תשובה שלילית ראשונה

תשובה שלילית ראשונה

ידעתי שהסיכוי נמוך (בגלל שלל סיבות) ולכן חשבתי שאני יחסית מוכנה נפשית ל"לא" הראשון. אמרתי לעצמי שהניסיון הראשון (הזרעה טבעית) הוא ניסוי כלים, ולא לצפות שיצליח. ובכל-זאת כשקיבלתי מחזור זה הפיל אותי, בייחוד כי למשך כמה שעות חשבתי שיש סיכוי טוב שמדובר בדימום של קליטה. בהתחלה עוד התמודדתי בסדר, למדתי לקחים (בסבב הבא לא אקשיב לרופאה ואקח פרוגסטרון!), ושכנעתי את עצמי שבפעם הבאה זה יצליח. אבל אז החלטתי לדלג על החודש הקרוב בגלל שאני אמורה לטוס וזה כנראה היה יוצא בערך בזמן של קליטה פוטנציאלית. וברגע שהחלטתי לדלג על החודש פשוט קרסתי.
תיארתי לעצמי שעם הזמן, כשהניסיונות נהיים יותר מורכבים, נהיה יותר ויותר קשה לקבל תשובה שלילית. אבל התחושה החזקה הזו של אבדן אחרי ניסיון אחד תפסה אותי בהפתעה. סתם, רציתי לשתף.
 

oribori9

New member


תחושה מוכרת.. לא משנה כמה תכיני את עצמך לשלילי ברגע שזה רישמי זה כמו אגרוף לבטן.. מותר להיות מבואסים כמה ימים אבל לא לשקוע בזה להרים את הראש למעלה ולהמשיך!
הרבה הצלחה בהמשך!!
 
תודה על החיבוק

אתמול והיום קצת שקעתי בזה, בייחוד בגלל שהחודש אין סבב חדש לצפות לו, אבל מחר בהחלט אשתדל להרים את הראש ולהמשיך.
תודה!
 
מבינה אותך

הכאב של התוצאה השלילית הוא קשה. הלוואי והיה לי פתרונות להציע. רק לראות כאן כמה שנשים חזקות ובסוף זה מצליח להן, זה מה שעוזר לי, לפעמים...
מאחלת לך המון בהצלחה, ושולחת חיבוק!
 
את הכי אנושית והגיונית

הבכי הכי גדול שלי היה ארחי הזרעה ראשונה ושוב אחרי הפרייה ראשונה.
הציפיות....
המחשבות....
תנוחי כמה שאת רוצה ויאללה לנסות שוב.
הערה לגבי הרופאה -
עם עשיתן הזרעה 1 על בסיס המחזור שלך כלומר טבעי לא היתה לה שום סיבה לתת לך פרוגסטרון.
&nbsp
 

haych

New member
מחבקת גם

אי אפשר להיות מוכנים לשלילי. כל סבב מחדש אני לא מפתחת ציפיות ויודעת שיש יותר סיכוי שזה יהיה שלילי מאשר חיובי-וכל סבב מחדש אני חוטפת את הכאפה.

פרוגסטרון במקרה הזה כנראה שלא היה עוזר. גם אחרי הזרעות עם הורמונים לא קיבלתי. מכיוון שאין פגיעה בגופיף הצהוב כמו ב ivf הגוף אמור להפריש לבד את הכמות המתאימה. את יכולה לבקש בשביל השקט הנפשי, אבל אין בזה הרבה טעם והפרוגסטרון הזה סתם דוחה.

לא עניתי לך בשרשור על הטיסה-אני במקומך הייתי עושה את הסבב כי אני לא מאמינה שהטיסה תפריע (גם אני החודש טסה אחרי ההחזרה. אמנם טיסה קצרצרה אבל אני הולכת לעשות הרבה טיולים רגליים). על אחת כמה וכמה כשאת עושה סבב טבעי-מה איכפת לך? זה לא שאת לוקחת הורמונים לחינם ואחר כך תתבאסי שסתם הזרקת לעצמך. תנסי, מקסימום תצליחי.
 
