תרשו לי לשתף אתכם

תרשו לי לשתף אתכם

בבעיה שיש לי, אני די בטוחה שזה לא המקום האידיאלי אבל דעתכם תעזור לי (גילוי נאות: שאלתי את אותה שאלה בפורום אחר ותודה לכל מי שהשיב לי שם - אני פשוט רוצה חוו"ד נוספת מאנשים שאולי היו באותו מצב) לפני שנה יצאתי עם מישהו שעובד איתי, למשך חודשיים. נשמע אידיוטי אבל זאת הייתה אהבה מטורפת ואני עדיין חושבת עליו. זה נגמר ממש אבל ממש רע - הוא פשוט הפסיק להתקשר ולדבר איתי ושכניגשתי אליו בעבודה אחרי כמה ימים גמגם משהו על זה לא אני ולא את .... (???). מאז עברו הרבה מים בירדן והוא פשוט מתעלם ממני, באופן מוחלט, טוטאלי ומעליב בטירוף. כמו למשל להגיד שלום למי שיושב לידי ולא לי. זה נמשך כבר הרבה זמן - כלפי חוץ אני אדישה כלפיו אבל מבפנים זה מעליב ומעכיר לי את האווירה בעבודה. זה גם גורם לעויינות - הצוות שלי והמנהלים שלי די מתעבים אותו. מה לעשות? אני לא מחפשת פתרון שיחזיר אותו אליי כי זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה להפסיק את הגנון ולמצוא פתרון בוגר - האם להמשיך להתעלם ולהיפגע זאת האופציה העדיפה? או אולי להכריח אותו לדבר? או אולי להוציא לו את העיניים בכוונה? תודה מראש לכל מי שטרח וקרא את מגילת אסתר לעיל, עצות יתקבלו בברכה
 

M i s s i

New member
מוכר חלקית

גם אני יצאתי עם מישהו מהעבודה, אני זו שסיימה, והוא ניסה להחזיר אותי וכשזה לא הלך והוא שמע שהייתי עם מישהו במועדון, הוא נורא נורא נפגע והתחיל להתעלם ממני, זה נורא הציק לי בהתחלה, ואז פשוט החלטתי להתעלם מזה, שלא מגיעה לו ההתיחסות שלו, נורא קל לדבר, וקשה לעשות, אבל מה האפשרות השניה שלך? לכעוס? להתבאס? אז תתעלמי גם, תעשי שלא יהיה לך אכפת. אגב, מאוחר יותר היינו כולם באיזו מסיבה והייתי שיכורה וממורמרת, אז פשוט צעקתי עליו שיפסיק לכעוס עליי וחיבקתי אותו :) אח"כ היינו בסדר, ואח"כ הוא שוב התחיל להתנהג כמו זבל.. בנים, הם מתוסבכים ממש :) פשוט לא להתיחס, זה מה שאני עושה
 
לא קרה לי

אבל מכירה את המצב אחרי שקרה אצל קולגות ואכן זה לא נעים. צר לי אבל עצות אין לי, מלבד לנסות לתפוס אותו לשיחה ולשאול אם הוא מוכן להתנהג כמו בן אדם בוגר.
 
תודה בכל מקרה

זאת בדיוק השאלה - האם להמשיך להתעלם או לנסות לדבר איתו? ואם כן - בעבודה או להתקשר?
 
אולי עדיף בטלפון

כדי שלא להרוס את מצב הרוח במשמרת במידה והוא יחליט להמשיך להתנהג כמו ילד קטן...
 

M i s s i

New member
בזמנו ניסיתי את זה

והוא צעק עליי וניתק לי בפנים.. לא מומלץ
 

In Limbo

New member
קרה לי בצבא

ואני כל כך מבינה אותך.... זאת הרגשה מגעילה ומעליבה, כאילו יש לך גוש בגרון ואת מתה לבכות או לעשות משהו, אבל את לא יכולה לעשות כלום.. אני בשבועיים הראשונים עדיין התנהגתי בנחמדות וניסיתי לשאול אם עשיתי משהו, אם קרה משהו וכו' וכו' וקיבלתי רק התעלמות. כשנהייתי כבר אדישה לכל הסיפור יצא לנו להתכתב באסיקיו ושאלתי אותו וביקשתי תשובה אמיתית ורצינית. לא כ"כ קיבלתי אותה אבל קיבלתי התנצלות אמיתית ומאז אנחנו בקשרי ידידות פה ושם, מדברים לפעמים באינטרנט, הכל מאחורינו
 
שלחתי לו SMS

שאם יש לו כמה דקות אני רוצה לדבר איתו על משהו קטן. אם הוא יתעלם גם מזה אז... אני לפחות אדע שניסיתי לשפר את המצב ושבאמת אין לי מה לעשות יותר מזה. עידכונים בהמשך...
 
הוא התקשר...

רק רציתי לעדכן אתכם - הוא התקשר והעניין סודר. אני מקווה לשיפור כשאחזור לעבודה. עוד 3 שבועות. כ"כ הרבה זמן בלי לקוחות. אתם חושבים שאני אתגעגע? תודה לכל מי שנתן עצה - עזרתם המון המון
 
שמחה שהכל הסתדר ../images/Emo24.gif

אני ממש לא מתה על אנשים ילדותיים, במיוחד כשצריך לעבוד איתם (בהזדמנות אני אספר על יצור שעבדתי איתו שהתנהג ככה).
 

bell boy

New member
גברים!אנחנו תמיד נהיה ילדודס הא?

נו באמת להתעלם זה הדבר הכי מטופש (מודה הייתי שם) אבל אחרי זה אתה אומר(ואחרי כמה כוסות אלכוהול) אמ מאוקי אולי הגישה הזו לא ממש בוגרת ... מלמד אותך להבא איך להתנהג ואיך לא לצאת עם מישהיא מהעבודה. עד שמגיעה ההיא השחרחורת החדשה שלא משנה מה היא תלבש היא תראה טוב ... ואתה אומר יאללה אתה והחוקים שלך
 
למעלה