תשובה שלילית

[benoved]

תשובה שלילית

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

 

[הופ55555]

זה כואב זה יכאב אבל בסוף יסתדר

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

זה כואב זה יכאב אבל בסוף יסתדר
מותר ורצוי לבכות ולכאוב, זה מקל ואחרי כמה ימים חושבים על הפעם הבאה מאחלת לך לי ולכל הבנות שבאה הבאה יצליח.

 

[סילבר החתול]

../images/Emo24.gifזה כואב אבל לא לאבד תקווה

זה כואב זה יכאב אבל בסוף יסתדר
מותר ורצוי לבכות ולכאוב, זה מקל ואחרי כמה ימים חושבים על הפעם הבאה מאחלת לך לי ולכל הבנות שבאה הבאה יצליח.

זה כואב אבל לא לאבד תקווה
קחי לך את הזמן שלך ,אספי כוחות ותאמיני שהפעם הבא היא הפעם המנצחת

 

[נטאשה]

מצטערת מאוד על השלילי

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

מצטערת מאוד על השלילי
מאוד מבינה ומזדהה עם הכאב ויודעת שאצלי לפחות, לאחר כמה ימים של כאב ובכי יש התמלאות מחדש באנרגיות חיוביות שמובילות לטיפול הבא והוא מגיע שוב עם המון כוחות אז תני לעצמך את הזמן לכאוב ולהיות עצובה והכחות יחזרו אלייך כשיגיע הזמן שולחת לך המון המון חיבוקים ושתדעי שאת לא לבד כולנו כאן איתך.

 

[sagivkr]

מכירה היטב את ההרגשה ../images/Emo24.gif

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

מכירה היטב את ההרגשה

אחרי 4 כישלונות צורבים אני יכולה לומר לך שרק הזמן שעובר מצליח להשכיח את הכאב, ואיכשהו מוצאים את הכוחות והמשאבים להמשיך ולנסות. אני אף פעם לא הצלחתי ללמוד להתמודד עם האכזבות, וכל כישלון היה קשה. מה שהכי חשוב לדעתי זה לדבוק במטרה, ולהאמין שבסוף תצליחי. נכון, גם אימוץ זאת אפשרות, אבל אם את עדיין לא שלמה איתה, תמשיכי לנסות. אני מאחלת לך מכל הלב שבפעם הבאה תצליחי, והלוואי וזהו הכישלון הראשון והאחרון שלך. יפעת

 

[אדוינה]

כואב,קשה,מתיש,מפרק לגורמים,מתסכל...

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

כואב,קשה,מתיש,מפרק לגורמים,מתסכל...
אלה ועוד כמה קפצו לי לראש ברגע שקראתי. בוכים בוכים ועוד קצת בוכים,אבל זה עובר בסוף ומנסים שוב.מצטערת מאוד בשבילכם. לי הייתה קצת תחושה של אופוריה בעקבות גל ההצלחות בפורום,אבל צריך לזכור שזה לא 100% הצלחה.ןגם אני יודעת שכמה שלא מכינים את עצמך לכשלון אפשרי,זה עדיין קשה מאוד. הלוואי שבפעם הבאה!!

 

[דורוש10]

../images/Emo24.gif ותני ../images/Emo67.gif למחשבות שליליות

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

ותני

למחשבות שליליות
נכון קשה לקבל תשובה שלילית , אך מה לעשות לצערנו זאת המציאות שקרתה. יחד עם זאת תמיד תחשבי מחשבות חיוביות ותדמיני לעצמך רק דברים טובים, כי מחשבות חיוביות מביאות בסוף את המציאות הטובה. (מתוך אחד הכשלונות שאני חויתי לקח לי די זמן לחזור לנסות שוב כי פחדתי וחשבתי שזה לא יצליח, וביום שהחלטתי שאני מורידה את המחשבות הלא טובות ניסיתי שוב ללא הפחד שליוה אותי שמא זה לא יצליח. נעזרתי בדיקור סיני שהוריד לי את רמת החרדות בצורה ניכרת וגם עזר לקראת ההחזרה לעובי הרירית) בנסיון זה הריתי אך לצערי נאלצתי לעבור גרידה) ושוב אני לא מתיאשת ואני בעשייה לקראת המטרה כי אני מכניסה לראש שבסוף תהיה לנו תוצאה כמו שאנו רוצים.נורא קל להכנס למרה שחורה ולהגיד קשה ושזה לא יצליח אך תמיד לגרש את המחשבות הללו ולחשוב בצורה חיובית. כואבת יחד איתך ומחבקת אותך.

