תרומת איברים

kukilida10

New member
תרומת איברים

האם לדתיים מותר לתרום איברים? כלומר לא אחרי מותם.. לדוגמא ילד צריך כליה ,והאמא מוכנה לתרום את הכליה שלה.. או שאצל דתיים דבר כזה אסור?
 
תרומת כליה חרדית

שלום הכרתי אשה חרדית שתרמה כליה לאחיה. האם זה בדעת החרדים אם לאו איני יודעת, אולם באם מותר לתרום כאשר האדם בחיים אז מה הסבה שאסור לתרום אחרי מותו? נשגב מבינתי.
 

אלוניס

New member
זה תלוי ברב ובכל מקרה נראה לי שעיקר

ההתנגדות ביהדות היא לכל התחום של נתיחת גופות לאחר המוות מפני כבוד המת. כל דבר אחר - בעיקר כשמדובר בפיקוח נפש - יותר מסביר שמותר לחלוטין. אבל שוב - לא לי לקבוע הלכות ויש לפנות לרב שסומכים עליו גם בשאר עניינים.
 
זה תלוי בבורות או דעת טוב

עדיין לא ברור לי, אדם חי המבקש לתרום איזה מאבריו מכבדים רצונו, אדם חי שחותם על כרטיס אדי ,הרי שיש לכבד רצונו כאשר מת.כפי שעל הרבנים ממגזרים שונים להתיראי חצרם לחתום על כרטיס אדי, ויוקל כאשר מבינם שאין הדבר פוגע כלל בתחית המתים גם לאלה המאמינים שיקומו המתים בגופם מקברותיהם. ראה מאמר בפורום זה , יש חשיבות גדולה מאוד לתרומת אברים.והלא האברים הנתרמים מן המת הנן למטרת פקוח נפש הלא כן? אולם למען ההגינות עליי לומר שהדבר אינו אוטומטי שכול מי שהנו דתי אינו חתום על כרטיס אדי,ישנם דתיים החתומים כפי שישנם חילוניים שאינם חתומים. נחרט בזכרוני מקרה של אשה חרדית אשר חייה נצלו בזכות תרומת אברים,וכשנשאלה האם תהיה מוכנה לאחר מותה לתרום גם כן ,אמרה לאו מוחלט.איני שופטת אותה ואני מבינה שהדבר נובע מפחד של בורות.
 

אלוניס

New member
לתחיית המתים - אכן מסכימה איתך

לפחות לפי חזון העצמות היבשות של יחזקאל - לא נחוצים כלל איברים או שיירי איברים. והרי אני בטוחה שגם היהודים שנשרפו בשואה יזכו לתחיית המתים ולהם אין אפילו קבר בישראל. שמעתי לא פעם ולא פעמיים שיש רבנים שמתנגדים לתרומת איברים. איני יודעת מה טיעוניהם ולכן איני יכולה לשפוט לכאן או לכאן. להאשים אנשים בבורות זה קצת מוגזם כי ספק בעיניי אם כל אדם יכול להיות בקי בסבכי ההלכות שקשורות בנושא.
 
מסבך ההלכה להלכה פשוטה

שלום אלוניס הנך אומרת: "להאשים אנשים בבורות זה קצת מוגזם כי ספק בעיניי אם כל אדם יכול להיות בקי בסבכי ההלכות שקשורות בנושא." ובכן סליחה באם פגעתי באיזה מי,אולם יש להבין שכפי שהובא באחד מהשרשורים שמחלוקת בין בית הלל לבית שמאי הנה לשם שמים ובכך אין סתירה של אמת ביניהם כפי שהובא במאמר.שאחרת משמעותו אחד אמת ואחד או יותר שקרי. הרי שהמאמר שהובא באדיבותו של מאליו יובן (תודה מאליו יובן) מסתבר שיש מחלוקת אולם מחלוקת זו הנה בסתירה של אמת, דהיינו מחוייב שאחד שקרי, שכן זהו מצב או שתורמים או שלא, להלן קטע מהמאמר שמאתר דעת "מבחינת ההלכה, המצב הקל ביותר ללקיחת איבר ממת יהודי לצורך השתלה הוא כשמתקיימים התנאים הבאים: החולה הזקוק להשתלה נמצא בפנינו; המצב הרפואי של החולה הוא בגדר פיקוח נפש; התורם הסכים מחייו, שיילקחו ממנו איברים להשתלה לאחר מותו בתנאים כאלו. הבעיות ההלכתיות קשות יותר כאשר חסרים נתונים אלו, חלקם או כולם." עד כאן מהמאמר ולהלן מאשר כתבתי: אדם חי המבקש לתרום איזה מאבריו מכבדים רצונו, אדם חי שחותם על כרטיס אדי ,הרי שיש לכבד רצונו כאשר מת.כפי שעל הרבנים ממגזרים שונים להתיר באי חצרם לחתום על כרטיס אדי, ויוקל כאשר מבינם שאין הדבר פוגע כלל בתחית המתים גם לאלה המאמינים שיקומו המתים בגופם מקברותיהם" ובכך הנך רואה שאין סתירה כלל בין אשר כתבתי לבין דעת זו . אולם כפי שמובא במאמר מאינצקלופדיה יהודית "יש הסבורים, שבכל מקרה אסור לקחת איבר ממת יהודי להשתלה, גם אם מתקיימים כל התנאים דלעיל" משמעות הדבר שאין זו מחלוקת שאין בה סתירה כי אם יש במחלוקת זו סתירה של אמת דהיינו אחד מהשניים הנו שקרי או במילים אחרות בור (בורות =חוסר דעת טוב=חוסר דעת אמת=נבערות. המלה בורות שהשתמשתי בה לא נועדה לצורך חו" פגיעה במישהו , אלא להצביע שישנו מצב של סתירה מהותית. ההלכה על כול סבכיה בנושא זה צריכה להיות אחת במובן העקרוני הפשוט.וממקום זה לדון באתיקה היהודית. בברכה
 
