אני יכולה רק להסביר לך מה אני
מואת ברעיון הנ"ל, לא מה מישהו אחר רואה בו. מה שאני רואה ב"חתונה" הוא יותר עניין ההכרזה לעולם "אנחנו אוהבים אחד את השני הכי בעולם!", מין תפיסה רומנטית כזו, מין רעיון מתוק כזה של ערב שבו כולם יראו וידעו כמה אני וממוש שלי אוהבים אחד את השני. אתה לא חייב לקרוא לזה חתנוה, מצידי תקרא לזה "שניצל"... מה אח"כ? נשואים, לא נשואים - שניצל! ממש לא אכפת לי. כפי כתבתי כבר בתגובתי להודעתה של טל, מה שנראה לי כיום הוא מסיבה גדולה, שמלה יפה, הרבה מתנות (...), ים של אלכוהול - וכולם ידעו שאנחנו הכי אוהבים, הכי יפים והכי מתוקים בעולם.... אם המדינה לא רוצה להכיר ב"שניצל" הזה שלי, אני גם לא ממש רוצה בזכותה של המדינה להכיר בשניצל שלי: לא רוצים? לא צריך! נסתדר בלי טובות: נעבוד קשה, נעשה ילדים חכמים ונאורים, ואם תקשו עלינו יותר מדי את החיים, נעוף מפה וניתן לכם לעשות עם האדמה הזאת את כל השטויות שאתם עושים איתה היום. לא אכפת לי איך יקראו למעמד שלי, לא אכפת לי איפה נחיה - רק להיות יחד ולאהוב כמו שאחננו אוהבים היום. רק שתבין - אנחנו חיים יחד כבר 5 שנים באותו בית עם אותו רכוש. אתה באמת חושב שאכפת לי איך בדיוק המדינה רואה את זה?