תשמעו סיפור

[אפרתש]

תשמעו סיפור

אני מסווה פרטים, כדי לא להסגיר. גננת. יש בגן ילד אחד שמרביץ הרבה. יש שני ילדים שהם בנים של חברות של הגננת. כשהגננת רואה שהמרביצן מרביץ לילדים שקטנים ממנו, היא שולחת את ה"מקורבים אליה" להרביץ לו (בלי שהוא יודע שהיא זו ששלחה אותם). היא נימקה זאת בכך ש"אני רוצה להעביר להם שאסור להרביץ למי שקטן ממך, ורוצה שהקטנים יראו ששני הילדים האלה שהם חזקים מגנים עליהם". לא מדהים?

 

[שחר של עמית]

../images/Emo46.gif מרגיז

באיזה גילאים מדובר? האם ההורים של הילד המכה/מוכה יודעים?

 

[אפרתש]

שלוש עד ארבע וחצי

ההורים של הילד המכה לא יודעים. אני חושבת שההורים של הילדים המכים יודעים (כי הגננת גאה בזה שהיא מחנכת אותם כלכך טוב להגן על חלשים) חלק מההורים של הילדים הקטנים יודעים, כי הגננת ככה הרגיעה אותם, שיש מי ששומר על הילדים שלהם. סיפרה לי את זה אמא של אחד הילדים החלשים בגן, והיא מאושרת מהסידור. סופסוף לא מרביצים לילד שלה. אין לי חברים אחרים שילדיהם הולכים לאותו גן.

 

[שחר של עמית]

וכך בדיוק מטמיעים הרגלים אלימים

בילדים, במקום להשקיע מאמץ אמיתי בפתרון הבעיה. הפתרון שמצאה הגננת הוא גרוע, לא חינוכי, ורחוק מלעורר גאווה.

 

[לאה_מ]

../images/Emo12.gif../images/Emo46.gif מדהים ומרגיז כאחד!

אני הייתי מספרת על כך להורי כל הילדים המעורבים, ודואגת שכל מי ששואל אותי על הגן הזה ישמע את הסיפור הזה. פשוט מזעזע! מכל הכיוונים! ובתור אמא של אחד הילדים החלשים גם לא הייתי מרוצה מהסידור הזה... מאד מפתיע שהאם חושבת שהסידור הזה הוא לטובת הילד שלה...

 

[אמא שרון]

וברוח השירשורים האחרונים

לגשת לדבר עם הגננת אתמול, ולהסביר לה כמה היא מעודדת כוחניות ובריונות בשיטה הזו.

 

[Shellylove]

זה לא מדהים, זה מחריד!

טוב שהיא לא מפעילה מערכת חסות (פרוטקשיין). אני מזועזעת!

 

[נעה גל]

גם אני.

אפרתש את חייבת להעביר את זה הלאה להורים הרלוונטים. אני לא מאמינה שאף אחד מההורים של הילדים "החלשים" (תיוג, לא?) לא אמר לה שזה לא מקובל עליהם לחלוטין (אחת המבעיות היא שהרבה הורים חושבים שזה בסדר וילד צריך ללמוד להגן על עצמו).

 

[נורית מ.]

"אסור להרביץ למי שקטן ממך"

איך היא מעבירה את המסר הזה אם שני המאבטחים דווקא כן מרביצים למי שקטן? איכשהו נראה לי שהשניים האלה ניזוקים הכי הרבה למרות שהם לא בצד שחוטף מכות.

 

[גילי ח ן]

אני ב"הלם" מאיפה מגיעות....

הגננות האלה? זה אסור בתכלית האיסור. הגננת מתנהגת בצורה מאד ילדותית, ולא מקצועית. נשמע שהיא גננת עירונית לפי גיל הילדים לא? יש לדווח על כך לפיקוח של אותה עיר. ובמהירות!

