תתעוררו!
הבוקר התעוררתי ב 6:25, שעה שאינה מוכרת לי כשעת התעוררות, אולי במקרה הטוב, שעה של סיום משמרת לילה. משהו הציק לי ולא יכולתי לחזור לישון. משהו שמציק לי כבר הרבה זמן. הפעם החלטתי לעשות משהו. הבוקר הזה הרגשתי את תחושת המחנק וחוסר התקווה של עוד יום בחיינו כאן בישראל. והחלטתי כי הפעם אני לא יכולה להסתובב לצד השני ולהתעלם. כי כמוני יש עוד רבים, מיליונים. תחושת המחנק הזו, של עוד יום בשכר מינימום שנאסף לחודשים רבים שאני עדיין במינוס. ולא, לא קניתי לעצמי שום דבר כבר הרבה זמן, וכמו חברי ללימודים לא יצאנו לבלות כבר הרבה זמן כי אין כסף, ויש לי חברים שגם אחרי 7 משמרות במלצרות אין להם כסף לקנות שמפו אחרי שכר דירה ושכר לימוד והוצאות שוטפות. גם אלו שגרים אצל ההורים.. ולתחושה הזו מתלווה הלחץ של הלימודים ומבחנים שצריך למצוא להם זמן בין משרה אחת ויותר, ואלו מאתנו ששוב לא יודעים איך יעברו את התקופה הזו כי שוב קיבלו צו מילואים ל 24 יום. ומה עם החזר שכר הלימוד שסמכנו עליו, שפתאום לא הגיע.. ומה יהיה הלאה, כשייגמר התואר הזה? אז יהיה יותר טוב? באמת? ואם עדיין נעבוד בשכר מינימום אצל מעבידים שמרשים לעצמם לחמוס את זכויותינו הבסיסיות ביותר כמו הפסקת אוכל וללכת לשירותים (בלי לבקש רשות).. ומה עם כל החברים שמתכננים ללמוד לתואר שני בחו"ל, ולגור ולעבוד בחו"ל, וחלקם גם להישאר בחו"ל. כן גם לי יש תוכנית כזאת, אבל אתם יודעים מה? לא בא לי לבלות אפילו שנה בגעגועים למשפחה וחברים פה לבין חיים נוחים יותר (אם בכלל) ואולי חיים של בדידות שם – ב"ארץ האפשרויות". ומה הלאה? לא מדאיג אתכם שההורים שלכם שעבדו כל חייהם יצטרכו לדאוג עוד 5 -15 שנה להכנסה? ויותר חמור- אתם תצטרכו לדאוג להם למחייה! כי מקצצים להם בפנסיה. ומה?, לא מטריד אתכם שיש איזה קבוצה שגונבת לחם כדי לתת לאחרים, ושכל ילד רביעי או שישי הלך לישון רעב ויקום הבוקר רעב והמורה שלו יתרום לו איזה סנדביץ'????????? לא מטריד אתכם שממדינת רווחה הפכנו למדינה של נזקקים ועמותות ותרומות? אנשים תתעוררו!!!!!!!!!!!! כל אחד מאתנו צריך להבין שהבעיות והדאגות שמטרידות אותנו הם לא שלנו לבד כפרטים, אלא זו בעיה חברתית של כולנו שניתן להלחם בה. ומי שמצבו טוב יותר ויכול להרשות לעצמו לבלות ולקנות ולהשכיר וגם לחסוך- כן, כן גם לך זה יכול לקרות, כבר מחר! אי אפשר שכל אחד ישמור על סיר הבשר שלו ויתכנס בעצמו. הבעיות האלו הן קיומיות של כולנו. אז אנחנו רואים "ארץ נהדרת" ביום שישי, וצוחקים על זה ומרגישים קצת יותר טוב, וממשיכים הלאה. אבל אי אפשר לעשות זאת יותר, אי אפשר לצחוק ולהעביר הלאה וגם לסלוח ולשכוח על השחיתויות בצמרת השלטון, אי אפשר לקבל את העובדה הזאת בשקט שהדג מסריח מהראש ולהמשיך לשתוק. אחרי זה מתפלאים שכל יום מתגלה איזה שחיתות בבנק והקומבינה היא שם נרדף ל איך להצליח בעסקים.. כל אחד חושב שמצבו העגום הוא אולי חוסר מזל, וחלק מהמצב במשק וכו', זה מתקבל על הדעת ואף סביר, אבל אם המצב הוא כזה האם ניתן שיורידו אותנו על הברכיים? שידרדרו אותנו עוד יותר? לעוני? כי זה כבר מה שקורה עכשיו לשכבת הביניים! תבינו שכולנו נמצאים באותו מצב וביחד כן יש לנו כוח לעשות עם זה משהו. להגיד די ומספיק, ולצאת נגד הגזירות הכלכליות של ביבי, לצאת בהפגנות ולהציל את העתיד שלנו!!!!!!!!!! אז קדימה! תזיזו את עצמכם ואל תתרצו ב אין לי זמן, יש לי עבודה ובלה בלה.. ולתמוך לא אומר להסתכל על זה בטלוויזיה.. תפסיקו לברוח. אף אחד לא יעשה בשבילכם! הגיע הזמן שתעשו בשביל העתיד שלכם, של הוריכם וילדיכם! בואו נצא ונפגין עכשיו! בהזדמנות זו אני קוראת לאולג קומליק יו"ר אגודת הסטודנטים וסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל לפעול ולארגן את המחאה החברתית שהגיעה זמנה! קרא לנו ונבוא! ח.חסון
