תראו את החרא הגזעני
- פותח הנושא augustus
- פורסם בתאריך
ובעניין הסיפור הזה
קודם כל בואו לא נתבלבל בין "הזמן הוורוד" ובין "פריידזין", שהם שני מגזינים נפרדים שהקשר היחיד ביניהם (מלבד קהל היעד הדומה, כמובן) הוא ש"הזמן הוורוד" בגירסא האינטרנטית שלו נמצא גם הוא בתוך GoGay. ועכשיו, דעתי האישית בעניין הסיפור המדובר שפורסם בזמן הוורוד: באופן אישי אני לא יודע מה מעצבן אותי שם יותר, הסטראוטיפים על ההומואים או על הערבים, אולי שניהם. ועדיין - האם זה אומר שקטע כזה בכל מקרה לא צריך להתפרסם? אני לא יודע...אולי זאת דווקא הזדמנות להיחשף לדעות ומחשבות מהסוג הזה. כי אם נעצום עיניים אני לא חושב שהן יעלמו, אבל אנחנו עלולים לשכוח שהן שם...
קודם כל בואו לא נתבלבל בין "הזמן הוורוד" ובין "פריידזין", שהם שני מגזינים נפרדים שהקשר היחיד ביניהם (מלבד קהל היעד הדומה, כמובן) הוא ש"הזמן הוורוד" בגירסא האינטרנטית שלו נמצא גם הוא בתוך GoGay. ועכשיו, דעתי האישית בעניין הסיפור המדובר שפורסם בזמן הוורוד: באופן אישי אני לא יודע מה מעצבן אותי שם יותר, הסטראוטיפים על ההומואים או על הערבים, אולי שניהם. ועדיין - האם זה אומר שקטע כזה בכל מקרה לא צריך להתפרסם? אני לא יודע...אולי זאת דווקא הזדמנות להיחשף לדעות ומחשבות מהסוג הזה. כי אם נעצום עיניים אני לא חושב שהן יעלמו, אבל אנחנו עלולים לשכוח שהן שם...
בין לעצום עינים ללתת במה יש פער
עצום. ולא, אני לא מתבלבלת בין גו גיי לזמן הורוד, אני מוצאת דרך אגב הרבה דברים מקוממים גם בפורטל, אבל אני מודה שהטור הזה שם את כולם בכיס הקטן. עכשיו, בפורום לסביות בנענע, בו אני מאוד פעילה, מישהי העלתה טיעון דומה לשלך, והגבתי לה, אז במקום למחזר את עצמי אני מעתיקה לכאן את ההודעה: למה מה שטוב בתיאוריה, לא עובר את מבחן המציאות. לכאורה, השיח שבו נשמעים כל הקולות עשוי להיות פורה יותר ואמיתי יותר. בפועל, איכשהו יוצא תמיד שהקולות האלימים משתיקים את כל השאר. יש שתי דרכים מרכזיות לנצח בדו שיח: האחת - לשכנע, והשנייה - לסתום את הפה. טבעו של התוקפן, השונא, המקפח, לבחור בדרך השנייה, כי כאן יש לו יתרון יחסי עצום. לכן, כשאנו דואגים לתת במה לגזענים ומיזוגנים בשם חופש הביטוי, אנו עשויים להשתיק את הקול שמנגד. אני חושבת שהמחוקק הישראלי (ולא רק הישראלי) היה מודע לבעייתיות הזאת, כאשר החליט שהפגיעה ברגשות המיעוט היא בלתי נסבלת עד כדי כך ששווה להגביל בגללה את חופש הביטוי, וחוקק את חוק לשון הרע. עכשיו אתייחס לאספקט השני אתו העלית, לפיו הטור הוא בעצם הפוך על הפוך, מין ביקורת פנימית על הגזענות. במקרה כמו זה, מין הראוי היה שהכותב יכנה את עצמו "גזען מסריח", באותה קלות שבה הוא כתב "ערבי מסריח". כך או כך, כמות עצומה של הקוראים, ביניהם אנשים מבריקים ממש, לא ראו את זה כך, ואפילו אם את צודקת, הטור גרם נזק עצום. כך או כך, לי קצת מפריע שאנו דנים פה במסר אותו אנחנו - היהודים - קיבלנו מהטור, מה למדנו ממנו וכו` וכו`, ולא חושבים אפילו לרגע מה הרגישו הקוראים הערבים. הבה נחזור לדבר המחוקק.
