תשמעו סיפור...

שוב, הטענה שניתן לחקור כל השפעה

באופן אמפירי, איננה אלא טאוטולוגיה. אתה פשוט קורא בשם "השפעה" לכל מה שניתן לחקור אמפירית. אבל לא ניתן לחקור אמפירית מה גורם לפונקצית גל לקרוס למצב כזה ולא למצב אחר. אפשר משום כך לטעון שיש "השפעה" טרנסצנדנטית הגורמת לקריסה שכזו, מבלי להסתבך בסתירה לשום עיקרון מדעי. "מה הקשר ומה יכול להיות הקשר בין אינספור הפעילויות האקראיות האלה לבין החלטה, זיכרון, ידיעה?" - אתה, מן הסתם, רגיל לחשוב על תופעות קוונטיות כעל משהו שקורה במערכות מיקרוסקופית. מצבים קוונטיים מאקרוסקופיים זה דבר שונה לגמרי, שטרם נחקר כראוי. התיאוריה (הספקולטיבית, יש לומר) של פנרוז והאמרהוף מייחסת פעולות של התודעה לקריסת מצבים קוונטיים קולקטיביים של רכיבים תוך-נוירוניים הנקראים מיקרוטיובלס (או מיקרו-צינוריות). אינני יודע אם התיאוריה נכונה, אבל היא מציעה פרספקטיבה מדעית מתקבלת על הדעת לתופעות נפשיות. לא מצאתי שום הסבר סביר לקיום תודעה במודלים חישוביים נאיביים.
 
בוודאי שאפשר לחקור אמפירית

אם בודקים קריסת גל של אלקטרונים או משהו ורואים שהם קורסים לא באופן האקראי הצפוי על פי התיאוריה אלא על פי התפלגות אחרת, המסקנה היא שיש משהו שגורם לקריסת הגל הייחודית. אם המדידה אינה מראה שום דבר שונה מהרגיל, אין שום טעם בדיבורים על גורם שמשפיע (תער אוקאם). את התיאוריה שהזכרת אינני מכיר כלל, אבל לפחות על פי התיאור שלך היא לא נראית לי מסוגלת לתת ולו התחלה של הסבר מדעי לתודעה. מה הקשר בין איזה גופיף שבוחר לו מצב קיום לבין המחשבות והתחושות שלי? בתור הסבר לתודעה יש (או יותר נכון: אין) בזה היגיון בדיוק כמו בכל תיאור מכאני-קלאסי-דטרמיניסטי של פעילות המוח.
 
עבור התפלגות נתונה

יש מספר עצום של אפשרויות עבור המקרים הספציפיים שיוצרים את אותה התפלגות. למשל, אם מטילים מטבע מאוזנת, אז לא נתפלא אם נקבל HTTHTHTTTTHH או HHHTHTTHTTHH או THTHHTTHHTHTT או אלף אפשרויות אחרות. כל אלו קונסיסטנטיים עם ההתפלגות. משום כך לא ניתן לחקור אמפירית מה, למשל, גרם למטבע ליפול על T בהטלה מסויימת, אם כל מה שניתן לדעת עקרונית זה הסטטיסטיקה. זה בדיוק המצב בפיסיקה קוונטית. אינני טוען שהשפעת הנפש יכולה לשנות את ההתפלגות הקוונטית. אני טוען שהיא מכריעה איזה מקרה מתוך אינספור המקרים הקונסיסטנטיים עם ההתפלגות הידועה יתרחש בפועל. השפעה כזו, ככל הידוע כיום, לא ניתן לחקור באופן אמפירי. אמנם, אפשר להתעלם מהשפעה שכזו בחקירה מדעית על ידי שימוש בעקרון תער אוקאם. אבל עקרון זה תקף רק לתיאוריות מדעיות אמפיריות הנוגעות לעולם התופעות החומריות, ואילו הנפש איננה אובייקט חומרי. הצורך שלנו בביסוס של מושג התודעה והמושגים הנגזרים ממנה איננו נובע מהסתכלות על המציאות אלא מהסתכלות פנימית, מידע בלתי אמצעי על קיומם של מודעות ושל "עצמי". את הנפש ניתן לחקור באופן מדעי, כמו שניתן לחקור חור שחור - מבחוץ. אפשר לנסות ולזהות מהו אופק האירוע, מהו גבול יכולת ההתבוננות החיצונית, מהו הממשק בין המהלכים הנפשיים שאינם ניתנים לרדוקציה, לתופעות הפיסיקליות אותם אפשר לזהות ולאפיין. זה מה שמנסה לעשות התיאוריה של פנרוז והאמראוף. אני מציע שתקרא קצת עליה לפני שאתה חורץ דין. כדאי להבהיר: רוג'ר פנרוז הוא פיסיקאי תיאורטי ידוע מאד, וסטיוארט האמראוף הוא חוקר מוח חשוב. אלו אנשי מדע מכובדים רציניים. אפשר להתווכח עם התיאוריה שלהם, אבל היא בוודאי ראויה ליותר מאשר פסילה על הסף. הערה: היה מאמר מצויין בעברית מתוך גלילאו על הרשת בנושא, אבל הקישור אליו מת. אתה מוזמן להסתכל בדף הבית של האמראוף, או לחפש "Quantum consciousness" ברשת.
 
