תשוקה גורמת לסבל

[צחי שוחט]

 

[ינוקא1]

הרעיון איננו "העלמת התשוקות" , אלא התמרת התשוקות.

בסופו של דבר התשוקות מותמרות כלפי ההוויה שהיא מקור התשוקות , וכל העולם הזה נראה לעומתה כמו צל חיוור.

כך שהתשוקה מבחינה מסוימת גדלה פי אלף.

אך במקום להשתוקק לנשים יפות , למשל , התשוקה הופכת להיות תשוקה למקור שהיופי נובע ממנו.

 

[צחי שוחט]

מקור התשוקה הוא הטבע מבחינתי

והתשוקה לחיים היא תשוקה לטבע ומה שהוא מציע לך.
כשיש תשוקה לחיים, החיים בד"כ מענגים, על כל מה שיש בהם.

 

[ינוקא1]

רק שגם הטבע הוא

חלק מטבע אחר גדול יותר.

אנחנו מכירים את ה"טבע" שלנו , אך איננו מכירים את הטבע ברמה של הגלקסיות , ברמה של חלקיקים קוונטיים , ברמה של צורות חיים אחרות וכו' וכו'.

אנחנו בערך כמו הנמלה שכל "הטבע" מבחינתה זה החור באדמה בו היא חיה , האוכל , המלכה , ונחילי נמלים . . . ככל שמבינים יותר על העולם , מבינים כי צר עולמינו כעולם נמלה.

אך מה שכולל את כל הטבע בכל מקום שהוא קיים , מהגלקסיה הגדולה ביותר , ועד החלקיק הקטן ביותר - זוהי ההוויה עצמה.
ובסופו של דבר - זהו הטבע.

 

[צחי שוחט]

לטבע הזה התכוונתי

, אין סוף, יקום, הוויה,

איין, דאו (למרות שהדאו לפי ראייה מסויימת, כפוף לטבע).

 

[ינוקא1]

אמת.

כולם השמות של אותו הדבר.

מה שכן אם מדייקים , אז "הוויה" קודמת להכל , כי לא קיים משהו מבלי שיש לו הוויה.

לא רק ה"יש" צריך הוויה כדי להיות קיים , אלא אפילו ה"אין" צריך שתהיה לו הוויה כדי שיהיה קיים "אין" (כלומר כדי שבכלל תהיה מציאות של "לא קיים" . . .)

לכן "הוויה" בעברית היא מילה שהיא תנועות ללא עיצורים (ואגב , הו' בעברית העתיקה היתה נשמעת כמו W באנגלית ולא כמו V) כדי לרמוז על זה.
היא כביכול המילה הכי "רכה" שקיימת.

והיא גם שמו של האל בתנ"ך י-ה-ו-ה באחד מהצירופים.

 

[צחי שוחט]

מעניין תודה.

 

[בן טל-שחר]

התמרת התשוקות

כל דבר העובר אבולוציה הופך לדבר אחר

 

[ינוקא1]

וזה גם הכח המניע את האבולוציה

השאיפה מהחומר הדומם אל האחדות המושגת בתודעה.

כל הדרגות של דומם , צומח (ובכללו חיידקים) , חי , אדם בעל תודעה , אלו דרגות המתקרבות יותר ויותר אל האחדות.
וגם אחרי "אדם" יש עוד דרגות . . .

יתרונו של האדם על החיה , למשל , זה שהוא נעשה "בצלם אלהים" - כלומר הוא מסוגל להבין מושגים מופשטים.

ובפרט מסוגל להבין את המושג "הוויה" בשכלו , ואחר כך גם לחוות אותו בתודעתו.

כאשר רואים את תהליך הבריאה , רואים שיצירת העולם זה כמו להכניס מנסרה לאור :

http://he.wikipedia.org/wiki/קובץ:Prisms_with_high_and_low_dispersion.png

בהתחלה היה רק "אור" , ואז איכשהו נוצר תהליך המפצל אותו לחלקים.
כל צבע בקשת שנוצרת מייצג שלב באבולוציה.
דומם זה צבע אחד , צומח צבע אחר , חי צבע אחר , ואדם צבע אחר.
וזה מתבטא גם בצ'אקרות בגוף האנושי.

