הוא שיחק בהפועל ולא במכבי
ואפילו הופיע פעם או פעמיים בנבחרת ישראל.
יחסית למה שהסתובב אז במגרשים, הוא היה שחקן גבוה מאד ושיחק כפיבוט.
לא יצא לי לראות אותו משחק מאחר והוא פרש ממשחק כבר בתחילת שנות השבעים.
ואם כבר הרמת לי להנחתה, הפועל שיחקו במגרש שלהם ברחוב עקיבא (פינת רחוב הפועל) בהדר הכרמל, שם היה בית הפועל שכלל, חוץ ממגרש כדורסל פתוח, גם אולם התעמלות ובריכת שחייה. מכבי שיחקה ברחוב שבתאי לוי פינת לבונטין - בקצה האחר של הדר הכרמל מעל ואדי ניסנס, בבית מכבי. גם שם היה מגרש כדורסל פתוח, אולם התעמלות, בית קולנוע (קולנוע "חן" שהפך אחר כך למועדון אלטרנטיבי לא רע בכלל...) והמשרדים של האגודה.
משחקי הליגה נערכו בימי שישי בערב (קולם של הדתיים לא נשמע אז כלל - בטח לא בחיפה) וזכינו לראות על האספלט של קולנוע חן, את מיטב כוכבי הליגה של שנות השבעים (כהן מינץ וטל ברודי במכבי תל-אביב, סטיב קפלן ואריה מליניאק בהפועל רמת גן שהייתה מצויינת, בארי לייבוביץ' שהגיע מאמריקה להפועל תל-אביב, ג'ק אייזנר ששיחק בבית"ר ירושלים (הייתה להם פעם קבוצה), איתמר מרזל ובוזי ינאי מהפועל גבת-יגור (הוא דווקא היה מושבניק מנהלל ששיחק בקבוצת הקיבוצים הטובה ביותר שהייתה כאן), אביגדור מוסקוביץ וחנן קרן מגבעת ברנר ועוד ועוד...
במכבי חיפה שיחקו זאב כגן (ששיחק במקביל ליגה הלאומית בכדורעף במדי קרית אתא!!!), רן אייזיק ומשה ביטר, אבל הכוכב הגדול ביותר היה כמובן איקסי בוכבינדר, שהייתה לו תנועה אחת שאף אחד לא הצליח לחסום!. בהפועל שיחקו - בנוסף לכץ - שוקי שוורץ (שעבר אחר כך למכבי תל-אביב), שרי בן צבי ושי שרף, משחקי הדרבי מול הפועל היו חמים ותוססים, מעט מאד כדורסל אבל הרבה אמוציות. השחקנים היו חברים מהשכונה (חיים זלוטיקמן מהפועל שעבר אח"כ להפועל תל-אביב היה גר בית מולי) ומבית הספר, היינו פוגשים אותם בבתי הקולנוע או במועדונים, הכניסה למגרשים הפתוחים הייתה בדרך כלל בהתפלחות, השופטים היו גם הם חברים של.... וכמוהם גם המזכירויות... השעון היה ידני, גם שלטי העבירות היו ידניים והמאבקים סביב סוגיות של זיוף ורמאויות היו חלק בלתי נפרד מהחוויה של המשחק... באמצע שנות השבעים נגמר העידן הזה כשאיגוד החלטי שאסור לשחק כדורסל בליגה הבכירה במגרשים פתוחים, וכך חלפה לה בבת אחת תהילת עולם!!!