בואי לא נתעלם מהבעייתיות של קביעת רגע המות

גם אם אדם הצהיר בחייו שהוא מעונין לתרום איבר לאחר מותו, אסור לרצוח אותו כדי לקצור את האיבר. אם נקבל את הדעה שמוות מוחי אינו מוות, קצירת איבר מאדם שמת מוות מוחי היא רצח לכל דבר. כאמור יש מחלוקת בנושא מוות מוחי, וכל אחד ילך לפי פסיקת רבותיו.
 
בוא לא נתעלם ממשמעות ראש

איני מבינה כלל למה ועל שום המחלוקת, מות מוחי=מות, הלב יכול לפעום כפעולת מכונה ומכוח האינרציה ותו לא כאשר ישנו מות מוחי, כמו כן באם מובן מלך שהראש קודם ללב, ושעם ישראל שהנו ראש והנו מלב לבו של הקדוש ברוך הוא , הרי מובן שמות מוחי =מות,
 
נכון איני מבינה

נכון מה שאיני מבינה אולי יובן, אולם מה שאני מבינה כבר מובן, איני יודעת באיזו דעה אני מחזיקה באופן נחרץ , אלא אם הנךמכוון לכך שכתבתי שמשמעות מלך מובנו מוח קודם ללב, נחשב לדעה נחרצת שאני מחזיקה ושאינה מעוגנת ביהדות. אם כך דיינו. מבחינה רפואית המוח קודם ללב, הלב יכול לפעום כמכונה שאין בו בעל בית. מבחינה רוחנית, לכול חברה-גוף מחוייב שיש ראש , ראש אדם קדמון הנו ראשון וקודם לגוף -העמים, הנל" הנם נקודת מבט למשמעות ראש קודם ללב שכן האמת מתבטא בכול המישורים עד לגסה ביותר, ובשל שהדברים שלעיל הנם אמת הרי שביטויו בגסה הנו שהראש קודם ללב ומכך מות צוחי =מות. את הצד הרפואי של כך כבר ידוע ורבות נאמר ונכתב על ידי המומחים לדבר, אני הקטנה מששתפת בתפישת עולמי המעוגנת היטב בתורת אמת. אלא אם אתה חושב שאשר כתבתי לעיל סותר אמת. האם כך הנך סובר? ולאור האמור נכון איני מבינה כלל למה ועל שום המחלוקת. אשמח לשמוע דעתך כעת אתפנה לקרוא בקישור ששלחת תודה
 
מות מוחי-הלנת המת?

פעם בדקו אם אדם מת על ידי ששמו נוצה מתחת לאפו . וכך נקברו הרבה אנשים חיים. כאשר יש מות מוחי ולבו של האדם הפסיק לפעום מעצמו, ומחברים אותו למכונה המפעימה לבו האם אין בכך הלנת המת במובן הנפשי של כך?
 
תודה קראתי את המאמר ו..