 

[מלח של פלפל]

אין מילים לתאר את הצר שאני מרגיש

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

אין מילים לתאר את הצר שאני מרגיש

תנוחי ואספי כוחות

אנחנו פה ולא בורחים לשם מקום

 

[ayoosh]

../images/Emo4.gif מקווה איתך לימים טובים יותר

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

מקווה איתך לימים טובים יותר
אני חושבת שלכל אחת יש את דרך ההתמודדות שלה עם הכשלון, וכן,לצערנו לא כולם מצליחים בנסיון הראשון, אבל יש פה לא מעט הוכחות להצלחות- גם אחרי כשלונות. קחי את הזמן להתמודד בדרך שלך עם הכאב, עד שתרגישי מוכנה להמשיך קדימה.

 

[a17]

../images/Emo7.gif מכירה את הרגשה

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

מכירה את הרגשה
אין מה לומר ולנחם, זה עובר, מתגברים וממשיכים.

 

[benoved]

תודה

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

תודה
אני רק רוצה להגיד לכם שאתם נפלאים. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי התמיכה שלכם ואני יודעת שאתם היחידים שבאמת יכולים להבין. אני רק מצטערת שזה אומר שגם אתם חווים את הקשיים האלו והכאב הכל כך גדול. הלוואי ולכולנו יתגשם החלום. יש בי משהו שמאמין ויודע שכשזה יקרה זה יהיה אושר כל כך הרבה יותר גדול והכל יהיה שווה את זה.

 

[פיש10]

תרשי לעצמך לבכות ולשחרר הכל

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

תרשי לעצמך לבכות ולשחרר הכל
אבל דעי לך מנסיוני ומניסיון של אחרות, אל תוותרי, זקפי ראש ותמשיכי הלאה. בסוף... אני מאמינה הדברים קורים ולטובה. את גם תזכי להיות אמא- זה ברור!!!

 

[גולה1]

אני מבינה את כאבך אבל גם יכולה

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

אני מבינה את כאבך אבל גם יכולה
להגיד לך מנסיון שאחרי כמה ימי "אבל" קצרים שוב מרימים את הראש ומסתכלים קדימה. הלוואי שהפעם השניה תהיה יותר מוצלחת כמו שלי זה קרה. כשהפעם הראשונה לא הצליחה הרגשתי כזו מאוכזבת כי כל כך היינו בטוחים שזה הפתרון אז רגע למה גם עכשיו זה לא נקלט. לקח לנו כ-9 חודשים בערך ללכת על הפעם השניה שתודה לאל הצליחה. אז יש למה לצפות. תבכי לך כמה שאת רוצה אבל גם תצאי מזה מהר ויאללה לנסות שוב. בהצלחה.

 

[אריאלה22]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

אין מילים, זה באמת לא קל... אצלי לפחות, הקלישאה הוכיחה את עצמה, ובאמת הזמן עשה את שלו ופתאום אספתי את עצמי והתחלתי לחשוב על הפעם הבאה. מקווה שיקרה אותו הדבר אצלך, ושהפעם הבאה תהיה מוצלחת. ועד אז... כולנו איתך ורבים מאיתנו מכירים את התחושה הזאת מקרוב.

 

[br p]

אני לא ממש יודעת מה להגיד , אבל

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

אני לא ממש יודעת מה להגיד , אבל
אבל אני כל כך מבינה ומזדהה עם הצער והמשבר. חזקי ואמצי ושיהיה לך קל יותר ובהצלחה בעתיד..

 

[ילדים עושים מאהבה]

כגודל הציפיות-גודל האכזבות

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

כגודל הציפיות-גודל האכזבות
נכון שכשמגיעים לתרומה נראה שרואים את האור בקצה המנהרה ועם האור גם את סוף המסע והציפיות עולות אבל לפעמים בתוך החשיכה האור נראה יותר קרוב ממה שהוא באמת ורק כשמתקדמים מבינים שהוא רחוק ... רחוק אבל קיים!!!!! מישהי אמרה לי פעם " ציפיות יש רק בכריות" האם עלינו להגדיר מחדש את החלום? לא לצפות ( כדי לא ליפול ) או להיות עם אופטימיות זהירה? אני עדיין מתקשה לשמור על האופטימיות הזהירה ולא לצפות...( עבודה קשה). מצטערת על התוצאה המאכזבת מקווה שתתאוששי בקרוב. החזיקי מעמד.

 

[שירהחי]

מי כמונו יודע איך את מרגישה...

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

מי כמונו יודע איך את מרגישה...
אין מילים שיכולות לנחם, ומי שלא היה שם - בחיים לא יבין. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להאמין שבפעם הבאה זה בטוח יצליח.

