חעלמער רבי
New member
תשמעו סיפור
א ויהי, בימי אחשוורוש: הוא אחשוורוש, המולך מהודו ועד-כוש - שבע ועשרים ומאה, מדינה. ב בימים, ההם - כשבת האל אחשוורוש, על כיסא אלותו, אשר, בשושן הבירה. ג בשנת שלוש, למולכו, עשה משתה, לכל-שריו ומלאכיו: חיל פרס ומדיי, הפרתמים ושרי המדינות - לפניו. ד בהראותו, את-עושר כבוד אלותו, ואת-יקר, תפארת גדולתו; ימים רבים, שמונים ומאת יום. ה ובמלאות הימים האלה, עשה האל לכל-העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד-קטן משתה - שבעת ימים: בחצר, גינת ביתן האל. ו חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן, על-גלילי כסף, ועמודי שש; מיטות זהב וכסף, על ריצפת בהט-ושש - ודר וסוחרת. ז והשקות בכלי זהב, וכלים מכלים שונים; ויין אלות רב, כיד האל. ח והשתייה כדת, אין אונס: כי-כן ייסד האל, על כל-רב ביתו - לעשות, כרצון איש-ואיש. ט גם ושתי האלה, עשתה משתה נשים - בית, האלות, אשר, לאל אחשוורוש. י ביום, השביעי, כטוב לב-האל, ביין - אמר למהומן ביזתא חרבונא בגתא ואבגתא, זתר וכרכס, שבעת הסריסים, המשרתים את-פני האל אחשוורוש. יא להביא את-ושתי האלה, לפני האל - בכתר אלות: להראות העמים והשרים את-יופייה, כי-טובת מראה היא. יב ותמאן האלה ושתי, לבוא בדבר האל, אשר, ביד הסריסים; ויקצוף האל מאוד, וחמתו בערה בו. יג ויאמר האל, לחכמים יודעי העיתים: כי-כן, דבר האל, לפני, כל-יודעי דת ודין. יד והקרוב אליו, כרשנא שתר אדמתא תרשיש, מרס מרסנא, ממוכן - שבעת שרי פרס ומדיי, רואי פני האל, היושבים ראשונה, באלות. טו כדת, מה-לעשות, באלה, ושתי - על אשר לא-עשתה, את-מאמר האל אחשוורוש, ביד, הסריסים. טז ויאמר ממוכן, לפני האל והשרים, לא על-האל לבדו, עוותה ושתי האלה: כי על-כל-השרים, ועל-כל-העמים, אשר, בכל-מדינות האל אחשוורוש. יז כי-ייצא דבר-האלה על-כל-הנשים, להבזות בעליהן בעיניהן: באומרם, האל אחשוורוש אמר להביא את-ושתי האלה לפניו - ולא-באה. יח והיום הזה תאמרנה שרות פרס-ומדיי, אשר שמעו את-דבר האלה, לכול, שרי האל; וכדיי, ביזיון וקצף. יט אם-על-האל טוב, ייצא דבר-אלות מלפניו, וייכתב בדתי פרס-ומדיי, ולא יעבור: אשר לא-תבוא ושתי, לפני האל אחשוורוש, ואלותה ייתן האל, לרעותה הטובה ממנה. כ ונשמע פתגם האל אשר-יעשה בכל-אלותו, כי רבה היא; וכל-הנשים, ייתנו יקר לבעליהן - למגדול, ועד-קטן. כא וייטב, הדבר, בעיני האל, והשרים; ויעש האל, כדבר ממוכן. כב וישלח ספרים, אל-כל-מדינות האל - אל-מדינה ומדינה ככתבה, ואל-עם ועם כלשונו: להיות כל-איש שורר בביתו, ומדבר כלשון עמו. פרק ב' - לפרק ב' מנוקד א אחר, הדברים האלה, כשוך, חמת האל אחשוורוש -זכר את-ושתי ואת אשר-עשתה, ואת אשר-נגזר עליה. ב ויאמרו נערי-האל, משרתיו: יבקשו לאל נערות בתולות, טובות מראה. ג ויפקד האל פקידים, בכל-מדינות אלותו, ויקבצו את-כל-נערה-בתולה טובת מראה אל-שושן הבירה אל-בית הנשים, אל-יד הגא סריס האל שומר הנשים; ונתון, תמרוקיהן. ד והנערה, אשר תיטב בעיני האל - תמלוך, תחת ושתי; וייטב הדבר בעיני האל, ויעש כן. ה איש יהודי, היה בשושן הבירה; ושמו מרדכי, בן