המשך לימוד שפת לאדינו בחינוך
1.3 שימור הלאדינו הלאדינו עומדת בבסיס מורשתם המשותפת של צאצאי מגורשי ספרד. לכשעצמה מהווה שפה זו יצירה תרבותית יהודית: בבסיסה מונחת הקסטיליינית העתיקה של ימי הביניים עם השפעות ניכרות של ניבים איבריים אחרים (קטלנית, ארגונית, גלייגו ופורטוגזית). על הבסיס הזה התוספו במשך חמש מאות שנים מרכיבים שהם פרי ההתפתחות הפנימית של השפה (וגם החיים היהודיים והשפעת השפה העברית) וקליטת השפעות של לשונות הסביבה: במערב אגן הים התיכון - ערבית המוגרבית, ובמזרחו - טורקית, יוונית, איטלקית, בולגרית; ובדורות האחרונים גם צרפתית, עברית ישראלית ואנגלית. לשפה מספר רב של ביטויים לשוניים וספרותיים, דרך מספר ז'אנרים בספרות עממית (רומנסות, פתגמים, קופלאס וכ'ו). השפה היא אפוא פסיפס המשקף את גלגולם של יהודי ספרד לאורך הדורות. 1.3.1 שורשי הלאדינו היהודים שמרו על השפה הספרדית שלפני סרוונטס ותור הזהב, בהשתקף במורפולוגיה, בפונטיקה ובתחביר של המאות ה14 וה15. עם הזמן נוצר פער - לפי מדינות שונות- בין השפה המדוברת והכתובה, החילונית והדתית. השפה ספגה השפעות משפות שונות: יוונית, טורקית, ערבית, צרפתית ובמאה האחרונה, גם אנגלית ועברית ישראלית. ניתן לומר ששפות יהודיות נוצרו לאחר שהיהודים הפסיקו מלדבר עברית (בערך בשנת 200 לאחה"ס), וקבוצות של יהודים בארץ ישראל ומחוצה לה אימצו את השפות של הסביבות שבהן גרו, ולכן מאז חורבן הבית הראשון (586 לפה"ס) היו מחולקים ליחידות גאוגרפיות. במקרים מסוימים עיכבו סיבות היסטוריות וחברתיות את תהליך ההסתגלות לסביבה החדשה, ונתהוו שפות "יהודיות" כך קרה ליידיש וללאדינו. הן נעשו שונות מהשפות של הסביבה, ואף נעשו שונות זו מזו כשפת יהודים על ידי תהליך טבעי בן כמה מאות (למשל, הלאדינו של צפון מרוקו, החכיתיה, הייתה לגמרי שונה משפה של הסוחרים הספרדים ושל המתיישבים במקום). הלאדינו כשפה - הגדרה של שפת דיבור כשפה (ולא כניב, כדיאלקט) נעשית על פי קריטריונים בלשניים וספרותיים כאחד. ללאדינו מערכת דקדוקית, פונולוגית ומורפולוגית בעלת נורמות משלה, למרות הגוון הדיאלקטי - הקיים בין, למשל, הבלקנים , סלוניקי, טורקיה, נשמרו הצורות הבסיסיות. לדוגמה: "בן" בלאדינו הוא : פיג'ו בסלוניקי ואיג'ו בטורקיה; "תנור" הוא: פורנו בסלוניקי ואורנו בטורקיה; "לדבר" פירושו: פבלר בסלוניקי ואבלר בטורקיה. למרות הבדלים האלה יש עקביות בשפות וכולן נוהגות על פי הנורמה. הלאדינו כשפה יהודית - הקריטריונים שלהלן משמשים לקביעתה של שפה כשפה יהודית (Rabin, 1981: 20-22): 1. שפה שיהודי מדבר במשפחתו או עם חבריו היהודים מוגדר כשפה יהודית; 2. שפות כצורות דיבור וכתיבה בתוך קהילות היהודים; 3. שפה כדיאגלוסיה של עברית (בשילוב עם צורות של ארמית המשמשות בספרות הדתית). דיגלוסיה אינה דורשת מומחיות של הדוברים בשפה ה"גבוהה". במרבית המקרים ישנה עלית מצומצמת הנותנת את ה"טון", ודרכה חודרים אלמנטים מהשפה הגבוהה לשפה הדיגלוסית. עם איפיונים אלה ניתן לומר שלאדינו היא שפה יהודית.