תודה קראתי את המאמר. להלן דבר מה שכתבתי בתחילת הקריאה של המאמר והחלטתי לקרוא המאמר ראשית, בטרם אשלח את אשר כתבתי,ולאחר שקראתי הנני שולחת מבלי לשנות בו דבר, ברור לגמרי מדוע לא החשיבו הראש לעניין מות, מות עליונים אין משמעותו מות בתחתונים כפי שכתוב , הדבר נובע פשוט בשל שלא היה להם כלים מיכשור להבחין בין אבוד הכרה למות מוחי.ובכך שנותר לבדוק הנו הלב והנשימה, שאם היו קובעים על פי הראש והיה נמצא שאין זה אלא אבוד הכרה , הרי שהיו קוברים אדם חי ומכך נמנעו והבדיקה המהימנה ביותר לאותו מצב כפי שהיה אז הנו לב ונשימה. כמו כן אדם שלבו פוסק מפעום ניתן לעיתים לבצע החיאה, אדם שמת מות מוחי אין דבר שניתן לעשות לו,מלבד לאפשר לו לעשות מצוה דהיינו תרומת אברים. כמו כן יש ליש שאלה אותה אשה חרדית אשר הזכרתיה שנצלו חייה בזכות תרומת אברים אולם הנה שייכת למגזר המתנגד לתרומת אברים, ובשל שתרומת אברים מתבצעת לאחר שנקבע מות מוחי, האם משמעות אם כך שאדם אשר אמונתו הנה שאין לתרום אברים רשאי לקבל תרומת אברים במובן זה שאם מות מוחי אינו קריטריון למות הרי שהאברים נלקחו מ"נרצח". כלומר האם מותר להנות מאותו איבר?
 

לאונידס

Active member
אין שום בעייתיות

כשגזע המוח מת האדם מת. אם נקבל את הדעה שמי שמדגדגים אותו בכף הרגל ואיננו מדוגדג הוא מת כמובן שנגיע לכל מיני קביעות מצחיקות בנוגע לרצח לכן אל לנו לקבל כל מיני דעות מוזרות.
 
מבחינה הלכתית יש מחלוקת

מי שסובר כמוך, יש לו על מי לסמוך ולמעשה דעתי מאוד דומה לשלך. לומר שמבחינה הלכתית אין בעיה זה כבר מראה על חוסר ידיעה או חוסר רצון לדעת.
 

לאונידס

Active member
המחלוקת ההלכתית לא מעלה ולא מורידה

היא פשוט לא חשובה. מחלוקת הלכתית מאוד חשובה בנושאי כשרות או דיני שמיטה, היא ממש לא לעניין בענייני רפואה או מדע. אני לא כופר בזכותם של אנשים להחליט החלטות חשובות מטעמים לא עניניים, זכותם להחליט על קביעת המוות לפי ליקוי חמה או לבנה ובהתאם להחליט אם לתרום איברים להצלת אנשים אחרים. אבל מדינה לא יכולה להתנהל לפי טעמים לא ענייניים. מדינה בענייני רפואה ומדע צריכה להתנהל לפי כלי הרפואה והמדע הכי טובים שיש לנו.
 
מטעמים ברורים

שלום ליאונידס אני לא מסכימה אתך כלל בעניין זה, להלכה יש עניין בכול תחומי החיים בשל שהתורה מאירה לכול תחומי החיים, וכן גם למדע ולרפואה, חשוב ביותר שתהא אתיקה יהודית, ושתרומת אברים לא יהיה כבית מטבחיים. וטעמי ההלכה ענייניים בהחלט. מה שאני מבינה ,שאני לא מבינה את אשר איני מכירה ויודעת דהיינו כול סבכי ההלכה, אולם אני גם מבינה שאיני מבינה את המחלוקת במובנה העקרוני, שכן נצרך שתהא הסכמה 1. תרומת אברים מותרת 2.מות מוחי =מות אלה הן הסכמות עקרוניות ואינן בסתירה לתורה, מחלוקת בשני אלה הנה בעיתית ויש בה סתירה של אמת. מתוך הסכמה על שני אלה ניתן ונצרך לדון בסבכי ההלכה ולפשטם,למשל מהם הקריטריונים הקובעים מות מוחי וכו,האם אדם שלא חתם על כרטיס אדי ומשפחתו מסכימה לתרומה האם זה בסדר? האם אדם שחתם על כרטיס אדי ומשפחתו מתנגדת האם זה בסדר? וכו וכו כמו כן אמירתך:"אני לא כופר בזכותם של אנשים להחליט החלטות חשובות מטעמים לא עניניים, זכותם להחליט על קביעת המוות לפי ליקוי חמה או לבנה ובהתאם להחליט אם לתרום איברים להצלת אנשים אחרים" זוהי אמירה מאוד בעייתית שקוראת להפקרות בשם חופש,גם שאין מדובר על היחיד כיחיד כי אם ההשלכה של כך על החברה בכללותה. ובכך דבריך נכונים:" אבל מדינה לא יכולה להתנהל לפי טעמים לא ענייניים."הרי לך התשובה בהודעתך כבר מצויה מדוע חשובה ההלכה גם חשובה . וכן גם על הרפואה להיות כשרה ועל האדם התורם אבריו לעשות זאת בשמיטה ראויה.
 
למעלה