יאיר בן-שמעי בן-קיש - איש ימיני. ו אשר הוגלה, מירושלים, עם-הגולה אשר הוגלתה, עם יכוניה אל-יהודה - אשר הגלה, נבוכדנאצר אל בבל. ז ויהי אומן את-הדסה, היא אסתר בת-דודו - כי אין לה, אב ואם; והנערה יפת-תואר, וטובת מראה, ובמות אביה ואימה, לקחה מרדכי לו לבת. ח ויהי, בהישמע דבר-האל ודתו, ובהיקבץ נערות רבות אל-שושן הבירה, אל-יד הגיי; ותילקח אסתר אל-בית האל, אל-יד הגיי שומר הנשים. ט ותיטב הנערה בעיניו, ותישא חסד לפניו, ויבהל את-תמרוקיה ואת-מנותיה לתת לה, ואת שבע הנערות הראויות לתת-לה מבית האל; וישנהא ואת-נערותיה לטוב, בית הנשים. י לא-הגידה אסתר, את-עמה ואת-מולדתה: כי מרדכי ציווה עליה, אשר לא-תגיד. יא ובכל-יום ויום - מרדכי מתהלך, לפני חצר בית-הנשים: לדעת את-שלום אסתר, ומה-ייעשה בה. יב ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל-האל אחשוורוש, מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש - כי כן ימלאו, ימי מרוקיהן: שישה חודשים, בשמן המור, ושישה חודשים בבשמים, ובתמרוקי הנשים. יג ובזה, הנערה באה אל-האל - את כל-אשר תאמר יינתן לה, לבוא עימה, מבית הנשים, עד-בית האל. יד בערב היא באה, ובבוקר היא שבה אל-בית הנשים שני, אל-יד שעשגז סריס האל, שומר הפילגשים: לא-תבוא עוד אל-האל, כי אם-חפץ בה האל ונקראה בשם. טו ובהגיע תור-אסתר בת-אביחיל דוד מרדכי אשר לקח-לו לבת לבוא אל-האל, לא ביקשה דבר - כי אם את-אשר יאמר הגיי סריס-האל, שומר הנשים; ותהי אסתר נושאת חן, בעיני כל-רואיה. טז ותילקח אסתר אל-האל אחשוורוש, אל-בית אלותו, בחודש העשירי, הוא-חודש טבת - בשנת-שבע, לאלותו. יז ויאהב האל את-אסתר מכל-הנשים, ותישא-חן וחסד לפניו מכל-הבתולות; וישם כתר-אלות בראשה, וימליכהא תחת ושתי. יח ויעש האל משתה גדול, לכל-שריו ומלאכיו - את, משתה אסתר; והנחה למדינות עשה, וייתן משאת כיד האל. יט ובהיקבץ בתולות, שנית; ומרדכי, יושב בשער-האל. כ אין אסתר, מגדת מולדתה ואת-עמה, כאשר ציווה עליה, מרדכי; ואת-מאמר מרדכי אסתר עושה, כאשר הייתה באומנה איתו. כא בימים ההם, ומרדכי יושב בשער-האל; קצף בגתן ותרש שני-סריסי האל, משומרי הסף, ויבקשו לשלוח יד, באל אחשוורוש. כב וייוודע הדבר למרדכי, ויגד לאסתר האלה; ותאמר אסתר לאל, בשם מרדכי. כג ויבוקש הדבר ויימצא, וייתלו שניהם על-עץ; וייכתב, בספר דברי הימים - לפני האל. פרק ג' - פרק ג' מנוקד א אחר הדברים האלה, גידל האל אחשוורוש את-המן בן-המדתא האגגי - וינשאהו; וישם, את-כיסאו, מעל, כל-השרים אשר איתו. ב וכל-מלאכי האל אשר-בשער האל, כורעים ומשתחווים להמן - כי-כן, ציווה-לו האל; ומרדכי - לא יכרע, ולא ישתחווה. ג ויאמרו מלאכי האל, אשר-בשער האל - למרדכי: מדוע אתה עובר, את מצות האל. ד ויהי, כאומרם אליו יום ויום, ולא שמע, אליהם; ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי - כי-הגיד להם, אשר-הוא יהודי. ה וירא המן - כי-אין מרדכי, כורע ומשתחווה לו; ויימלא המן, חמה. ו וייבז בעיניו, לשלוח יד במרדכי לבדו - כי-הגידו לו, את-עם מרדכי; ויבקש המן, להשמיד את-כל-היהודים אשר בכל-אלות אחשוורוש - עם מרדכי. ז בחודש הראשון, הוא-חודש ניסן, בשנת שתים עשרה, לאל אחשוורוש: הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים-עשר - הוא-חודש אדר. ח ויאמר המן, לאל אחשוורוש - ישנו עם-אחד מפוזר ומפורד בין העמים, בכול מדינות אלותך; ודתיהם שונות מכל-עם, ואת-דתי האל אינם עושים, ולאל אין-שווה, להניחם. ט אם-על-האל טוב, ייכתב לאבדם; ועשרת אלפים כיכר-כסף, אשקול על-ידי עושי המלאכה, להביא, אל-גנזי האל. י ויסר האל את-טבעתו, מעל ידו; וייתנה, להמן בן-המדתא האגגי - צורר היהודים. יא ויאמר האל להמן, הכסף נתון לך; והעם, לעשות בו כטוב בעיניך. יב וייקראו סופרי האל בחודש הראשון, בשלושה עשר יום בו, וייכתב ככל-אשר-ציווה המן אל אחשדרפני-האל ואל-הפחות אשר על-מדינה ומדינה ואל-שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו: בשם האל אחשוורוש נכתב, ונחתם בטבעת האל. יג ונשלוח ספרים ביד הרצים, אל-כל-מדינות האל - להשמיד להרוג ולאבד את-כל-היהודים מנער ועד-זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה עשר לחודש שנים-עשר הוא-חודש אדר; ושללם, לבוז. יד פתשגן הכתב, להינתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים - להיות עתידים, ליום הזה. טו הרצים יצאו דחופים, בדבר האל, והדת ניתנה, בשושן הבירה; והאל והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה. פרק ד' - לפרק ד' מנוקד א ומרדכי, ידע את-כל-אשר נעשה, ויקרע מרדכי את-בגדיו, וילבש שק ואפר; וייצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה
א ויהי, בימי אחשוורוש: הוא אחשוורוש, המולך מהודו ועד-כוש - שבע ועשרים ומאה, מדינה. ב בימים, ההם - כשבת האל אחשוורוש, על כיסא אלותו, אשר, בשושן הבירה. ג בשנת שלוש, למולכו, עשה משתה, לכל-שריו ומלאכיו: חיל פרס ומדיי, הפרתמים ושרי המדינות - לפניו. ד בהראותו, את-עושר כבוד אלותו, ואת-יקר, תפארת גדולתו; ימים רבים, שמונים ומאת יום. ה ובמלאות הימים האלה, עשה האל לכל-העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד-קטן משתה - שבעת ימים: בחצר, גינת ביתן האל. ו חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן, על-גלילי כסף, ועמודי שש; מיטות זהב וכסף, על ריצפת בהט-ושש - ודר וסוחרת. ז והשקות בכלי זהב, וכלים מכלים שונים; ויין אלות רב, כיד האל. ח והשתייה כדת, אין אונס: כי-כן ייסד האל, על כל-רב ביתו - לעשות, כרצון איש-ואיש. ט גם ושתי האלה, עשתה משתה נשים - בית, האלות, אשר, לאל אחשוורוש. י ביום, השביעי, כטוב לב-האל, ביין - אמר למהומן ביזתא חרבונא בגתא ואבגתא, זתר וכרכס, שבעת הסריסים, המשרתים את-פני האל אחשוורוש. יא להביא את-ושתי האלה, לפני האל - בכתר אלות: להראות העמים והשרים את-יופייה, כי-טובת מראה היא. יב ותמאן האלה ושתי, לבוא בדבר האל, אשר, ביד הסריסים; ויקצוף האל מאוד, וחמתו בערה בו. יג ויאמר האל, לחכמים יודעי העיתים: כי-כן, דבר האל, לפני, כל-יודעי דת ודין. יד והקרוב אליו, כרשנא שתר אדמתא תרשיש, מרס מרסנא, ממוכן - שבעת שרי פרס ומדיי, רואי פני האל, היושבים ראשונה, באלות. טו