במקרה הספציפי של השיעור שעברת
זה לא היה "רק" תרגיל ההתבוננות בעיניים של זה שמולך, אלא שולבו בכך מספר דברים, ביניהם מדיטציית המודעות לנשימה. התבוננות בעיני השותף זה לא תרגיל, אלא סביבת עבודה מסויימת, שבתוכה אפשר לבצע כל מיני תרגילים (ואכן ביצענו בה כל מיני תרגילים). מהי סביבת עבודה? מכון עם מזרון, לדוגמא, זוהי סביבת עבודה. אתה יכול לנצל את המזרון בכל מיני צורות. "לשוחח עם אדם אחר", לדוגמא, זאת יכולה להיות סביבת עבודה. אתה יכול לנצל אותה בכל מיני צורות ולתרגל בתוכה כל מיני תרגילים. "ללכת מכות", לדוגמא, זאת יכולה להיות סביבת עבודה. אתה יכול לעבוד ולתרגל כל מיני דברים, שונים לגמרי האחד מהשני, בעת שאתה "הולך מכות". סביבת העבודה של "התבוננות בעיני הפרטנר": בעת שאתה מתבונן בעיניו של אדם אחר, אתה חווה דברים שאינך חווה בעת שאינך מתבונן בהן, כגון: - מבוכה - עצבנות / לחץ - צורך לצחוק - ביקורת / שיפוט כלפי הזולת - ביקורת / שיפוט כלפי עצמך - צורך להרשים אותו, או לפחות שלא יחשוב עליך דברים "רעים" מסויימים - צורך לתקשר איתו - צורך לעזור לו וכולי... זה משתנה, כמובן, אך תמיד חווים משהו שונה מאשר בעת שאיננו מסתכלים על עיניו. חלק מהתרגילים שביצענו בסביבה זו, באותו שיעור: - להיות מודעים להבדל שנוצר בקרבנו, בין מצב שבו העיניים שלנו עצומות לבין מצב שבו העיניים שלנו פקוחות - להרגיש "אותו הדבר" כשאנחנו לבד וכשאנחנו עם מישהו - להיות מודעים לצורך שלנו להעביר מסרים (כולל אודות עצמנו - התדמית שלנו) - להיות שלווים - להרגיש כיצד אנחנו מאבדים את עצמנו במצבים מסויימים - להיות אנחנו - להיות מרוכזים בנשימה שלנו ולהרגיש אותה היטב, בלי להרגיש דברים אחרים אשמח לפרט עוד, אם רצונך בכך - וכמו כן אשמח עם תלמידים נוספים יפרטו את שיש לפרט בעניין זה.