עצום. ולא, אני לא מתבלבלת בין גו גיי לזמן הורוד, אני מוצאת דרך אגב הרבה דברים מקוממים גם בפורטל, אבל אני מודה שהטור הזה שם את כולם בכיס הקטן. עכשיו, בפורום לסביות בנענע, בו אני מאוד פעילה, מישהי העלתה טיעון דומה לשלך, והגבתי לה, אז במקום למחזר את עצמי אני מעתיקה לכאן את ההודעה: למה מה שטוב בתיאוריה, לא עובר את מבחן המציאות. לכאורה, השיח שבו נשמעים כל הקולות עשוי להיות פורה יותר ואמיתי יותר. בפועל, איכשהו יוצא תמיד שהקולות האלימים משתיקים את כל השאר. יש שתי דרכים מרכזיות לנצח בדו שיח: האחת - לשכנע, והשנייה - לסתום את הפה. טבעו של התוקפן, השונא, המקפח, לבחור בדרך השנייה, כי כאן יש לו יתרון יחסי עצום. לכן, כשאנו דואגים לתת במה לגזענים ומיזוגנים בשם חופש הביטוי, אנו עשויים להשתיק את הקול שמנגד. אני חושבת שהמחוקק הישראלי (ולא רק הישראלי) היה מודע לבעייתיות הזאת, כאשר החליט שהפגיעה ברגשות המיעוט היא בלתי נסבלת עד כדי כך ששווה להגביל בגללה את חופש הביטוי, וחוקק את חוק לשון הרע. עכשיו אתייחס לאספקט השני אתו העלית, לפיו הטור הוא בעצם הפוך על הפוך, מין ביקורת פנימית על הגזענות. במקרה כמו זה, מין הראוי היה שהכותב יכנה את עצמו "גזען מסריח", באותה קלות שבה הוא כתב "ערבי מסריח". כך או כך, כמות עצומה של הקוראים, ביניהם אנשים מבריקים ממש, לא ראו את זה כך, ואפילו אם את צודקת, הטור גרם נזק עצום. כך או כך, לי קצת מפריע שאנו דנים פה במסר אותו אנחנו - היהודים - קיבלנו מהטור, מה למדנו ממנו וכו` וכו`, ולא חושבים אפילו לרגע מה הרגישו הקוראים הערבים. הבה נחזור לדבר המחוקק.
ברמה העקרונית אני מסכים
בדיוק כמו שאני לא אתן במה בפריידזין להומופובים, למשל. (למרות שכבר היה פעם מישהו שהציע את עצמו בתור זה שיתן את "הדעה ההפוכה לשלכם", כדי "שתוכלו לשמוע גם את הצד השני, את אלו ששונאים אתכם". אז אמרתי לא תודה...) ועדיין, כמובן שיהיו כתבות על הומופובים, כדי שנכיר ונבין את התופעה. במקרה המונח לפנינו מדובר בסיפור, והשאלה היא כזאת: האם זה סיפור של מישהו גזעני, או סיפור על מישהו גזעני? אני חושב שההבחנה הזאת חשובה.
בדיוק כמו שאני לא אתן במה בפריידזין להומופובים, למשל. (למרות שכבר היה פעם מישהו שהציע את עצמו בתור זה שיתן את "הדעה ההפוכה לשלכם", כדי "שתוכלו לשמוע גם את הצד השני, את אלו ששונאים אתכם". אז אמרתי לא תודה...) ועדיין, כמובן שיהיו כתבות על הומופובים, כדי שנכיר ונבין את התופעה. במקרה המונח לפנינו מדובר בסיפור, והשאלה היא כזאת: האם זה סיפור של מישהו גזעני, או סיפור על מישהו גזעני? אני חושב שההבחנה הזאת חשובה.
עיתון אינו שוק חופשי של דעות
ומטרת עיתון איננה לבחון את גבולות חופש הביטוי לכל הכיוונים. לכל עיתון רציני יש רציונל, יש מתווה דרך, יש אידאולוגיה. גם לעיתונים רחבי תפוצה, ועל אחת כמה וכמה לעיתונים מגזריים. כמו כן, זו לחלוטין אינה הדרך "להזכיר" לנו שיש גזענות. וכשהעיתון ירצה להזכיר לנו שיש אלימות, מה יעשה? ישלח נציגים לרחוב הומה על מנת לבעוט בעוברי אורח? הטור מצטייר כגזעני (ואני כותב "מצטייר" בשל הספק הקל שיש למספר אנשים שמדובר בכתיבה צינית - אני לא מצאתי לכך ראיות), ולא מדובר באמירה גזענית פה ושם, אלא בטרמינולוגיה שכאילו נלקחה כולה מגרמניה של שנות השלושים. לפיכך, לא צריך היה להשקיע יותר מידי מחשבה לפני שהיה נזרק לפח. דרוש ליקוי מאורות רציני, או לחילופין נורית אדומה מקולקלת אצל העורך, על מנת לאשר את פרסום הטור. גם באשר ל"קריאה מונחית" (כלומר, כתבה על אדם גזעני) יש לי השגות, אבל היא לפחות מאפשרת להציג את הגזענות כדעה חיצונית שאינה מייצגת את העיתון. בקשר להפרדה של פליקר בין הסופר למספר - היא חשובה אולי לניתוח ספרותי (ואגב, כבר צוין במספר מקומות שכישרון הכתיבה של כותב המאמר קלוש, וכתיבתו עילגת) אבל לא לעניינו. ענייננו הוא שהמאמר נושא (ומשדר) מסר גזעני. כשגוגול כותב "יהודונים" לפני כ- 170 שנה, ניחא. כשבעיתון של הקהילה הגאה (הזכרית, יש לציין), בשנת 2002, מתפרסם טור על מפגש עם אדם פרימיטיבי (כי הוא ערבי), מסריח (כי הוא ערבי), וגנב (כי הוא ערבי) - הדבר בלתי נסלח.