הבוקר התעוררתי ב 6:25, שעה שאינה מוכרת לי כשעת התעוררות, אולי במקרה הטוב, שעה של סיום משמרת לילה. משהו הציק לי ולא יכולתי לחזור לישון. משהו שמציק לי כבר הרבה זמן. הפעם החלטתי לעשות משהו. הבוקר הזה הרגשתי את תחושת המחנק וחוסר התקווה של עוד יום בחיינו כאן בישראל. והחלטתי כי הפעם אני לא יכולה להסתובב לצד השני ולהתעלם. כי כמוני יש עוד רבים, מיליונים. תחושת המחנק הזו, של עוד יום בשכר מינימום שנאסף לחודשים רבים שאני עדיין במינוס. ולא, לא קניתי לעצמי שום דבר כבר הרבה זמן, וכמו חברי ללימודים לא יצאנו לבלות כבר הרבה זמן כי אין כסף, ויש לי חברים שגם אחרי 7 משמרות במלצרות אין להם כסף לקנות שמפו אחרי שכר דירה ושכר לימוד והוצאות שוטפות. גם אלו שגרים אצל ההורים.. ולתחושה הזו מתלווה הלחץ של הלימודים ומבחנים שצריך למצוא להם זמן בין משרה אחת ויותר, ואלו מאתנו ששוב לא יודעים איך יעברו את התקופה הזו כי שוב קיבלו צו מילואים ל 24 יום. ומה עם החזר שכר הלימוד שסמכנו עליו, שפתאום לא הגיע.. ומה יהיה הלאה, כשייגמר התואר הזה? אז יהיה יותר טוב? באמת? ואם עדיין נעבוד בשכר מינימום אצל מעבידים שמרשים לעצמם לחמוס את זכויותינו הבסיסיות ביותר כמו הפסקת אוכל וללכת לשירותים (בלי לבקש רשות).. ומה עם כל החברים שמתכננים ללמוד לתואר שני בחו"ל, ולגור ולעבוד בחו"ל, וחלקם גם להישאר בחו"ל. כן גם לי יש תוכנית כזאת, אבל אתם יודעים מה? לא בא לי לבלות אפילו שנה בגעגועים למשפחה וחברים פה לבין חיים נוחים יותר (אם בכלל) ואולי חיים של בדידות שם – ב"ארץ האפשרויות". ומה הלאה? לא מדאיג אתכם שההורים שלכם שעבדו כל חייהם יצטרכו לדאוג עוד 5 -15 שנה להכנסה? ויותר חמור- אתם תצטרכו לדאוג להם למחייה! כי מקצצים להם בפנסיה. ומה?, לא מטריד אתכם שיש איזה קבוצה שגונבת לחם כדי לתת לאחרים, ושכל ילד רביעי או שישי הלך לישון רעב ויקום הבוקר רעב והמורה שלו יתרום לו איזה סנדביץ'????????? לא מטריד אתכם שממדינת רווחה הפכנו למדינה של נזקקים ועמותות ותרומות? אנשים תתעוררו!!!!!!!!!!!! כל אחד מאתנו צריך להבין שהבעיות והדאגות שמטרידות אותנו הם לא שלנו לבד כפרטים, אלא זו בעיה חברתית של כולנו שניתן להלחם בה. ומי שמצבו טוב יותר ויכול להרשות לעצמו לבלות ולקנות ולהשכיר וגם לחסוך- כן, כן גם לך זה יכול לקרות, כבר מחר! אי אפשר שכל אחד ישמור על סיר הבשר שלו ויתכנס בעצמו. הבעיות האלו הן קיומיות של כולנו. אז אנחנו רואים "ארץ נהדרת" ביום שישי, וצוחקים על זה ומרגישים קצת יותר טוב, וממשיכים הלאה. אבל אי אפשר לעשות זאת יותר, אי אפשר לצחוק ולהעביר הלאה וגם לסלוח ולשכוח על השחיתויות בצמרת השלטון, אי אפשר לקבל את העובדה הזאת בשקט שהדג מסריח מהראש ולהמשיך לשתוק. אחרי זה מתפלאים שכל יום מתגלה איזה שחיתות בבנק והקומבינה היא שם נרדף ל איך להצליח בעסקים.. כל אחד חושב שמצבו העגום הוא אולי חוסר מזל, וחלק מהמצב במשק וכו', זה מתקבל על הדעת ואף סביר, אבל אם המצב הוא כזה האם ניתן שיורידו אותנו על הברכיים? שידרדרו אותנו עוד יותר? לעוני? כי זה כבר מה שקורה עכשיו לשכבת הביניים! תבינו שכולנו נמצאים באותו מצב וביחד כן יש לנו כוח לעשות עם זה משהו. להגיד די ומספיק, ולצאת נגד הגזירות הכלכליות של ביבי, לצאת בהפגנות ולהציל את העתיד שלנו!!!!!!!!!! אז קדימה! תזיזו את עצמכם ואל תתרצו ב אין לי זמן, יש לי עבודה ובלה בלה.. ולתמוך לא אומר להסתכל על זה בטלוויזיה.. תפסיקו לברוח. אף אחד לא יעשה בשבילכם! הגיע הזמן שתעשו בשביל העתיד שלכם, של הוריכם וילדיכם! בואו נצא ונפגין עכשיו! בהזדמנות זו אני קוראת לאולג קומליק יו"ר אגודת הסטודנטים וסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל לפעול ולארגן את המחאה החברתית שהגיעה זמנה! קרא לנו ונבוא! ח.חסון