"תשליך" כל השנה...

[olcתי]

"תשליך" כל השנה...

שוב שלום...והפעם שאלת חינוך.. הילדה בת שנה וחצי. ג'ינג'ית מתוקה שמתרגזת מאד מהר, במיוחד כשהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה...והתגובה המיידית שלה היא לתפוס את הדבר הראשון שבא לה ליד (לרוב זה הבקבוק..) ולהשליך אותו בחזקה לרצפה. לא עוזר לי שום דבר- ניסיתי הכל- להתעלם, להסביר שאסור לזרוק, להגיד לא בתקיפות, לצעוק שאסור

, כלום לא עוזר. ואם אני רואה שהיא מתעצבנת ועומדת לתפוס את הבקבוק (או מה שלא יהיה) ולוקחת לה אותו- אוהוהו, צרחות עד לב השמיים...ואז כשהיא נרגעת מהבכי, היא שוב תופסת את החפץ הכי קרוב ומשליכה אותו... בקיצור - אשמח לשמוע עיצות ודיעות... תודה!

 

[לאה_מ]

נסי להציע לה מה כן לעשות, במקום מה

לא לעשות (כלומר - במקום "אל תזרקי את הבקבוק", "את מאד כועסת. את יכולה לזרוק את הכרית הזו / את הכדור הזה..."). ולהיות מאד אמפתית - לשיים את הרגשות שלה (אם את מרגישה שאת יודעת מה היא מרגישה) ולהכיל את הכעס/התסכול/הקושי שלה. ומשהו קטן לגבי "להתעלם" - הרבה פעמים אנחנו אומרים "התעלמתי" ומתכוונים "ניסיתי לעשות את עצמי כאילו לא אכפת לי". אבל להתעלם זה שבאמת לא יהיה לך אכפת, ובדברים שנוגעים אליך - זה לעתים קרובות בלתי אפשרי. והילדים שלנו מיד מרגישים את זה. לכן "להתעלם" הוא פעמים רבות פתרון לא מוצלח.

 

[irisgh]

אז מה אם היא זורקת?

גם שלי זורק מוצץ, בקבוק, חפצים אחרים. רק אם זה חפץ בעייתי, אני מרחיקה. חוץ מזה, שיזרוק כאוות נפשו. יש לה דרך לבטא כעס. היא דרך לגיטימית (לדעתי). יקח עוד כשנתיים עד שהדרכים המילוליות יהיו מספיק זמינות עבורה, להחליף את הג'סטות הפיזיות כמעט לחלוטין. כל עוד היא לא מזיקה לעצמה ולנוכחים, זו לא נראית לי בעיה.