תשמעי

תשמעי

הלחץ שאת מכניסה את עצמך הוא לא מאוד בריא.
בכל התאור של הסיפור יש איזו הצמדות טיפל'ה אובססיבית לזמנים, דקות ושעות, ופר - אני שאני לא חלק מהסיפור די הותשתי רק מלקרוא מהצד. מה שקורא כאן בעיני זה המצב הבא:
יצאתם, הייתם בשלב הרך, המגשש והמחזר של מערכת יחסים, עוד לא ממש קרובים, רק מתקרבים. ואז נפלו עליו השמיים. הוא חזר לאנגליה ומצא משפחה במצב של טוטאל לוס וצלל לתוך היגון והחוסר אונים הזה לראות גם את שני ההורים על הקצה מייד אחרי אובדן האח.
מדובר בטרגדיה אנושית גדולה מדי לקשר בן שלושה חודשים, ולא בטוח שיש לו כרגע כוחות נפש לתחזק גם אותך מרחוק. או מקרוב.
ולפי מה שאני קוראת כאן את לגמרי אישה של תחזוקה
.
תעזבי כרגע את כל החופשות ונסיעות והפסדי שכר וכד'. את לא במוד של לתמוך. את דוהרת לשם כדי לוודא שהחלום המתוק על הנסיך שהיה לך בידיים 3 חודשים לא עומד להתפוגג. נכנסת לסרטים קשים מההתעלמות שלו, לתגובות שרשרת של לחץ וחרדות מדחייה. את כבר מנתחת כן זלזול לא זלזול, כן לשנוא אותו או אולי קצת לחכות עם זה...
בחייתק. תניחי לבחור. פנית. כתבת. הוא קרא.
תני לו לטפל בשברי משפחתו. זה אולי מבאס לאגו שהוא לא משתף, שהוא נאלם, אבל את בהחלט יכולה להחליט איך להגיב, גם רגשית.
רק לשני את המחשבות על זלזול במחשבות 'רבאק, הבחור בעין הסערה, ופשוט לא מסוגל לתקשר'.
העצה שלי היא להניח לו לגמרי. כשהוא ירגיש בנוי לדבר/לתקשר/להסביר מה קרה שם - הוא יודע איפה למצוא אותך.
שיט האפנס
 
:-O

שומו שמיים!! אדוני המינהל, זה לא אני!!!
זה הוא לבד! זה אני לא יודעת איך ולמה. אין לי מושג, בחיי חפה מכל פשע.
או במילים אחרות, אנא צוות את התגובה למסתבכת.
 

limor tall

New member
זה ממש ממש לא איך שתארת

הוא כל הזמן רצה שאני אבוא ולא יכלתי בגלל העבודה
כשראיתי שהוא לא ממש רוצה לדבר וצריך זמן לעצמו הנחתי לו
מראשון שעבר לא דיברתי איתו
הבנתי אותו לגמרי
אבל עכשיו יש לי הזדמנות לד פעמית לנסוע ולהיות שם בשבילו והוא לא מסוגל לענות בכן ולא וזה מעצבן
ושוב בכלל לא הייתי חושבת לנסוע אליו אם הוא לא היה אומר לי שוב ושוב שהוא רוצה שאני אגיע אליו
רק שזה היה לפני הריחוק
 

אמרלדה

Active member
רק שזה היה לפני הריחוק, ועכשיו זה אחרי, וזה גם אחרי ההודעה

האחרונה שהוא קרא ולא הגיב לה, ולך "זה נורא חבל".

ברור שזה חבל, כי כרגע אין לך קשר זוגי או כלשהו אתו, וזה בהחלט נראה כנגמר,
וזה בהחלט כואב.

זה לא אומר שאת צריכה להמשיך ולנסות כי חבל לך. לכאוב מותר. לעשות שטויות
לא. לפנות שוב זה לעשות שטויות. ברור שאת מפספסת את נושא החופשה. עזבי
את זה. נגמר. את לא נוסעת, אז אל תיתלי בסיפור הזה כדי לנסות שוב. הרפי ממנו,
את לא נוסעת אליו, לא חשוב מה אמר לפני חודש. ומה עם כל אלה שאמרו שהם
אוהבים את ההיא ואחרי חודש נעלמו בלי סיפור משפחתי כזה?

שבי לך בשקט. צאי מהלחץ. אם את מפנימה את הסוף, תתאבלי. אם לא, יש להניח
שתמשיכי לצפות. אם הבחור יופיע במרץ, באפריל או בעוד שנה ויסביר את מה שיסביר ואת תקבלי את זה, שקלי מחדש. כרגע זה נגמר.
 
למעלה