תרבות העכשיו

[נץ666]

ידידי האהוב עליי כאחי

קראתי את ההודעה [הפוסט?] הארוכה שלך.

 

[מוגג]

"זבנג וגמרנו"

נדמה לי שהביטוי הזה שוגר עוד בטרם פרצו ערוץ 2 והמרשתת לחיינו. האב הזועק לשחרור בנו צודק. הוא לא רוצה להקריב את בנו על מזבח אידאולוגי או בטחוני. זכותו ואולי אף חובתו "לנצל" את התקשורת שקשובה לקולו. כלי התקשורת המסחריים - מטרתם להרבות דרמה ומכירות ולכן טבעי שיתמקדו בדרמה האנושית ולא בשיקולים מדיניים ארוכי טווח. פוליטיקאים - אנו מדינה עם מעט מדי מדינאים בעלי חזון וראיה ארוכת טווח. חלק גדול מהם שבוי בקונספציה צבאית והחלק האחר לא נחשב, כי אינו בעל עבר צבאי לפיכך "מה הוא מבין?". מי שחשב שממשלה שראשיה אינם גנרלים תפעל אחרת - התבדה. התהפוכות בארץ כה רבות והמרחק בין הבחירות קטן למדי כך שאף אחד אינו מנסה לפעול לטווח ארוך - כל רפורמה שוקעת אט אט במחדלי היומיום וגוועת עם החלפת השלטון.

 

[מכסי פיכלשטיינר]

דעתי על ה"עם" שונה מדעתך ../images/Emo20.gif

כמו שאני רואה את זה, ה"עם" הרבה יותר שקול וקר רוח מכפי שמצטייר בתקשורת הצהובה שלנו, שנותנת במה בעיקר לקולות הזועקים והדרמטיים, כי מה לעשות, דרמה מביאה רייטינג. כמו שאני רואה את זה, ה"עם" שורד בצורה מעוררת הערכה את המצב הבטחוני הקשה שאנו נמצאים בו, כמעט ברציפות, מאז סוף מלחמת המפרץ הראשונה, ואת המצב הכלכלי הקשה שהיינו בו בתחילת העשור הנוכחי. ה"עם" גם מצביע בעשור האחרון בעד ממשלות פרגמטיות, שמנהלות משברים בטחוניים כפי שהייתי מצפה ממשלה במדינה מערבית נאורה לנהל (ואני לא אומר שאנחנו מדינה מערבית נאורה!). מזה שנים שאני מגביל את צריכת האקטואליה שלי למהדורות החדשות של קול ישראל ולכמה בעלי טור שאני מעריך את החשיבה שלהם והכתיבה שלהם (נחום ברנע, סבר פלוצקר, סמדר פרי). כל התמונות הקשות וכל הסיפורים האנושיים המזעזעים, לא נראה לי שאני זקוק להם בשביל להתנהל בעולם ולקבל החלטות רציונליות. אני ממליץ גם לך לנסות את זה.

 

[mucool2]

אתה צודק.

העם באמת יותר שקול מהתקשורת ההיסטרית והצהובה, אבל מנת-יתר של "עכשוויזם" עלולה לכרסם בכושר העמידה בטווח הארוך, ובכך אני מסכים עם תם ונישלם.

 

[אלי ו.]

אז שוב "התקשורת אשמה"? ../images/Emo3.gif

והתשובה היא כן בהחלט כן, לתקשורת יש הרבה מאוד אשמה. הפוליטיקאים שאינם מוכנים לחשוב לטווח ארוך אשמים. התקשורת אשמה כשהיא תומכת במהלכים ללא מחשבה ומשתיקה ביקורת. וגם העם אשם בכך שהוא בוחר בפוליטיקאים ובמהלכים שהוא אינו יכול להסביר את ההגיון שבהם.

 

[תם ונישלם]

הבעייה היא לא החשיבה לטווח רחוק

אני אישית, מסכים עם חשיבתו של עמיר פרץ לטווח הרחוק - מדינה פלשתינאית שחיה בשלום עם ישראל בגבולות 67. אני מניח שרוב העם והממשלה הנוכחית בוודאי היו הולכים על זה. הבעיה היא ניהול המשבר והמלחמה, משבר ומלחמה שלצערי יהיה עמנו בתקופה הקרובה וכנראה גם מעבר לזה. כאן מזיק העכשוויזם המטלטל בין קיצוניות אחת לשנייה , לניהול מושכל של המשבר.

 

[פגע רע סדרתי]

בדיוק בגלל בעיית החשיבה לטווח ארוך

(נו טוף, גם בגלל סיבות אחרות) הומצאה הדמוקרטיה הייצוגית- מתוך הנחה שלנציגי הציבור יש יותר שיקול דעת מלציבור, גם בזמן משבר, ולכן המדיניות שלהם תהיה יציבה יותר. יחד עם זאת יש להזכיר שקיימת גם מגמה נגדית ל"עכשויזם" שציינת, אולי השם הראוי לה הוא "תיקואיזם"- למה לפתור בעיות עכשיו כמו שרוצים העכשויסטים? יבוא המשיח, ואז תשבי יתרץ קושיות ובעיות. אם העכשויזם- שלום עכשיו, כיבוש בית חאנון עכשיו, או שלום היום בבוקר וכיבוש בית חאנון בצהריים הוא רעה חולה מאחר והוא מביא להחלטות פזיזות מהבטן, גם התיקואיזם הוא רעה חולה מפני שהוא מביא לזה שלא עושים כלום מלבד לנסות לשמור על המצב הקיים. בטווח הרחוק, איני יודע מה מסוכן יותר.

