Eclipsed By The Moon
New member
תראו מה דיוויד עשה!
טוב, אז אני מדברת עם דיוויד באייסיקיו, והתחלנו לדבר על האחים שלי, וזה נורא העציב אותי, לא, לא בגלל הקיום שלהם, אלא בגלל קנאת אחים. יש לי שני אחים קטנים ופלצנים שישגעו את כל מי שרק נכנס אלינו הביתה, שפיות זה לא הדבר שהם ניחנו בו. בתור אחות בכורה, עד גיל 4 ההורים שלי השקיעו בי לאללה, יענו, לימדו אותי חשבון, קרוא וכתוב ואנגלית, ואז אח שלי נולד, ונתנו לו את כל כל כל תשומת הלב שבעולם, וכאילו מילא, בגיל כזה לקנא זה טבעי לאללה, לא ממש היה אכפת לי כי בזמנו עברנו לגור כמה חודשים באילת והתייחסו אל שנינו באופן דיי שווה (הדבר היחיד שאני זוכרת מהמגורים באילת זה שאמא שלי כל בוקר הייתה באה ומעירה אותנו בליטוף על הראש, ושהופעתי לילה אחד שם בדיסקוטק אחד בשיר פרפר נחמד וזה היה ממש מגניב אפילו שזייפתי). כשהייתי בת 7 נולד עוד אחד, ואז בכלל נראה לי שהקשר עם אמא ואבא התנתק... אני רק זוכרת ש-9 חודשים לפני זה בטעות תפסתי אותם במעשה יצירת האח השני. לא אכפת לי מהעבר הרחוק, זה גם ככה מאחוריי, אבל היום אני ממש ממש כועסת על ההורים שלי... וזו קנאה נורא... חומרית שכזו אבל זה נורא נורא מפריע לי, הדברים הקטנים האלה, כמו שלמשל, שביקשתי ליומולדת 14 דיסקמן, ואת הדיסקמן הזה, קיבלתי ב15 וחודשיים, ואחי האמצעי *לא ביקש אפילו* מחשב, והוא קיבל אחד גם בגיל 10, וגם בגיל 11. וגם לפני כמה ימים דנה באה אליי, והיא התפלאה לגלות לפחות 3 זוגות אופניים בכניסה לבניין. ``מה זה? אופניים שלך ושל האחים שלך?`` לא ממש, שניים מהם היו של האח הקטן, ואחד של האח האמצעי, ואני זוכרת שהחלום שלי, כשהייתי קטנה, היה לקבל אופניים, וזה אף פעם לא קרה! (לכן, האינטיליגנציה שלי ברכיבת אפניים ללא גלגלי עזר התחילה דיי מאוחר...). וביום כיפור - נחשו למי אסור להדליק מחשב ולצאת עם החברים לנסוע על רולר/אופניים/קורקינט/סקייטבורד (כן, יש לי את כולם, חוץ מאפניים שאני מקסימום מלווה מאחי)? נכון... לי
ועדיין - לאחים הקטנים שלי *כן* מותר לנסוע עם חברים ביום כיפור. ואני גם יודעת שכמה שלי אסור לצאת (לרוב) המועדונים, ואם כן, אני צריכה לחזור עד 2-3 (לא שאני עומדת בזה), כשהם יהיו בגילי הם יוכלו לחגוג עד הבוקר... ואני יודעת שזה רק דברים קטנים... אבל דברים כאלה מפריעים לאללה!!! לא? מיכל נ.ב. קורט - נכון שהאחים שלי התעללו בך כשהיית אצלי?
טוב, אז אני מדברת עם דיוויד באייסיקיו, והתחלנו לדבר על האחים שלי, וזה נורא העציב אותי, לא, לא בגלל הקיום שלהם, אלא בגלל קנאת אחים. יש לי שני אחים קטנים ופלצנים שישגעו את כל מי שרק נכנס אלינו הביתה, שפיות זה לא הדבר שהם ניחנו בו. בתור אחות בכורה, עד גיל 4 ההורים שלי השקיעו בי לאללה, יענו, לימדו אותי חשבון, קרוא וכתוב ואנגלית, ואז אח שלי נולד, ונתנו לו את כל כל כל תשומת הלב שבעולם, וכאילו מילא, בגיל כזה לקנא זה טבעי לאללה, לא ממש היה אכפת לי כי בזמנו עברנו לגור כמה חודשים באילת והתייחסו אל שנינו באופן דיי שווה (הדבר היחיד שאני זוכרת מהמגורים באילת זה שאמא שלי כל בוקר הייתה באה ומעירה אותנו בליטוף על הראש, ושהופעתי לילה אחד שם בדיסקוטק אחד בשיר פרפר נחמד וזה היה ממש מגניב אפילו שזייפתי). כשהייתי בת 7 נולד עוד אחד, ואז בכלל נראה לי שהקשר עם אמא ואבא התנתק... אני רק זוכרת ש-9 חודשים לפני זה בטעות תפסתי אותם במעשה יצירת האח השני. לא אכפת לי מהעבר הרחוק, זה גם ככה מאחוריי, אבל היום אני ממש ממש כועסת על ההורים שלי... וזו קנאה נורא... חומרית שכזו אבל זה נורא נורא מפריע לי, הדברים הקטנים האלה, כמו שלמשל, שביקשתי ליומולדת 14 דיסקמן, ואת הדיסקמן הזה, קיבלתי ב15 וחודשיים, ואחי האמצעי *לא ביקש אפילו* מחשב, והוא קיבל אחד גם בגיל 10, וגם בגיל 11. וגם לפני כמה ימים דנה באה אליי, והיא התפלאה לגלות לפחות 3 זוגות אופניים בכניסה לבניין. ``מה זה? אופניים שלך ושל האחים שלך?`` לא ממש, שניים מהם היו של האח הקטן, ואחד של האח האמצעי, ואני זוכרת שהחלום שלי, כשהייתי קטנה, היה לקבל אופניים, וזה אף פעם לא קרה! (לכן, האינטיליגנציה שלי ברכיבת אפניים ללא גלגלי עזר התחילה דיי מאוחר...). וביום כיפור - נחשו למי אסור להדליק מחשב ולצאת עם החברים לנסוע על רולר/אופניים/קורקינט/סקייטבורד (כן, יש לי את כולם, חוץ מאפניים שאני מקסימום מלווה מאחי)? נכון... לי
ועדיין - לאחים הקטנים שלי *כן* מותר לנסוע עם חברים ביום כיפור. ואני גם יודעת שכמה שלי אסור לצאת (לרוב) המועדונים, ואם כן, אני צריכה לחזור עד 2-3 (לא שאני עומדת בזה), כשהם יהיו בגילי הם יוכלו לחגוג עד הבוקר... ואני יודעת שזה רק דברים קטנים... אבל דברים כאלה מפריעים לאללה!!! לא? מיכל נ.ב. קורט - נכון שהאחים שלי התעללו בך כשהיית אצלי?