יש רצפים קונסיסטנטיים

עם ההתפלגות, ויש כאלה שיעוררו חשד עם יופיעו. אם אתה מטיל מטבע ויוצא לך HHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH, אתה תתחיל לחפש סיבה. מה שאתה אומר זה שה"נפש" תמצא לה דרך לא להטות את התוצאות, בחשבון הכללי, יותר מדי כדי שאי אפשר יהיה לזהות סטייה מהנוסחאות של הפיזיקה... ושוב: הנפש אינה חומרית. אם אתה מנסה לערבב אותה עם גופיפים מיקרוביולוגיים, אתה הופך אותה לחומרית ואין לך ברירה אלא להתייחס אליה בצורה אמפירית. קראתי קצת באתר שהבאת על התיאוריה. עם כל הכבוד לשני האישים האלה, זה עדיין נשמע לי כמו קשקוש. לא ראיתי שום נקודה שבה התיאוריה הזו מקדמת את ההבנה של המודעות מעבר לכל תיאוריה אחרת.
 
ההסתברות שיצא לך רצף

כגון HHHHHHHHHHHH הוא בדיוק מה שחוזים חוקי הפיסיקה וההסתברות. אני חושב שכתבתי כך לפחות חמש פעמים וזה כבר מתחיל לעייף אותי. הנפש לא משנה את הפיסיקה. האיפיון המדעי של הנפש הוא הסטטיסטיקה, וזו "חומרית" לחלוטין. אלא שהמציאות איננה רק סטטיסטיקה. הנפש משפיעה גם על המקרה הבודד וכך היא פועלת בנקודה העיוורת של המבחן הנסיוני. כלומר מה שתיארתי הוא דרך בה השפעה לא חומרית עשויה לפעול על החומר, באופן שאיננו ניתן לאיפיון אמפירי. זו איננה נפש המסוגלת להתקיים בנפרד מהמכניזם המוחי, ואין היא "עולה לגן עדן" או כל הבל מיסטי אחר. אבל היא עדיין לא יציר הנתון לפיענוח בכליו של המדע. התיאוריה של פנרוז והאמראוף נשמעת לך כמו קישקוש? מה לעשות. לזה אין לי תרופה. אני, בתור פיסיקאי, לא מצאתי פגם עקרוני בתיאוריית התודעה הקוונטית, מעבר לרתיעה הראשונית מרעיון כל כך לא קונוונציונלי. וגם אף אחד בעולם האקדמי לא הצליח להפיל את התיאוריה (רבים מאד ניסו). נראה לי שהנסיון להתעלם מרעיונות המאיימים על תפיסת העולם שלך איננה התנהגות ראויה למי שמתיימר לייצג את הנאורות ואת הרציונל. התזה המטריאליסטית לפיה כל ההוויה ניתנת לניתוח אמפירי היא הטמעה של דעה קדומה, בדיוק כמו התפיסות הדתיות. המדע מחפש את המטבעות מתחת לפנס. וזה בסדר. יש שם הרבה מטבעות. אבל לא הכל נמצא מתחת לפנס.
 
