תרומת איברים

סלסרו

New member
איך הבעש"ט (?) אמר בתגובה לגר"א

"אני יודע מאותו מקור שאריאלי יודע.."
 
רעיון מעולה

והייתי מרחיק לכת ושואל ,מי החליט שיש לאדם זכות לקבוע על הגוף שישאר ממנו ? הרי בלי האמונות הדתיות לסוגיהן אין שום משמעות לגופה מתה,ולכן גם אין קשר בין הגופה לבין האדם שחי בתוכה בעבר,ודעתו לא צריכה לקבוע מה יעשו איתה. אם כבר, למשפחה יש יותר דעה בעניין ,כי סוף סוף הם עדיין מרגישים קשר לגופה של יקירם המנוח. אז נכון שאם אדם ידע שיקחו ממנו איברים אחרי מותו,ומאיזושהי סיבה הוא מתנגד לכך - זה יגרום לו סבל עוד בחייו,ולכן לכאורה יש מקום לעגן בחוק, שמי שלא רוצה לא יהפוך לתורם.השאלה האם זאת סיבה מספקת כדי למנוע מאדם חי את ההצלה שלו. כיון שדובר על פופוליזם בהקשר הזה,אני רוצה לטעון שכשיש לפנינו אדם שזקוק להשתלה ויש איברים לקחת בשבילו,אז כמו שדעותיו של מבקש ההשתלה לא רלוונטיות,גם דעותיו לשעבר של התורם הפוטנציאלי לא חשובות.
 

סלסרו

New member
"האדם שחי בתוכה בעבר"

מה זה, גם אתה מאמין בנשמות בגוף? שכאילו הגוף הוא כלי, והנשמה שהיא האדם שוכנת בתוכו? אתה שואל, "מי החליט שיש לאדם זכות לקבוע על הגוף שישאר ממנו ?" תשובתי - מי שהחליט שיש לאדם זכות לקבוע על גופו בעודו בחיים (המוסר החברתי). כמו שלאדם יש זכות לקבוע מה יעשה ברכושו לאחר מותו.
 
הזכרתי נשמה ?

תקרא לזה תודעה או מה שלא יהיה - שהופך בן אדם למה שהוא. אז זהו,שעל פי ההגיון (שלי בכל אופן) המוסר החברתי היה קובע שחייבים להציל אנשים עם אברים של מתים בכל מצב,רק שבעניין הזה נקבעה התפיסה של 'המוסר החברתי' בהשפעת האמונות ובלחץ המאמינים. יש הבדל גדול,כשאדם מצוה את רכושו,הוא הרי מצוה אותו למישהו ,אז יש ליורש איזו אחיזה בירושה עוד בחיי המוריש,והזכות של היורש לא בנויה על רצון של אדם מת אלא אדם חי.היו מקרים שאנשים ציוו את רכושם לבעלי חיים,במקרה כזה באמת אני יטען שאין שום משמעות לצוואה. ועוד דבר, פה מדובר על הצלת חיים כשהאופציה השניה היא מאכל לתולעים,אפשר לדמות את זה למקרה שיש לנו פצוע אנוש,וצריך דחוף חוסם עורקים,ויש אדם שיש לו חוסם עורקים אבל הוא לא מסכים לתת אותו,לא נחטוף לו את החוסם ונציל את הפצוע ?!
 
למעלה