כדת, מה-לעשות, באלה, ושתי - על אשר לא-עשתה, את-מאמר האל אחשוורוש, ביד, הסריסים. טז ויאמר ממוכן, לפני האל והשרים, לא על-האל לבדו, עוותה ושתי האלה: כי על-כל-השרים, ועל-כל-העמים, אשר, בכל-מדינות האל אחשוורוש. יז כי-ייצא דבר-האלה על-כל-הנשים, להבזות בעליהן בעיניהן: באומרם, האל אחשוורוש אמר להביא את-ושתי האלה לפניו - ולא-באה. יח והיום הזה תאמרנה שרות פרס-ומדיי, אשר שמעו את-דבר האלה, לכול, שרי האל; וכדיי, ביזיון וקצף. יט אם-על-האל טוב, ייצא דבר-אלות מלפניו, וייכתב בדתי פרס-ומדיי, ולא יעבור: אשר לא-תבוא ושתי, לפני האל אחשוורוש, ואלותה ייתן האל, לרעותה הטובה ממנה. כ ונשמע פתגם האל אשר-יעשה בכל-אלותו, כי רבה היא; וכל-הנשים, ייתנו יקר לבעליהן - למגדול, ועד-קטן. כא וייטב, הדבר, בעיני האל, והשרים; ויעש האל, כדבר ממוכן. כב וישלח ספרים, אל-כל-מדינות האל - אל-מדינה ומדינה ככתבה, ואל-עם ועם כלשונו: להיות כל-איש שורר בביתו, ומדבר כלשון עמו. פרק ב' - לפרק ב' מנוקד א אחר, הדברים האלה, כשוך, חמת האל אחשוורוש -זכר את-ושתי ואת אשר-עשתה, ואת אשר-נגזר עליה. ב ויאמרו נערי-האל, משרתיו: יבקשו לאל נערות בתולות, טובות מראה. ג ויפקד האל פקידים, בכל-מדינות אלותו, ויקבצו את-כל-נערה-בתולה טובת מראה אל-שושן הבירה אל-בית הנשים, אל-יד הגא סריס האל שומר הנשים; ונתון, תמרוקיהן. ד והנערה, אשר תיטב בעיני האל - תמלוך, תחת ושתי; וייטב הדבר בעיני האל, ויעש כן. ה איש יהודי, היה בשושן הבירה; ושמו מרדכי, בן יאיר בן-שמעי בן-קיש - איש ימיני. ו אשר הוגלה, מירושלים, עם-הגולה אשר הוגלתה, עם יכוניה אל-יהודה - אשר הגלה, נבוכדנאצר אל בבל. ז ויהי אומן את-הדסה, היא אסתר בת-דודו - כי אין לה, אב ואם; והנערה יפת-תואר, וטובת מראה, ובמות אביה ואימה, לקחה מרדכי לו לבת. ח ויהי, בהישמע דבר-האל ודתו, ובהיקבץ נערות רבות אל-שושן הבירה, אל-יד הגיי; ותילקח אסתר אל-בית האל, אל-יד הגיי שומר הנשים. ט ותיטב הנערה בעיניו, ותישא חסד לפניו, ויבהל את-תמרוקיה ואת-מנותיה לתת לה, ואת שבע הנערות הראויות לתת-לה מבית האל; וישנהא ואת-נערותיה לטוב, בית הנשים. י לא-הגידה אסתר, את-עמה ואת-מולדתה: כי מרדכי ציווה עליה, אשר לא-תגיד. יא ובכל-יום ויום - מרדכי מתהלך, לפני חצר בית-הנשים: לדעת את-שלום אסתר, ומה-ייעשה בה. יב ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל-האל אחשוורוש, מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש - כי כן ימלאו, ימי מרוקיהן: שישה חודשים, בשמן המור, ושישה חודשים בבשמים, ובתמרוקי הנשים. יג ובזה, הנערה באה אל-האל - את כל-אשר תאמר יינתן לה, לבוא עימה, מבית הנשים, עד-בית האל. יד בערב היא באה, ובבוקר היא שבה אל-בית הנשים שני, אל-יד שעשגז סריס האל, שומר הפילגשים: לא-תבוא עוד אל-האל, כי אם-חפץ בה האל ונקראה בשם. טו ובהגיע תור-אסתר בת-אביחיל דוד מרדכי אשר לקח-לו לבת לבוא אל-האל, לא ביקשה דבר - כי אם את-אשר יאמר הגיי סריס-האל, שומר הנשים; ותהי אסתר נושאת חן, בעיני כל-רואיה. טז ותילקח אסתר אל-האל אחשוורוש, אל-בית