גרבר בוא לפה, "הרבה ניסו להפיל

את התאורייה ולא הצליחו". גרבר משום מה, יש לי הרגשה שתפריך זאת. נו קדימה ,יש לך פה אתגר.
 
בוא נבהיר משהו

האם הנפש היא מהות ממשית, נבדלת, המשפיעה על הקוואנטים? או שהיא ארטיפקט של פעילות קוואנטית פיזיקלית רגילה? במקרה הראשון יש שתי אפשרויות: או שהיא משפיעה באופן ניתן לגילוי (כלומר סטייה מובהקת מהצפוי על פי הנוסחאות הקוואנטיות), או שהיא מגבילה את עצמה איכשהו להשפעות זעירות, או מקוזזות באופן שייראה לאורך זמן כאילו הקוואנטים מתנהגים כרגיל. האם זה מה שאתה טוען?
 
הבהרות:

"האם הנפש היא מהות ממשית, נבדלת, המשפיעה על הקוואנטים?" - כן. האם "היא משפיעה באופן ניתן לגילוי (כלומר סטייה מובהקת מהצפוי על פי הנוסחאות הקוואנטיות)"? - לא. האם "היא מגבילה את עצמה איכשהו להשפעות זעירות, או מקוזזות באופן שייראה לאורך זמן כאילו הקוואנטים מתנהגים כרגיל"? - כן ולא. הנפש "מגבילה" את עצמה, כמו שאבן נופלת מגבילה את עצמה ליפול רק בתאוצת כח הכובד. זו פשוט תכונה שלה. ולא מדובר בהשפעות זעירות בכלל, אלא להשפעות שאינן מפרות את חוקי הססטיסטיקה הקוונטית. אלו יכולות להיות השפעות חזקות מאד. אתן לך דוגמה: כידוע, רפרוף כנפי פרפר בסין עשויים לגרום להוריקן במקסיקו. החלף את הפרפר במעבר קוונטי, וקיבלת אפקט עצום (סופה) הנגרם מהשפעה "זעירה" כביכול. בחינה של המעברים הקוונטיים לא תגלה שום דבר בלתי רגיל. הסטטיסטיקה נשמרת. הפיסיקאים יכולים להיות רגועים. ובכל זאת, אילו למישהו או למשהו (אלוהים?) היתה שליטה על המעברים הקוונטיים, הוא יכול היה לגרום כך לתוצאה בקנה מידה גדול מאד.
 
אוקיי

קודם כל, כידוע, רוב הפרפרים המרפרפים בכנפיהם בסין *אינם* גורמים להוריקנים במקסיקו, ואני רוצה לראות את המוח המסוגל לכוון מראש את הפרפר הנכון למקום הנכון בזמן הנכון כדי לגרום להוריקן. אבל הנקודה החשובה באמת היא שאתה טוען לקיום השפעה שאינה ניתנת לגילוי, ואני לא מצליח להבין את המשמעות של הביטוי הזה. נניח שיש בן אדם הטוען שהוא מסוגל לשלוט בנפילה של מטבע בכוח המחשבה בלבד. אתה עושה איתו ניסוי ומתקבלת התפלגות נפילה סטטיסטית נורמלית למשעי. מה תהיה המסקנה? איך תוכל להפריד בין טענתו שהוא "משפיע על מקרים בודדים" לבין הטענה שפשוט אין לו שום השפעה?
 
אני כמובן לא אוכל לעולם להכריע

אם אדם אחר מסוגל לשלוט בנפילת מטבע, במידה ושליטה זו איננה חורגת מההתפלגות הצפויה מראש. אבל אני אוכל להכריע אם אני עצמי מסוגל לשלוט במתרחש בתודעתי פנימה. הגישה שיש לי למטבעות ולעצמים חומריים אחרים מוגבלת לחקירה אמפירית. אבל יש לי גישה לעולמי הפנימי שאיננה מוגבלת באופן זה. ל"השפעה" שאני מדבר עליה אין שום משמעות בטרמינולוגיה המדעית-מטריאליסטית. אבל טרמינולוגיה זו מוגבלת ביכולתה להתייחס לאלמנטים מהותיים מאד להוויה האנושית. הנה, בשרשור אחר בעמוד זה עושה אחד הכותבים את הטעות שבייחוס "הווה" ליקום. אין משמעות ל"הווה" מבחינה מדעית. מבחינת הפיסיקה כל הזמנים שווים בערכם. "הווה" הוא מושג שכלל לא ניתן להגדיר במונחים מטריאליסטים, אבל אי אפשר בכלל להתחיל להתייחס למציאות בלעדיו. באותו אופן, יכול המחקר המדעי לפענח כיצד נקלט צבע אדום ברשתית, כיצד האות העצבי מועבר על ידי הנוירונים וכיצד המידע מעובד במוח. אבל שום מחקר לא יוכל להכריע לעולם כיצד צבע אדום "מרגיש". החוויה היא תכונה של הנפש, לא של המציאות, וכל זאת היא מהותית לחיינו מאד.
 
נו, זה בדיוק העניין

שאת הנושאים הא-מטריאליסטיים האלה אי אפשר לקשר לעולם המטריאליסטי. אז מה הקטע עם הצינוריות והקוואנטים?
 
אם אפשר לקשר ועד כמה

אינני יודע. כל מה שאני טוען זה של"נושאים הא-מטריאליסטיים" האלו חשיבות פילוסופית עצומה, אפילו אם הם אינם ניתנים לבחינה אמפירית. בכל מקרה, מה שאפשר לבחון זה את הממשק בין התודעה הפנימית והעולם החומרי. הפיסיקה יכולה לומר הרבה דברים על חורים שחורים, למרות שאין לנו אפשרות לדעת מה מתרחש בתוכו של חור שחור. וניתן אולי להסיק מתוך תכונותיה של התודעה אותן אנו מכירים "מבפנים", על המנגנונים החומריים סביבה. וזה בדיוק מה שמנסה לעשות תיאוריית התודעה הקוונטית. למעשה, תיאוריה זו מרחיקה לכת יותר ממני, ופנרוז אף טוען לפיסיקה חדשה, הבנויה על התפר בין מכניקה קוונטית לקלאסית, ואשר מאפשרת לתודעה לפעול באופן בלתי חישובי. פנרוז הציג הוכחה לכך (ראה קובץ מצורף) שתודעה איננה חישובית, ומסיק מכך שחוקי הטבע, בניגוד לידוע למדע כיום, חייבים לאפשר זאת.
 
משונה מאד

"אם אנו מסיקים שהוא יעצור, או אם עדיין אין אנו יודעים את התשובה, עלינו להמנע מלהשיב ולהמשיך לחשוב על העניין" - זה טוב כדי להציג פרדוקס ספציפי, אבל מופרך מבחינה פרגמטית. הרי אם אנו יודעים בוודאות שהאלגוריתם יעצור, למה להימנע מלהשיב? על מה יש להמשיך לחשוב? ואז "האלגוריתם A איננו עוצר על הקלט (k,k), כלומר הוא איננו מסוגל להכריע בבעיית העצירה של Ck(k)." - לא מדובר בחוסר אפשרות אינהרנטית להכריע בבעיה, אלא במגבלה שאנחנו הצבנו על האלגוריתם A הספציפי הזה. הרי בקלות אפשר היה להגדיר אלגוריתם שכן יוכל להכריע, ומה שהוא לא יוכל להכריע - גם התודעה לא תוכל.
 
זה המודל

אתה לא נשאל אם האלגוריתם יעצור. אתה נשאל אם הוא לא יעצור. ההנחה היא שאתה מסכים לתנאי המשחק, ותנאים אלו הם שעליך לענות אך ורק אם החלטת שהאלגוריתם יעצור. ואם אתה רוצה מימוש מעשי יותר של התנאים: נניח שאתה יושב בחדר מבודד ואתה יכול למסור תשובה רק על ידי לחיצה על מפסק המדליק נורה בחדר אחר. הדלקת הנורה פירושה שהגעת למסקנה שהאלגוריתם אינו עוצר. אין לך דרך להעביר אינפורמציה אחרת. "הרי בקלות אפשר היה להגדיר אלגוריתם שכן יוכל להכריע, ומה שהוא לא יוכל להכריע - גם התודעה לא תוכל" - לא, לא תוכל להגדיר אלגוריתם כזה. זה בדיוק מה שמוכח פה. בכל אופן, ניהלתי דיון ממושך עם ויזיני על ההוכחה של פנרוז. חבל לחזור על דברים שנדונו כבר.
 
