ברור...
כמובן שזה מה שרציתי להגיד, והתבלבל לי
אגב, בתגובה לדבריך, אני חושבת שבאופן כללי לאדם שאינו דובר שפת-אם יש בד"כ אבחנה טובה יותר של דקויות לשוניות שדובר שפת אם (שאינו בלשן במקצועו), לא מבחין בהם, מאחר שעבורו הכל כאילו ברור מאליו, ולמעשה, הוא אף פעם לא למד את השפה בצורה מובנת, אלא באופן אינטואיטיבי. לכן, אני בד"כ לא נוהגת להיועץ בבעלי בעניינים כאלה...
גם בתקופת לימודי היפנית באוניברסיטה, למשל, היו לי אין סוף שאלות, לא סתם שאלות על מילים שלא ידעתי את פרושם, או על צורות נכונות ולא נכונות בדקדוק, אלא יותר על עניינים שקשורים בניואנסים, דקויות, שאלות של "למה זה ככה?" וכו', ובכל פעם שניסיתי לשאול אותו, הוא בד"כ לא הבין על מה אני מדברת ומה בדיוק אני מנסה לשאול, וגם כשבכל זאת הבין מה אני רוצה לשאול, בד"כ לא היו לו תשובות מסודרות לתת לי
הייתי משגעת את אויקאווה עם השאלות האלה, והאמת היא שגם הוא לא תמיד ידע לענות לי...