../images/Emo51.gif../images/Emo8.gif../images/Emo98.gif../images/Emo8.gif
אני שמחה שאתן אוהבות את זה,זה אחד הדברים הכי קיצוניים וקשים שכתבתי,אבל הרגשתי ממש רע וזאת הייתה מין התפרקות(לא שזה עזר הרבה...)של המון זמן שבו שתקתי(רק הכנסתי מטריה בראש ושברתי מצלמה דיגיטלית יקרה...לא ביג דיל
),היום הבאתי את זה לביה"ס- הראיתי לשלוש חברות טובות ואחת החליטה שזה נכתב עליה וישר נפגעה אבל זה לא נכתב עליה ולקח לי זמן להסביר לה על מי ולמה זה נכתב(הייתי בטוחה שמכול העניינים היא ישר תבין ממי נפגעתי כול כך)ואז היא התחילה לעצבן בהתקפת תשובות בנוסח "יש לך דרישות יותר מידיי גבוהות מחברים..." והוסיפה איזו הרצאה פסיכולוגית מתריסה...התגובות האחרות(רק עוד שלוש,לאחת הראיתי בהסעה)היו יותר מעודדות למשל "הלוואי עליי לדעת לכתוב שליש מאיך שאת כותבת...את כותבת מדהים...אני ממש יכולה לתאר- להמחיש לעצמי את מה שהרגשת...זה נורא עצוב...קיצוני...בטח תעסקי בתחום הכתיבה בעתיד(כאילו שזה לא מה שאני עושה מגיל 6 בערך
)...וואו...זה ממש חזק, מדהים וחזק...אני לא יודעת מה עוד להוסיף..." וכו'... רק מי שממנו(או מהם)נפגעתי לא ראה,וגם לא יראה,אני מנסה להתנתק ממנו סופית לא לסלוח לו בפעם המיליון... אני באמת שמחה שאהבתם(ואני מרוב התרגשות מבלבלת לכם הרבה את המוח,אה?
)
יאקומו למה את הצד הרע?נייקו כנ"ל..אתן לא חייבות להגיד,אני סתם סקרנית לשמוע דברים דומים