 

[בן טל-שחר]

או מהודעה ראשית בודדת לשרשור...

 

[ינוקא1]

 

[בן טל-שחר]

בטח, בטח.

זו רק לא ה"תשוקה" שדיבר עליה lightflake.
במובן מסויים.
אהם.
כן.
לא.
לא משנה.

קיים כלל לפיו כל התחושות שלנו טובות ונכונות תמיד.
מי שמבין את הכלל הזה, יודע כיצד להשתמש בתחושותיו, כיצד להיכנע להן, כיצד להתחזק בעזרתן. לדוגמה, התשוקה של האדם המעשן להפסיק לעשן.
עבודה נכונה עם תחושה מאפשרת להתמסר לה בצורה נכונה, בדיוק כפי שעשית אז, למשל, עם מה שמכונה בטעות "כאב ראש" והתגלה כמשהו אחר לגמרי ברגע שהאזנת לו באמת, התמסרת לו באמת. או-אז הדבר התגלה... ונעלם. סר ממך. יפהפה

 

[צחי שוחט]

נחמד להביט שוב על אז

, תודה.....

דווקא שמרתי לי את זה לזיכרון.
זו הייתה אחת החוויות היותר משמעותיות בחיים שלי ובהתפתחות האישית שלי.

 

[מגדלאור1]

הי צחי היקר

לא ניתן להגיב עוד בפורום "הילינג אנרגטי",
אז אגיב לך כאן.
ריגשת אותי במה שכתבת לי ורציתי לומר לך
תודה רבה!
ועכשיו לאחר שקראתי את ההודעה שלך-
זאת שבן שם לה קישור(תודה לבן.)
אני נפעמת! וואו!
השילוב בין האומץ,המודעות והקבלה העצמית-
מרטיט ויוצר גל פנימי שקט,שמציף וסודק מבלי להכאיב,
את גבולות התבניות הצרות והקודרות וניתן שוב לראות
את האור.

 

[ינוקא1]

בהחלט מגיע לו

 

[צחי שוחט]

חבר יקר מאוד

....

תודה על המילים בפורום הילינג אנרגטי.
אותו פורום בעקבותיו היכרנו ונפגשנו.

אני יודע לאילו אתרים התכוונת

נמשיך בדרכנו אל הנודע הגדול, שלא ניתן באמת לדעת מה הוא

.......

 

[בן טל-שחר]

הודעה מרגשת

 

[צחי שוחט]

מגדלאור

עכשיו אני מודה לך, על התגובה הזו

.
אני ממש לומד ממנה כמה דברים ונקודות מבט חיצוניות, על מה שהיה לי ולאבי.
\ואם כבר, אוסיף כמה מילים...ממרחק:

היה לי תהליך מאוד מיוחד עם מות אבי, שסופו היה מאוד עצמתי מבחינתי.
אני חושב שאותו סוף, היה המתנה האחרונה והגדולה שאבי נתן לי.
לפעמים, אני עדיין מודה לו עליה.
זו הייתה חוויה משותפת שלנו, משהו שלא קרה הרבה זמן לפני כן, בעקבות מחלותיו.
וזה נראה, כאילו אפילו אני נתתי לו חוויה אחרונה לחיים כאן.
משהו משמעותי, אחרון, לאחר תקופה של שנתיים שטיוניות בבית ושמונה חודשים בבית חולים.
מאז אין לי קשר איתו. אני מרגיש שהוא בא לעזור לי אז, ברגע יחיד ומיוחד, אחרון.
סגר מעגל איתי ועם החיים,
בחיוך גדול.
וזהו

שוב תודה
ונתראה כאן,
מן הסתם

 

[בן טל-שחר]

איזו מהן? ההתבוננות והיעלמותו של "כאב הראש"?

 

[צחי שוחט]

גם, אבל בעיקר התהליך עם אבי.