 

[mucool2]

יש גם מצבי ביניים

למשל הסכמי אוסלו ששילבו עכשוויזם (שלטון עצמי פלסטיני, "קורבנות השלום" לא יעכבו את מסירת הערים, וכו') ותיקואיזם (ירושלים והפליטים יחכו לאחר-כך, שינו או לא שינו את האמנה הפלסטינית?).

 

[פגע רע סדרתי]

שימוש שקרי במונח "קורבנות השלום"

מי שהמציא מונח זה והשתמש בו שוב ושוב זה כמובן ביבי.

 

[masorti]

מי שהמציא את המונח הוא אחד משניים..

או שמעון פרס או אהוד ברק. בטח לא ביבי.

 

[פגע רע סדרתי]

חיפשתי בעיתונות את המקור, ביבי

בוודאות.

 

[פגע רע סדרתי]

תיקון קטן:

ביב הפוליטיקאי הראשון. הביטוי במקורו נטבע על ידי חברת הכנסת גאולה כהן שבכתה על גורלם של מפוני סיני. נחום ברנע השתמש בו גם כן פעם אחת- ואז ביבי חזר על המנטרה שוב ושוב, עד שהצליח להדביק אותה לפי העקרון הידוע לפרס.

 

[אלי ו.]

אני לא בטוח

כפי שכתבת, גאולה כהן (וגם בגין) לא התכונו ב"קרבנות השלום" לנפגעי הפיגועים. כאן ד"ר בן ניר זוכר ששמע את רבין משתמש בביטוי http://www.faz.co.il/story_1690 גם אני זוכר את הביטוי האומלל הזה מפי אנשי שמאל ורק אח"כ מתגלגל חזרה בציניות מפי אנשי ימין. כנראה שהראשון שהשתמש בביטוי לתאור נפגעי פיגועי אוסלו היה נחום ברנע ב 1994 יש אומרים כפרפראזה על בגין שאמר "אני מעדיף את קרבנות השלום על קרבנות המלחמה" (כמובן שבגין התכון ל"קרבנות השלום" במובן הכלכלי מול קרבנות המלחמה במובן מוות) העובדה שנחום ברנע (שתמך בהסכמי אוסלו) השתמש בביטוי הזה מראה שלא מדובר בביטוי ימני ציני אלא ברעיון שמקורו אצל תומכי הסכמי אוסלו.

 

[פגע רע סדרתי]

אני כן.

התחקיתי פעם אחרי כל האזכורים של הביטוי בידיעות אחרונות- ומלבד זה של ברנע, כולם היו של נתניהו. פרס כנראה לא אמר ביטוי זה מעולם.

 

[תם ונישלם]

מקור מצאת לעצמך

הד"ר בר-ניר . אותו יצא לי לפגוש ברחבי הרשת, הוא שקרן מועד, הנוהג לבדות עובדות מליבו. תפסתי אותו אישית בכל כך הרבה שקרים, שתקצר היריעה מלמנותם.

 

[אלי ו.]

אני לא מכיר אותו

אבל ראיתי במספר מקורות שנחום ברנע השתמש בביטוי בקונטקסט של נפגעי הפיגועים כבר ב 1994. שימוש כזה מראה שמקור הביטוי אינו ציני.

 

[פגע רע סדרתי]

המקור אינו ציני.

אבל השימוש החוזר ונשנה בביטוי, תוך כדי יחוסו לפרס ולרבין- זה ציני, וזה של ביבי.

 

[אלי ו.]

אין לנו ויכוח

ברגע שמשמאל יצאה האמירה ההזויה הזו ברור שאנשי הימין יצביעו שוב ושוב עליה כעל מאפיין של משיחיות השמאל. ראה "הם מפחדים" שנאמר פעם אחת ע"י נתניהו ונלעס לעייפה, "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" וכו'.

 

[mucool2]

כמי שהביא את הביטוי הטעון לשרשור,

אני רוצה להעיר משהו: לא משנה (לי לפחות) אם פרס או רבין אמרו או לא אמרו "קורבנות השלום". מה שחשוב באמת היתה תגובתם המעשית לפיגועים הגדולים של 94-95. התגובה שקוממה רבים (כולל אותי, בתור מי שתמך עקרונית [בהסתייגות] בהסכמי אוסלו) היתה "נילחם בטרור כאילו אין הסכמים ונמשיך ביישום ההסכמים כאילו אין טרור". לדעתי זאת היתה אמירה טראגית לא פחות מ"קורבנות השלום" ובעלת השלכות מעשיות קשות הרבה יותר.

 

[תם ונישלם]

האמירה הזו היתה נכונה

והיא עדיין נכונה. העובדה שממשלות ישראל נותנות לגורמים קיצוניים לטרפד משא ומתן , משחקת לידיהם של גורמים קיצוניים אלה.