תשליך/נתן זך
סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן, אבל בהתחשב באורך השיר ובקוצר הזמן שלי, אני מקווה שהאחור מתקבל בהבנה. למי שלא זוכר, הבקשה הגיעה בשרשור החפצים המרחיבים דעתו של אדם. תשליך/נתן זך (כיוון שאני בסביבה, הוצאת הקיבוץ המאוחד) השליכה ערמת עיתונים ענקית שצברה שהבטיחה לעצמה לקרוא שרצתה לקרוא שלא קראה השליכה מגזינים של אפנה שיצאה מהאפנה מי זוכר מתי היא לא זכרה השליכה שמלות בלי הבחנה כי קשה פעם דבקה בכל שִׂמלה ושבר ראי ממילא מביא מזל רע וכובעים מכל הצבעים ומכל החמרים ועם נוצות והשליכה נעלים שעוד היו טובות וכרטיס חבר במפלגה או באיזה ארגון וכל מני גרוטאות שאדם אוסף כל ימיו ואצבעון וקֻפסה שלֵמה של סִכות ומחטי תפירה וסריגה וכִפה, יסלח לה אלהים, אבל הוא כבר לא זקוק לה ואיזה יומן ישן שדפיו מלאים בחלקם דברים בטלים והשליכה גלילים שלמים של ניר שחור להאפלה ודבק מגע ונעצים שהולכים עם זה ואחר כך השליכה ספרים, צלומים בלי הבחנה בלי להסתכל שלא תתחרט ובסוף השליכה צרור מכתבים קשור בסרט אדום שדהה והשליכה ספר של בצלאל ובו פרחים מיֻבשים פרחי ארץ ישראל וחכתה רגע בקוצר נשימה והביטה לראות אם מישהו מסתכל והתבישה קצת, לא הרבה, בפני עצמה ונסתה לעשות חשבון אבל החשבון לא נעשה וחשבה שכל מה שאדם צריך לא קורה ברגע הדרוש ודוקא כשלא צריך הדברים כל כך קלים, אלוהים, זה קשה, תעזור לי. אבל את זה רק חשבה, לא אמרה. ולא היה אלהים בסביבה ושום איש, כשזרקה את האוסף השמור בקפידה של חוטים מכל צבע ובכל עובי לתיקון, על כל צרה שלא תבוא.
סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן, אבל בהתחשב באורך השיר ובקוצר הזמן שלי, אני מקווה שהאחור מתקבל בהבנה. למי שלא זוכר, הבקשה הגיעה בשרשור החפצים המרחיבים דעתו של אדם. תשליך/נתן זך (כיוון שאני בסביבה, הוצאת הקיבוץ המאוחד) השליכה ערמת עיתונים ענקית שצברה שהבטיחה לעצמה לקרוא שרצתה לקרוא שלא קראה השליכה מגזינים של אפנה שיצאה מהאפנה מי זוכר מתי היא לא זכרה השליכה שמלות בלי הבחנה כי קשה פעם דבקה בכל שִׂמלה ושבר ראי ממילא מביא מזל רע וכובעים מכל הצבעים ומכל החמרים ועם נוצות והשליכה נעלים שעוד היו טובות וכרטיס חבר במפלגה או באיזה ארגון וכל מני גרוטאות שאדם אוסף כל ימיו ואצבעון וקֻפסה שלֵמה של סִכות ומחטי תפירה וסריגה וכִפה, יסלח לה אלהים, אבל הוא כבר לא זקוק לה ואיזה יומן ישן שדפיו מלאים בחלקם דברים בטלים והשליכה גלילים שלמים של ניר שחור להאפלה ודבק מגע ונעצים שהולכים עם זה ואחר כך השליכה ספרים, צלומים בלי הבחנה בלי להסתכל שלא תתחרט ובסוף השליכה צרור מכתבים קשור בסרט אדום שדהה והשליכה ספר של בצלאל ובו פרחים מיֻבשים פרחי ארץ ישראל וחכתה רגע בקוצר נשימה והביטה לראות אם מישהו מסתכל והתבישה קצת, לא הרבה, בפני עצמה ונסתה לעשות חשבון אבל החשבון לא נעשה וחשבה שכל מה שאדם צריך לא קורה ברגע הדרוש ודוקא כשלא צריך הדברים כל כך קלים, אלוהים, זה קשה, תעזור לי. אבל את זה רק חשבה, לא אמרה. ולא היה אלהים בסביבה ושום איש, כשזרקה את האוסף השמור בקפידה של חוטים מכל צבע ובכל עובי לתיקון, על כל צרה שלא תבוא.