אלותו, בחודש העשירי, הוא-חודש טבת - בשנת-שבע, לאלותו. יז ויאהב האל את-אסתר מכל-הנשים, ותישא-חן וחסד לפניו מכל-הבתולות; וישם כתר-אלות בראשה, וימליכהא תחת ושתי. יח ויעש האל משתה גדול, לכל-שריו ומלאכיו - את, משתה אסתר; והנחה למדינות עשה, וייתן משאת כיד האל. יט ובהיקבץ בתולות, שנית; ומרדכי, יושב בשער-האל. כ אין אסתר, מגדת מולדתה ואת-עמה, כאשר ציווה עליה, מרדכי; ואת-מאמר מרדכי אסתר עושה, כאשר הייתה באומנה איתו. כא בימים ההם, ומרדכי יושב בשער-האל; קצף בגתן ותרש שני-סריסי האל, משומרי הסף, ויבקשו לשלוח יד, באל אחשוורוש. כב וייוודע הדבר למרדכי, ויגד לאסתר האלה; ותאמר אסתר לאל, בשם מרדכי. כג ויבוקש הדבר ויימצא, וייתלו שניהם על-עץ; וייכתב, בספר דברי הימים - לפני האל. פרק ג' - פרק ג' מנוקד א אחר הדברים האלה, גידל האל אחשוורוש את-המן בן-המדתא האגגי - וינשאהו; וישם, את-כיסאו, מעל, כל-השרים אשר איתו. ב וכל-מלאכי האל אשר-בשער האל, כורעים ומשתחווים להמן - כי-כן, ציווה-לו האל; ומרדכי - לא יכרע, ולא ישתחווה. ג ויאמרו מלאכי האל, אשר-בשער האל - למרדכי: מדוע אתה עובר, את מצות האל. ד ויהי, כאומרם אליו יום ויום, ולא שמע, אליהם; ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי - כי-הגיד להם, אשר-הוא יהודי. ה וירא המן - כי-אין מרדכי, כורע ומשתחווה לו; ויימלא המן, חמה. ו וייבז בעיניו, לשלוח יד במרדכי לבדו - כי-הגידו לו, את-עם מרדכי; ויבקש המן, להשמיד את-כל-היהודים אשר בכל-אלות אחשוורוש - עם מרדכי. ז בחודש הראשון, הוא-חודש ניסן, בשנת שתים עשרה, לאל אחשוורוש: הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים-עשר - הוא-חודש אדר. ח ויאמר המן, לאל אחשוורוש - ישנו עם-אחד מפוזר ומפורד בין העמים, בכול מדינות אלותך; ודתיהם שונות מכל-עם, ואת-דתי האל אינם עושים, ולאל אין-שווה, להניחם. ט אם-על-האל טוב, ייכתב לאבדם; ועשרת אלפים כיכר-כסף, אשקול על-ידי עושי המלאכה, להביא, אל-גנזי האל. י ויסר האל את-טבעתו, מעל ידו; וייתנה, להמן בן-המדתא האגגי - צורר היהודים. יא ויאמר האל להמן, הכסף נתון לך; והעם, לעשות בו כטוב בעיניך. יב וייקראו סופרי האל בחודש הראשון, בשלושה עשר יום בו, וייכתב ככל-אשר-ציווה המן אל אחשדרפני-האל ואל-הפחות אשר על-מדינה ומדינה ואל-שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו: בשם האל אחשוורוש נכתב, ונחתם בטבעת האל. יג ונשלוח ספרים ביד הרצים, אל-כל-מדינות האל - להשמיד להרוג ולאבד את-כל-היהודים מנער ועד-זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה עשר לחודש שנים-עשר הוא-חודש אדר; ושללם, לבוז. יד פתשגן הכתב, להינתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים - להיות עתידים, ליום הזה. טו הרצים יצאו דחופים, בדבר האל, והדת ניתנה, בשושן הבירה; והאל והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה. פרק ד' - לפרק ד' מנוקד א ומרדכי, ידע את-כל-אשר נעשה, ויקרע מרדכי את-בגדיו, וילבש שק ואפר; וייצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה