוהב אותה", נדחקתי לפינה, עם מי אני מדבר עכשיו ? זאת בדיחה אכזרית של אמא שלי ? "כן, אבל לא מתחתנים כל כך מהר, רק אחרי הרבה זמן שמכירים" "ולמה היא לא אוהבת אותך ?", הפנים שלו רציניות לחלוטין. "לא אמרתי שהיא לא אוהבת אותי, אני לא יודע אם כן או לא" "אז תשאל אותה", הוא קובע בפסקנות. מנסה לעשות עליי רושם שהוא יודע מה הוא אומר. "ואם היא תגיד שלא ?", הפעם אני מקשה עליו, מתחיל קצת להנות מהשיחה המוזרה הזאת. "אז תתחתן עם משהי אחרת". אני מרגיש שעבדו עליי. "ואם בכל זאת אני רוצה אותה ?" "אז תשלח לה פרחים !" הוא מהנהן בראשו לאות הבנה עמוקה. "תמיד כשאבא שלי מכעיס את אמא שלי הוא קונה לה פרחים ואז הכל בסדר", ילד בן 5 מלמד אותי את אמנות החיזור, מה לא בסדר אצלי ? "מה עוד אני צריך לעשות ?" , אני משתעשע עכשיו, סתם בא לי להציק לו. "ממממ... " הילד משקיע זמן במחשבה. תוך שהוא יורה על כרית תמימה למראה. "תגיד לה שאתה חמוד !" , אאוריקה, הוא מצא תשובה. "אני חמוד ?" אני שואל בהקנטה "בטח שאתה חמוד ! " הוא עונה לי בשיא הרצינות. אני בשפל המדרגה, סוחט מחמאות מתינוק. "תודה, גם אתה, תביא חיבוק !" "אז אתה חושב שיש סיכוי ?" אני שואל אותו אחרי רגע סנטימנטלי מרגש, סוריאליסטי משהו. "אתה רוצה שאני אבוא אתך ?" אני מתאפק לא לצחוק. "ומה תעשה אם תבוא איתי ?" "אני אגיד לה שאתה חמוד" "וזהו ? אתה חושב שזה יעזור ?" "בטח ! חוץ מזה אני יכול גם לירות עליה עם הרובוט שלי ואז אתה יכול להציל אותה כמו בסרטים" איך לא חשבתי על זה ? יש לו הרבה דמיון לילד יאמר לזכותו. "ואיך אני אציל אותה ? לך יש רובוט ולי אין" נו טוב, אני משתף פעולה, מה עוד יש לי לעשות ? "אני אכוון ואתה תקפוץ ואז אני אפגע בך במקומה וככה תציל אותה" הלוואי והעולם היה פשוט כמו שילדים חושבים שהוא. אני קם מהספה, אם כבר לשתף פעולה אז עד הסוף: "בוא נתאמן על זה" אני אומר לו. "אבל צריך עוד מישהו שישחק אתנו כי ככה אין לך את מי להציל" בת דודה שלו בדיוק נכנסת לחדר "הנה אתה רואה ? עכשיו אפשר לשחק !" הוא צועק בהתלהבות ...
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה