שלום לך,
הייתי במצב דומה כמה שנים טובות, אבל הפוך: הדירה היתה שלי, ללא משכנתא, הוא הצטרף, והוא מרוויח יותר ממני משמעותית.
לחצי חדר, כפי שכתבו לך כבר כאן, אין שום משמעות. אצלנו היה חצי חדר בו היה המחשב. אז רוב השעות אחרי העבודה הוא היה שם. אז מה?
צריך לקחת בחשבון לא רק את השכירות, כי אם גם את שאר התשלומים. חשבונות, קניות וכדומה. איך הם מתחלקים?
אז כל אחד מאתנו הכניס סכום מסוים לחשבון משותף, כשהוא הכניס 2000 יותר בגלל השכירות. מהחשבון הזה שילמנו את כל הוצאות הבית. אני חשבתי שהפער צריך להיות קצת יותר גדול כי ההכנסות שלו יותר גדולות משמעותית, ובסופו של דבר הוא קיבל את זה והוסיף. מה שכן, ב"מבצעים" מיוחדים הוא תמיד נתן יותר. כמו למשל טיול לחו"ל או בניית פרגולה.
זה לא פשוט להעלות את הנושאים הללו בזוגיות. אני כן מבינה את החששות שלך. אבל אני יכולה להגיד לך מהו הצד השני: נכון שהוא היה משלם משכנתא בין כה וכה, אבל אתה היית משלם שכירות בין כה וכה. ונכון שהיית משלם לדירה יותר קטנה, אבל אתה לא משלם את מלוא השכירות של הדירה הזאת, אלא את חציה. ויותר מזה: אין כמעט פערי הכנסה ביניכם. אני מציעה שתשחרר. תצא (במוח) מחצי החדר, תחיה אתו באושר, ותראה לאן מובילה הזוגיות הזו לטווח ארוך.
אני החזקתי את הדירה ההיא הרבה יותר זמן משרציתי, בגללו. היא התאימה לו ולילדיו שהיינו מארחים לעתים מזומנות. בסוף, נשבר לי, ובאיחור של כמה שנים ממה שתכננתי מראש הודעתי שאני רוצה למכור אותה ולעבור לשכונה אחרת גם אם במחיר הקטנת הדירה. בטחתי בזוגיות הזו, אבל ההודעה שלי היתה מנותקת ממנה. אמרתי בלבי: עם הזוגיות נתמודד. ומה אם היה פוגש אותי היום בדירה אחרת, קטנה יותר, לא היה יוצא אתי?
ובאמת, לאחר זמן קצר הודיע לי שהוא ישמח לרכוש אתי ביחד דירה בשכונה אחרת, וזה מה שעשינו.
לדבר, לתקשר. אצלנו זה היה כמו הקיפודים: לאט, ובזהירות.
הייתי במצב דומה כמה שנים טובות, אבל הפוך: הדירה היתה שלי, ללא משכנתא, הוא הצטרף, והוא מרוויח יותר ממני משמעותית.
לחצי חדר, כפי שכתבו לך כבר כאן, אין שום משמעות. אצלנו היה חצי חדר בו היה המחשב. אז רוב השעות אחרי העבודה הוא היה שם. אז מה?
צריך לקחת בחשבון לא רק את השכירות, כי אם גם את שאר התשלומים. חשבונות, קניות וכדומה. איך הם מתחלקים?
אז כל אחד מאתנו הכניס סכום מסוים לחשבון משותף, כשהוא הכניס 2000 יותר בגלל השכירות. מהחשבון הזה שילמנו את כל הוצאות הבית. אני חשבתי שהפער צריך להיות קצת יותר גדול כי ההכנסות שלו יותר גדולות משמעותית, ובסופו של דבר הוא קיבל את זה והוסיף. מה שכן, ב"מבצעים" מיוחדים הוא תמיד נתן יותר. כמו למשל טיול לחו"ל או בניית פרגולה.
זה לא פשוט להעלות את הנושאים הללו בזוגיות. אני כן מבינה את החששות שלך. אבל אני יכולה להגיד לך מהו הצד השני: נכון שהוא היה משלם משכנתא בין כה וכה, אבל אתה היית משלם שכירות בין כה וכה. ונכון שהיית משלם לדירה יותר קטנה, אבל אתה לא משלם את מלוא השכירות של הדירה הזאת, אלא את חציה. ויותר מזה: אין כמעט פערי הכנסה ביניכם. אני מציעה שתשחרר. תצא (במוח) מחצי החדר, תחיה אתו באושר, ותראה לאן מובילה הזוגיות הזו לטווח ארוך.
אני החזקתי את הדירה ההיא הרבה יותר זמן משרציתי, בגללו. היא התאימה לו ולילדיו שהיינו מארחים לעתים מזומנות. בסוף, נשבר לי, ובאיחור של כמה שנים ממה שתכננתי מראש הודעתי שאני רוצה למכור אותה ולעבור לשכונה אחרת גם אם במחיר הקטנת הדירה. בטחתי בזוגיות הזו, אבל ההודעה שלי היתה מנותקת ממנה. אמרתי בלבי: עם הזוגיות נתמודד. ומה אם היה פוגש אותי היום בדירה אחרת, קטנה יותר, לא היה יוצא אתי?
ובאמת, לאחר זמן קצר הודיע לי שהוא ישמח לרכוש אתי ביחד דירה בשכונה אחרת, וזה מה שעשינו.
לדבר, לתקשר. אצלנו זה היה כמו הקיפודים: לאט, ובזהירות.