נו, לפחות אני לא לבד.

ובקיצור: "כללי המשחק" כאן מופרכים. אם התודעה פותרת בעיות עצירה על ידי אלגוריתם, אין שום סיבה לצפות שאלגוריתם זה יהיה לפי "כללי המשחק", ולצפות מהתודעה שתפעל בצורה כזאת זה להניח את המבוקש בצורה הגסה ביותר. המסקנה לא יכולה להיות שהתודעה איננה אלגוריתמית, אלא מקסימום שהיא איננה אלגוריתם A הספציפי הזה. זה הכל.
 
נו, אבל כבר עניתי לך.

האלגוריתם A מתאר אדם היושב בחדר מבודד המקבל דרך חריץ דק בקיר זוג מספרים, n ו-m, במעטפה חתומה, ונותן תשובה חיובית לבעיית העצירה המוגדרת על ידי אותם מספרים (כלומר הקביעה ש-(C_n(m איננו עוצר) באמצעות לחיצה על מפסק המפעיל נורה מחוץ לחדר. למעשה, אפשר לבצע רדוקציה של כל בעיה מתמטית לתנאים שמקיים אלגוריתם A. מדובר במודל אוניברסלי של חשיבה מתמטית, לא במקרה פרטי. המסקנה היא שהסקה מתמטית, ובאופן כללי, היכולת שלנו להכריע באופן וודאי בשאלת אמיתותן של טענות פורמליות, איננה יכולת אלגוריתמית.
 
וגם אני כבר עניתי לך

שיכול להיות שהתודעה היא אלגוריתם לבדיקת בעיות עצירה עם שלושה פלטים אפשריים: עוצר, לא עוצר, אי אפשר לקבוע. מה אתה מנסה להגיד, שאלגוריתם כזה הוא בלתי אפשרי?
 
לא נכון.

לא משנה בכלל כמה "פלטים" יש לתודעה. למערכת אדם+חדר-מבודד+מפסק+נורה יש רק פלט אחד. אם מערכת זו איננה אלגוריתמית אזי אחד מרכיביה איננו אלגוריתמי. כיוון שברור ששאר הרכיבים הם אלגוריתמיים, נובע מכאן שהאדם הוא הרכיב הבלתי אלגוריתמי. אם אתה מחפש "חורים" בהוכחה של פנרוז אז אתה בכלל לא בכיוון. נכון, היא נראית מן הוקוס פוקוס כזה, וגם התגובה הראשונה שלי היתה: "לא יכול להיות! בטח יש כאן טעות." אבל אחרי שבחנתי אותה ואת כל הנסיונות לערער עליה הגעתי למסקנה שפנרוז צודק. הנקודה העדינה באמת בטיעון של פנרוז היא זו: כדי שהתודעה תוכל לקבוע בוודאות שהאלגוריתם C הנידון איננו עוצר, עליה לדעת בוודאות שמקורו באלגוריתם A שהוא אמין (כזה שאיננו מכריז על אי עצירה באופן שגוי). אם A מייצג את התודעה, על התודעה לערוב לאמינות של עצמה. וזה לב העניין: אנחנו יכולים לערוב לאמינותה של ההסקה הלוגית של עצמנו! זו בדיוק הפעולה הבלתי אלגוריתמית שיוצרת את הפארדוקס. שום תכנית מחשב איננה יכולה לבדוק את עצמה. רק יצור בעל מודעות יכול לבחון את תהליכי החשיבה של עצמו. אלמלא היינו מסוגלים לכך, לא היתה לנו לא לוגיקה ולא מתמטיקה ולא חשיבה עקבית ולא חשיבה בכלל.
 
בחיי, אני מרגיש כאילו אני מדבר

עם מחב"ת...
עזוב את פנרוז לרגע. האם אפשר, תיאורטית, לכתוב אלגוריתם שמקבל כקלט אלגוריתם ונתוני קלט ומוציא אחד משלושה פלטים אפשריים: עוצר, לא עוצר או אי אפשר לקבוע? כן או לא?
 
למעלה