ומטרת עיתון איננה לבחון את גבולות חופש הביטוי לכל הכיוונים. לכל עיתון רציני יש רציונל, יש מתווה דרך, יש אידאולוגיה. גם לעיתונים רחבי תפוצה, ועל אחת כמה וכמה לעיתונים מגזריים. כמו כן, זו לחלוטין אינה הדרך "להזכיר" לנו שיש גזענות. וכשהעיתון ירצה להזכיר לנו שיש אלימות, מה יעשה? ישלח נציגים לרחוב הומה על מנת לבעוט בעוברי אורח? הטור מצטייר כגזעני (ואני כותב "מצטייר" בשל הספק הקל שיש למספר אנשים שמדובר בכתיבה צינית - אני לא מצאתי לכך ראיות), ולא מדובר באמירה גזענית פה ושם, אלא בטרמינולוגיה שכאילו נלקחה כולה מגרמניה של שנות השלושים. לפיכך, לא צריך היה להשקיע יותר מידי מחשבה לפני שהיה נזרק לפח. דרוש ליקוי מאורות רציני, או לחילופין נורית אדומה מקולקלת אצל העורך, על מנת לאשר את פרסום הטור. גם באשר ל"קריאה מונחית" (כלומר, כתבה על אדם גזעני) יש לי השגות, אבל היא לפחות מאפשרת להציג את הגזענות כדעה חיצונית שאינה מייצגת את העיתון. בקשר להפרדה של פליקר בין הסופר למספר - היא חשובה אולי לניתוח ספרותי (ואגב, כבר צוין במספר מקומות שכישרון הכתיבה של כותב המאמר קלוש, וכתיבתו עילגת) אבל לא לעניינו. ענייננו הוא שהמאמר נושא (ומשדר) מסר גזעני. כשגוגול כותב "יהודונים" לפני כ- 170 שנה, ניחא. כשבעיתון של הקהילה הגאה (הזכרית, יש לציין), בשנת 2002, מתפרסם טור על מפגש עם אדם פרימיטיבי (כי הוא ערבי), מסריח (כי הוא ערבי), וגנב (כי הוא ערבי) - הדבר בלתי נסלח.
הג´ורה של אוגי
תעשה חיפוש על שמי ותראה שאני מרשה לעצמי לדבר בגסות רוח רק במקרים קיצוניים, כשמשהו מאוד מאוד מקפיץ לי את הסעיף. עכשיו, דבר המקפיץ לי את הסעיף יותר מכל, הוא גזענות בקרב הקהילה. אני חושבת שלפני שאנו נלחמים על השוויון, כדאי שנגבש איזושהי אג´נדה פוליטית, למשל כזאת שמוקיעה את הגזענות. לא שווה להתעצבן? זאת גישה בריאה, אבל אני כנראה אמשיך להתעצבן עד שגזענים כמוהו יהפכו למיעוט זניח. בינתיים, יש לי תחושה שאני המיעוט, גם בתוך הקהילה.
תעשה חיפוש על שמי ותראה שאני מרשה לעצמי לדבר בגסות רוח רק במקרים קיצוניים, כשמשהו מאוד מאוד מקפיץ לי את הסעיף. עכשיו, דבר המקפיץ לי את הסעיף יותר מכל, הוא גזענות בקרב הקהילה. אני חושבת שלפני שאנו נלחמים על השוויון, כדאי שנגבש איזושהי אג´נדה פוליטית, למשל כזאת שמוקיעה את הגזענות. לא שווה להתעצבן? זאת גישה בריאה, אבל אני כנראה אמשיך להתעצבן עד שגזענים כמוהו יהפכו למיעוט זניח. בינתיים, יש לי תחושה שאני המיעוט, גם בתוך הקהילה.
ואם הוא היה כותב בפורום.....