 

[צוקה1]

היי חמודה,וודאי שזה כואב ../images/Emo14.gif

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

היי חמודה,וודאי שזה כואב

כל כך מזדהה איתך, עם הכאב המרסק .יודעת מקרוב איך זה מרגיש ונורא עצוב לי בשבילך .לא יודעת מה לומר ואיך לנחם כי כשאני במצבך אני שם וזהו ובאותו זמן לא נראה שיש מישהו או משהו שיכול לנחם-אז קחי לך את הזמן. בוודאי שיש לך זכות לבכות ולקטר, במצבנו שלנו- כשרכבת השדים הזאת המטורפת של חיינו נוסקת בדהרה למעלה על גבי ציפיותינו (שהתבררו כציפיות שווא ) ונוחתת בדהרה משוגעת ישר עם האף בתוך האדמה- זו אינה פריבילגיה אלא מצרך וצורך בסיסי -אז עשי מה שליבך חפץ ,שחררי והוציאי הכל החוצה-מקווה שיש לך מקום ואפשרות לעשות זאת(פה בפורום בוודאי שיש לך). איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד קשה? -אאאווווףףףףף איזה שאלות קשות וכואבות ממשיכים הלאה כי נורא רוצים להרות מתרומת ביצית גם אם הדרך הזו לעיתים קשה ומלאת חתחתים חושבת שכל כאב הוא כואב ולא משנה מה תדירותו יחד עם זאת כל אחד מוצא לו את דרכי ההתמודדות שלו-אני מניחה שאת תמצאי את דרכי ההתמודדות הנכונות ביותר עבורך ..וכן להיות אופטימים למרות הכל ולחשוב חיובי אף פעם לא מזיק . ובנימה אופטימית מאחלת לך שהניסיון הבא יביא לך את ה-

צוקה

 

[MIRABR]

לא יודעת מה לרשום

היי חמודה,וודאי שזה כואב

כל כך מזדהה איתך, עם הכאב המרסק .יודעת מקרוב איך זה מרגיש ונורא עצוב לי בשבילך .לא יודעת מה לומר ואיך לנחם כי כשאני במצבך אני שם וזהו ובאותו זמן לא נראה שיש מישהו או משהו שיכול לנחם-אז קחי לך את הזמן. בוודאי שיש לך זכות לבכות ולקטר, במצבנו שלנו- כשרכבת השדים הזאת המטורפת של חיינו נוסקת בדהרה למעלה על גבי ציפיותינו (שהתבררו כציפיות שווא ) ונוחתת בדהרה משוגעת ישר עם האף בתוך האדמה- זו אינה פריבילגיה אלא מצרך וצורך בסיסי -אז עשי מה שליבך חפץ ,שחררי והוציאי הכל החוצה-מקווה שיש לך מקום ואפשרות לעשות זאת(פה בפורום בוודאי שיש לך). איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד קשה? -אאאווווףףףףף איזה שאלות קשות וכואבות ממשיכים הלאה כי נורא רוצים להרות מתרומת ביצית גם אם הדרך הזו לעיתים קשה ומלאת חתחתים חושבת שכל כאב הוא כואב ולא משנה מה תדירותו יחד עם זאת כל אחד מוצא לו את דרכי ההתמודדות שלו-אני מניחה שאת תמצאי את דרכי ההתמודדות הנכונות ביותר עבורך ..וכן להיות אופטימים למרות הכל ולחשוב חיובי אף פעם לא מזיק . ובנימה אופטימית מאחלת לך שהניסיון הבא יביא לך את ה-

צוקה

לא יודעת מה לרשום
רק שתהיי חזקה ותנסי להתמודד ולחשוב מחשבות חיוביות - חייב להיות בסדר

 

[שיר5520]

פשוט ממשיכים...

תשובה שלילית
טוב אז עבור 13 יום (בסוף לא ניגשתי ביום שישי). כל כך חיכיתי שיעבור הזמן אבל כשכבר הגיע הזמן לעשות את הבדיקה השתלטה עלי תחושה רעה וכמעט שלא רציתי לראות את התשובה. אבל כמובן שלא יכלתי להתאפק. כמה של ניסיתי להכין את עצמי לזה זה כאילו חרב עלי עולמי. זאת רק הפעם הראשונה ואני יודעת שאולי אין לי זכות לבכות ולקטר אבל זה אפילו יותר קשה ממה שיכולתי לדמיין שזה יהיה. אני לא מפסיקה לבכות ומסביבי אף אחד לא ממש מבין. כולם רק אומרים שיש עוד דברים בחיים ובכלל כמה שזה נפלא שאפשר לאמץ וההריון עצמו זה לא מה שחשוב אלא להיות הורה זה מי שמגדל את הילד. יכול להיות שזה נכון אבל בשבילי זה כאילו משהו בתוכי מת. מעניין שכל מי שאומרים את להם יש כבר ילדים. איך מתמודדים? איך ממשיכים הלאה ? האם לומדים להתמודד עם האכזבות או שזה תמיד כל כך קשה?

פשוט ממשיכים...
כי אין ברירה. אין איזה קסם או שיטה להמשיך הלאה. זה פשוט קורה. כי ככה החיים. איכשהו אנחנו זורמים קדימה. אני בטוחה שתמצאי את הכוחות. בהצלחה בפעם הבאה!