המחשבות חולפות בתוכנו.
ולכן יש לנו שליטה מוחלטת בהן.
יחד עם זאת, הן לא שלנו; ולכן אין לנו שליטה בהן.
זהו לא נסיון לבלבל אותך, אלא נסיון מילולי לשקף את המציאות שלי.
במידת מה, זה דומה לצל שלנו: אין לנו שליטה בו, מפני שהוא לא קיים, אך בכל זאת, יש לנו שליטה מוחלטת בו, כולל אפשרות להעלימו. לא שאכפת לנו ממנו, כן?
בהיבט המעשי, את תגלי יותר ויותר:
1. שאכן, מחשבות "טורדניות" פחות ופחות מפריעות לך. הן יכולות פשוט להיות מבחינתך... וכך הן כבר לא "טורדניות".
2. בד בבד עם ההפרעה שתפחת, המחשבות עצמן תפחתנה. תגלי שיש לך פחות מחשבות... יותר נעימות, יותר מועילות, יותר שקטות.
3. שהפניית תשומת לבך עושה הרבה מהקסם. את נעשית מודעת אל השקט, אל הנשימה, אל הצלילים... והמחשבות שוככות מעצמן.
4. שהמחשבות הכי רודניות ומציקות, אינך תופשת אותן כלל כמחשבות, אלא כמציאות. דוגמה אחת לכך היא הקונספט של "אין אני", שבמקורו נבע מתקשורת שנועדה לעזור לך ובהדרגה הפך אצלך למעין מחשבה מטעה. בהדרגה תגלי עוד ועוד קונספטים כאלה אודות "ערות" ובכלל; וכך הם יאבדו את סוד קסמם ואת תמצאי את עצמך משוחררת וחופשית יותר ויותר. דוגמה נוספת לכך הוא הקונספט של השתייכות, שאולי רודף אותך באופן כזה או אחר. וכמובן, הקונספט של "סיסו", שהינו גדול הרודנים אצל מרבית האנשים.