1.3 שימור הלאדינו הלאדינו עומדת בבסיס מורשתם המשותפת של צאצאי מגורשי ספרד. לכשעצמה מהווה שפה זו יצירה תרבותית יהודית: בבסיסה מונחת הקסטיליינית העתיקה של ימי הביניים עם השפעות ניכרות של ניבים איבריים אחרים (קטלנית, ארגונית, גלייגו ופורטוגזית). על הבסיס הזה התוספו במשך חמש מאות שנים מרכיבים שהם פרי ההתפתחות הפנימית של השפה (וגם החיים היהודיים והשפעת השפה העברית) וקליטת השפעות של לשונות הסביבה: במערב אגן הים התיכון - ערבית המוגרבית, ובמזרחו - טורקית, יוונית, איטלקית, בולגרית; ובדורות האחרונים גם צרפתית, עברית ישראלית ואנגלית. לשפה מספר רב של ביטויים לשוניים וספרותיים, דרך מספר ז'אנרים בספרות עממית (רומנסות, פתגמים, קופלאס וכ'ו). השפה היא אפוא פסיפס המשקף את גלגולם של יהודי ספרד לאורך הדורות. 1.3.1 שורשי הלאדינו היהודים שמרו על השפה הספרדית שלפני סרוונטס ותור הזהב, בהשתקף במורפולוגיה, בפונטיקה ובתחביר של המאות ה14 וה15. עם הזמן נוצר פער - לפי מדינות שונות- בין השפה המדוברת והכתובה, החילונית והדתית. השפה ספגה השפעות משפות שונות: יוונית, טורקית, ערבית, צרפתית ובמאה האחרונה, גם אנגלית ועברית ישראלית. ניתן לומר ששפות יהודיות נוצרו לאחר שהיהודים הפסיקו מלדבר עברית (בערך בשנת 200 לאחה"ס), וקבוצות של יהודים בארץ ישראל ומחוצה לה אימצו את השפות של הסביבות שבהן גרו, ולכן מאז חורבן הבית הראשון (586 לפה"ס) היו מחולקים ליחידות גאוגרפיות. במקרים מסוימים עיכבו סיבות היסטוריות וחברתיות את תהליך ההסתגלות לסביבה החדשה, ונתהוו שפות "יהודיות" כך קרה ליידיש וללאדינו. הן נעשו שונות מהשפות של הסביבה, ואף נעשו שונות זו מזו כשפת יהודים על ידי תהליך טבעי בן כמה מאות (למשל, הלאדינו של צפון מרוקו, החכיתיה, הייתה לגמרי שונה משפה של הסוחרים הספרדים ושל המתיישבים במקום). הלאדינו כשפה - הגדרה של שפת דיבור כשפה (ולא כניב, כדיאלקט) נעשית על פי קריטריונים בלשניים וספרותיים כאחד. ללאדינו מערכת דקדוקית, פונולוגית ומורפולוגית בעלת נורמות משלה, למרות הגוון הדיאלקטי - הקיים בין, למשל, הבלקנים , סלוניקי, טורקיה, נשמרו הצורות הבסיסיות. לדוגמה: "בן" בלאדינו הוא : פיג'ו בסלוניקי ואיג'ו בטורקיה; "תנור" הוא: פורנו בסלוניקי ואורנו בטורקיה; "לדבר" פירושו: פבלר בסלוניקי ואבלר בטורקיה. למרות הבדלים האלה יש עקביות בשפות וכולן נוהגות על פי הנורמה. הלאדינו כשפה יהודית - הקריטריונים שלהלן משמשים לקביעתה של שפה כשפה יהודית (Rabin, 1981: 20-22): 1. שפה שיהודי מדבר במשפחתו או עם חבריו היהודים מוגדר כשפה יהודית; 2. שפות כצורות דיבור וכתיבה בתוך קהילות היהודים; 3. שפה כדיאגלוסיה של עברית (בשילוב עם צורות של ארמית המשמשות בספרות הדתית). דיגלוסיה אינה דורשת מומחיות של הדוברים בשפה ה"גבוהה". במרבית המקרים ישנה עלית מצומצמת הנותנת את ה"טון", ודרכה חודרים אלמנטים מהשפה הגבוהה לשפה הדיגלוסית. עם איפיונים אלה ניתן לומר שלאדינו היא שפה יהודית.