 

[אפרתש]

קצת תשובות

זה גן פרטי. ואני חושבת שהוא נחשב לטוב. לא ברור לי למה, כי עד עכשו שמעתי כמה סיפורים שלא מצאו חן בעיני. אני חושבת שלא כל ההורים של הילדים החלשים יודעים על כך. הוריו של הילד המכה כנראה לא יודעים על זה. אני יודעת שהם הורים קצת... איך אני אגיד את זה... לא ממש משקיענים. אז אולי אפילו אם הם היו יודעים הם לא היו עושים כלום. אולי אפילו היו מורידים לו כאפה למה הוא מרביץ. וכמו שאמרתי, החברה שלי מרוצה. הילד שלה הוא מין נעבעך כזה שבכל מקום מציקים לו. פתאום באה לו הישועה. הוא זה שסיפר לה מלכתחילה בגאווה ("X כבר לא מרביץ לי יותר כי Y וZ שומרים עליי"). תשמעו - אני יודעת שעשיתי פה שלושת אלפים תיוגים בהודעה הזאת, ואני יודעת שאנחנו עכשו רגישים לנושא, אבל אני חוזרת מישיבה מתישה של שעתיים וחצי ואני הרוסה + עצבנית. אז מראש התנצלות מכל מי שתייגתי אותה כאן.

 

[לאה_מ]

אז אולי תתחילי מלשאול את חברתך

למה היא כל כך מרוצה??? האם היא חושבת שזה רעיון טוב שהבן שלה יזדקק לעזרה של בריונים כדי לפתור את הבעיות שלו? האם זוהי הדרך שהיא רוצה ללמד אותו לפתרון בעיות? מה הוא יעשה בגן חובה? ובכתה א'? יגייס את הבריון של השכבה שירביץ למי שמציק לו??? ואיך בדיוק הוא "ישלם" על השרותים האלה?? ומה אמורים להרגיש ההורים של ה"בריונים"???

 

[נעה גל]

אוי... לאה...

ישבנו בהרצאה. כ-30 בנות, מתוכן בערך 25 אמהות, רובן ליותר מילד אחד. המרצה שואלת 'מי לפעמים אומרת לילד שלה "אז תחזיר לו"' - אני היחידה שלא הרמתי את היד. כשדיברנו על זה בהמשך השיעור, בנות אמרו בפירוש שהן רוצות שהילדים שלהן ידעו להגן על עצמם. הרבה מאוד הורים נותנים מסרים סותרים בענין. רוב הזמן אומרים "אסור להרביץ" ובכמה פעמים שהילד נכנס למצוקה הם ממליצים לו להחזיר. עצוב מאוד.

 

[נדיה של הארבעה]

את יודעת מה?

אני חושבת שהילדים מבדילים היטב בין היכולת להגן על עצמך לבין ללכת לתקוף אחרים. הלוואי ולא היה צורך בכך, אך לצערי אני רואה שבחברה של בנים אם אינך יודע "להחזיר", כבוד העצמי שלך נרמס. בנים חייבים להיות פייטרים, לפחות קצת. לכן אני שולחת את אריאל לג'ודו. הנה סיפור: ילד קטן מאריאל בשנה, אך ענק ממנו בגודל ודי בריון באופי, בא ונתן לאריאל סתירה. אריאל כמו שלמד בג'ודו הפיל אותו באלגנטיות על הרצפה והלך. אלימות? לא. הגנה על כבודך. וזה גם היה לדעתי לטובת הילד המרביץ. אם אף אחד אף פעם לא מחזיר לך, אתה מפתח הרגל להשיג כל דבר באלימות. מאידך, יש לאריאל בכיתה ילד שהרביץ לו קבוע. ניסינו להפריד ביניהם, ניסינו לדבר עם המורה. הכול עזר רק לזמן מוגבל. זה ילד עם בעיות. לבסוף, אריאל פעם אחת חטף עצבים והחזיר לו. מאז הופסקו ההצקות. הילד התגלה כ"די פחדן" כפי שאריאל תייג אותו

. הוא הוציא עליו את כל התסכולים כי אריאל לא החזיר, אז הילד הרגיש שמותר לו. ברגע שהוא קלט שזה יכאב, הוא מצא לו פתרון אחר. ככה זה בנים. אני שונאת את זה אבל זו עובדה. גם את משה ואלישע אשלח בע"ה לג'ודו או קאראטה. אז נכון שאנחנו לא אומרים "תחזיר לו" אבל אני חושבת שהילד מספיק חכם כדי לקבל את המסר שאנחנו מרוצים מכך שהוא פתר את הבעיה והגן על עצמו.

