הזכרתי נשמה ?
תקרא לזה תודעה או מה שלא יהיה - שהופך בן אדם למה שהוא. אז זהו,שעל פי ההגיון (שלי בכל אופן) המוסר החברתי היה קובע שחייבים להציל אנשים עם אברים של מתים בכל מצב,רק שבעניין הזה נקבעה התפיסה של 'המוסר החברתי' בהשפעת האמונות ובלחץ המאמינים. יש הבדל גדול,כשאדם מצוה את רכושו,הוא הרי מצוה אותו למישהו ,אז יש ליורש איזו אחיזה בירושה עוד בחיי המוריש,והזכות של היורש לא בנויה על רצון של אדם מת אלא אדם חי.היו מקרים שאנשים ציוו את רכושם לבעלי חיים,במקרה כזה באמת אני יטען שאין שום משמעות לצוואה. ועוד דבר, פה מדובר על הצלת חיים כשהאופציה השניה היא מאכל לתולעים,אפשר לדמות את זה למקרה שיש לנו פצוע אנוש,וצריך דחוף חוסם עורקים,ויש אדם שיש לו חוסם עורקים אבל הוא לא מסכים לתת אותו,לא נחטוף לו את החוסם ונציל את הפצוע ?!