מבאס


אני לא אוהבת את המשפט שלך - "בסבב הבא לא אקשיב לרופאה ואקח פרוגסטרון!" - לא סומכת על הרופאה? תחליפי רופאה. לא לוקחים הורמונים על דעת עצמך.
&nbsp
אגב, שליליים הם חלק מהדרך והתהליך, גם אישה שנהנית בבית עם בעלה,
לא תמיד נכנסת להיריון בניסיון הראשון. אומרים לחכות שנה של נסיונות, כלומר
12 פעמים.... אז לא להתייאש. בטיפולים אומרים שהסטטיסטיקה היא סביב 6 נסיונות.
&nbsp
תשובות שליליות הן שליליות , וזה כואב בלב.
בהצלחה בסבב הבא.
&nbsp
(שלא תדעי אובנים, אובדנים זה סיוט הרבה יותר כואב מאשר בטא שלילית
)
&nbsp
&nbsp
 

PAND76

New member
טוב ששיתפת. זה קשה. אבל כמו שכתבו לך כאן

גם אישה שמנסה טבעי, ייקח לה לרוב זמן. ואני מוסיפה משלי: טיפול ראשון, זה כמו פנקייק ראשון. לא חסר נשים שנכנסות מהזרעה טבעית בניסיונות שאחרי. מותר להתעצב, מותר להרגיש כל רגש שלילי שיש. אני בעסק הזה כמעט שנתיים. וכן, שלילי זה מרסק. אבל אם יש משהו שלמדתי: החיים ממשיכים בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. תמיד אחרי כמה ימים של שבר ושל דאגה ושל מחשבות טורדניות של: "מה יהיה, מה יהיה?", נוחתת עליי הענייניות. אחרי עוד כמה ימים, נוחתות המוטיבציה והנמרצות, בבחינת: "טוב, מה הלאה? מה עושים עכשיו?".
תראי שזה יקרה גם לך. בע"ה, בידיים מלאות במהרה.
 
תודה לכולכן על העידוד

תודה על כל התמיכה, מאד עוזר לשתף עם בנות שגם עוברות את זה. אני חושבת שיש הבדל די גדול בין ניסיון של בני זוג שמנסים פעם אחת, בצורה רגילה, ולא מצליחים לבין שלילי בטיפולי פוריות. בדיוק כמו שיש הבדל בין ניסיון הזרעה שלא הצליח לניסיון IVF שלא הצליח. ככל שהניסיון כרוך ביותר מאמץ ומשאבים זה יותר קשה. אבל אתן בהחלט צודקות שזו רק ההתחלה, מראש הסיכוי בפעם אחת לא גבוה, ואני לגמרי מסכימה עם דימוי הפנקייק :) גם אני מנסה להתייחס לזה כך.
לגבי כמה דברים שעלו -
* לגבי הפרוגסטרון, הסיבה שלדעתי כן נכון שאקח זה שיש לי שלב לוטיאלי קצר. הפרוגסטרון מתחיל לרדת לפני שאמורה להיות קליטה, ועם תמיכה אני מקווה שאולי המחזור יחכה כמה ימים ויהיה סיכוי לקליטה. לא ברור לי איך יכולה להיות קליטה אם המחזור מגיע בערך בזמן שהקליטה אמורה להתרחש.
* לגבי מה שאמרתי על הרופאה - זה לא כ"כ פשוט להחליף רופאה. אני לא בארץ, ויש לי כאן פחות או יותר אופציה אחת ומה שאני לא אוהבת כאן נובע קצת מהגישה הרפואית במדינה פה. הלוואי והייתי יכולה פשוט לעבור למישהי שאני סומכת עליה יותר.
* ולגבי עניין הטיסה - כל ניסיון הוא יקר לא רק נפשית אלא גם כלכלית - אני משלמת כמה אלפי ש"ח על כל הזרעה ועוד כמה אלפים על כל מנת זרע. אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, אבל כנראה היה יוצא שהטיסה בדיוק בנקודה די קריטית של קליטה אפשרית. כיוון שטיסה והפרשי שעות בכ"ז יוצרים סטרס לגוף וגם מי יודע מה הקרינה עושה בדיוק בשלב ההתחלקות הראשונית של התאים, החלטתי לוותר. לא כי אני חושבת שיש סיכוי גבוה שזה יפגע, אלא כי אני לא רוצה להיות במתח הזה, ולא רוצה שאח"כ יהיו לי תהיות אם משהו משתבש
תודה לכולן! זה מאד עזר
 
למעלה