 

[נעה גל]

ואני אומרת לך כאמא לבת

(שעמדה בפני אלימות מזעזעת) ובן (שעדין לא נחשף לאלימות, תודה לאל) שלעולם - לעולם - לעולם אני לא אעביר מסר של "תחזיר לו" גם לא דרך זה שאני אהיה מרוצה (כי אני ממש לא אהיה). אני מאמינה שכל סכסוך צריך להפתר בדרך לא אלימה, גם אם הדבר כרוך בלערב את המבוגרים שמסביב. אני כמובן לא אכעס על ילד שלי שיגיע ויספר לי הרביצו לי והחזרתי, אבל אין לי ספק שכשהדברים ירגעו אני אסביר לו איך אפשר היה, לדעתי לפתור את הענין בלי להחזיר. העצות שאני נותנת כרגע הם "תתרחק משם" ו"תפנה למבוגר שבסביבה". כל זה מתוך אמונה שלמה שאם הם יזדקקו להגנה עצמית הם ישתמשו בה. הם לא צריכים לדעת שזה פתרון שמקובל עלינו, רק שזה הדבר האחרון באמת שמשתמשים בו אם אין ברירה. ואגב, ג'ודו זה ממש לא מכות. היתרון של ג'ודו הוא בעיקר בבטחון העצמי שהוא מעניק ובשליטה על הגוף. מכות זה חוסר שליטה, ג'ודו זו כן שליטה. ההבדל מהותי.

 

[1אילת2]

וואו. אני אומרת את זה לפחות פעם

ביום. (המשפט האחרון) ואני מורה לג'ודו.

 

[irisgh]

באיזה גיל מתחילים ללמוד?

 

[1אילת2]

ללכת מכות? ממש מוקדם. בגן טרום

חובה, נדמה לי. ג'ודו? אפשר מגיל חמש ומעלה.

 

[נעה גל]

תסבירי לי (לא הבנתי)

יכול להיות שזה בגלל שמוקדם עדין

 

[irisgh]

המבוגרים בסביבה לא שונים מהגננת הזו

וסליחה על הפסימיות, אבל בארץ, לדעתי, אין מפלט מלהיות אלים. יניבי בהחלט לא הילד הכי עדין בעולם. אבל הוא קולט את הסביבה. וגם אני קולטת את הסביבה. דרש ממני הרבה מאמצים לעבוד עם הטינטן שלו, ועכשיו, בחוץ, אני נסוגה מהם. בארה"ב, עומדים בתור. (יש דבר כזה). בגן שעשועים, כשרוצים לטפס בסולם, ממתינים שהילד שלפניך יגמור לטפס, ורק אז מתחילים. כמה שהוא אקטיבי, שם הוא למד את זה די בקלות. הגענו לארץ, לקח בדיוק שתי יציאות לגן השעשועים כדי שהוא יתחיל לטפס במקביל, ולדחוף, בדיוק כפי שעשו לו. באחת הפעמים, כשעמד מתחת לסולם ענק (ואני יושבת במרחק), הוא הדף ילד קטן ממנו. האב של הילד הקטן, פנה אליו ואמר 'עוף מפה לפני שאני מחטיף לך'. יניבי הסתלק, ולא חזר. בכל אופן "תפנה למבוגר בסביבה" זה קצת נאיבי. המבוגר בסביבה עשוי להיות ההורה שאומר להחזיר, ואפילו במקרה הזה, עשוי להיות מישהו שמאיים. פעם, כשאמרתי ליניבי, בקול רם, 'בוא נלך מפה, הילד הזה לא נחמד' (אחרי שילד הרביץ לו), אמא של הילד פתחה את פיה וצעקה עלי 'הוא דרך על המגדל! אז בטח שהוא ירביץ לו, בצדק!'. נו באמת. המבוגרים פה הרבה יותר עסוקים בלחנך את הילד שלהם שהוא תמיד צודק, כשזה בא מול אחרים.