טלה...
קראתי והתפעמתי משניכם, ממש כך. הילדים הטהורים האלה, נטולי כל פוזות אומרים מה שמרגישים בלי פחד ובלי מגננות השייכות לנו הגדולים... אומרים אני אוהב בלי פחד... אמיתי כל כך.. ואתה, מרגיש את כל הכאב הזה ורוצה כל כך להגיע אליו ולא יודע איך... וזה טבעי.. אחרי שמתרגלים כל כך לעטוף את עצמנו בכל החומות והמגננות לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו גם מול הילדים.. כך מלאי חומות.. זכית ביכולת להראות כאן את הדברים ברגישות, בנגיעות בתוך הבפנוכו של הרגש שלנו, והלוואי וכל ההבטחות האלה על הפחד מלהוציא רגש יתממשו וישברו את כל החומות... העיקר שעכשיו טוב, ורגוע לכם.. שבוע טוב...