ניסיתי לחשוב מה היה קורה אם ריצ´י היה מפרסם את "מאמרו" כאן. האם הייתי מוחק אותו או לחילופין משאיר אותו לקריאתכם ותגובתכם. כביכול, דילמה לא פשוטה. האם פרסום המאמר היה רומז על הסכמתי עם תוכנו ? (לא בטוח). האם עליי למחוק מראש כל הודעה הומופובית ? האם יש לי את הזכות ל"צנזר"? המסקנה הסופית שלי היא שהייתי מוחק כל זכר לגיבוב השטויות הזה. מעבר לכך שהמאמר כתוב באופן מביש, הרי שישנם גבולות ברורים לדברים אותם ניתן לפרסם. גם אם לריצ´י ישנה את הזכות לפרסם דעה הפוכה משלי, לא ייתכן שאתן יד למסרים גזעניים בוטים. "מוות לערבים" ו- "ערבי מסריח" אינם טיעונים לגיטימיים בעיניי במסגרת דיון כזה או אחר. אין לי ולו צל של מושג מה הביא את עורכי "הזמן הורוד" לפרסם "יצירת אומנות" כגון זו בעיתון. אני אשמח אם ימצאו לנכון להסביר לנו כאן.
ניסיתי לחשוב מה היה קורה אם ריצ´י היה מפרסם את "מאמרו" כאן. האם הייתי מוחק אותו או לחילופין משאיר אותו לקריאתכם ותגובתכם. כביכול, דילמה לא פשוטה. האם פרסום המאמר היה רומז על הסכמתי עם תוכנו ? (לא בטוח). האם עליי למחוק מראש כל הודעה הומופובית ? האם יש לי את הזכות ל"צנזר"? המסקנה הסופית שלי היא שהייתי מוחק כל זכר לגיבוב השטויות הזה. מעבר לכך שהמאמר כתוב באופן מביש, הרי שישנם גבולות ברורים לדברים אותם ניתן לפרסם. גם אם לריצ´י ישנה את הזכות לפרסם דעה הפוכה משלי, לא ייתכן שאתן יד למסרים גזעניים בוטים. "מוות לערבים" ו- "ערבי מסריח" אינם טיעונים לגיטימיים בעיניי במסגרת דיון כזה או אחר. אין לי ולו צל של מושג מה הביא את עורכי "הזמן הורוד" לפרסם "יצירת אומנות" כגון זו בעיתון. אני אשמח אם ימצאו לנכון להסביר לנו כאן.
שייקספירית
New member
אני דוגלת בחופש הביטוי
משמע- אני נגד צנזורה. זה כמו שיש הגבלה לסרטים מסוימים מגיל 18. מכאן הם יוצאים בהנחה שילדים פחות מגיל זה לא ראו דברים כאלה כבר או יודעים על זה? -אידיוטי. כל אחד יכול לבטא את עצמו את הדעה שלו את מה שהוא חושב - כל עוד הוא לא ]פוגע באחרים. אולי יש בזה סתירה כלשהיא, אבל לא משנה. אנשים לא טפשים. לפחות רובם. ועובדה שכל ההודעות הומופוביות למינהן הושמצו בצורה חריפה. טוב זוהי לא דוגמא טובה מאחר וזה חלק מהקהילה, אבל גם כאן, שפורסם הסיפור בלי קשר לסטריאוטיפ ההומואי המובהק והמשמיץ, הסיפור על הערבי גם כן גרר הרבה תגובות שליליות וכעוסות. לסיכום- אני לא הייתי מצנזרת כלום, כי האמת? - יש פה אנשים טובים - והם כבר יעמידו את ההוא או את ההיא במקום.
משמע- אני נגד צנזורה. זה כמו שיש הגבלה לסרטים מסוימים מגיל 18. מכאן הם יוצאים בהנחה שילדים פחות מגיל זה לא ראו דברים כאלה כבר או יודעים על זה? -אידיוטי. כל אחד יכול לבטא את עצמו את הדעה שלו את מה שהוא חושב - כל עוד הוא לא ]פוגע באחרים. אולי יש בזה סתירה כלשהיא, אבל לא משנה. אנשים לא טפשים. לפחות רובם. ועובדה שכל ההודעות הומופוביות למינהן הושמצו בצורה חריפה. טוב זוהי לא דוגמא טובה מאחר וזה חלק מהקהילה, אבל גם כאן, שפורסם הסיפור בלי קשר לסטריאוטיפ ההומואי המובהק והמשמיץ, הסיפור על הערבי גם כן גרר הרבה תגובות שליליות וכעוסות. לסיכום- אני לא הייתי מצנזרת כלום, כי האמת? - יש פה אנשים טובים - והם כבר יעמידו את ההוא או את ההיא במקום.
פינת התם ../images/Emo6.gif
יכול להיות שזו השעה המוקדמת, יכול להיות שאני פשוט לא מבין עניין... קראתי את ה"כתבה". קראתי אותה פעמיים. הרושם שנוצר לי הוא שכותב הסיפור הוא טמבל לא נורמלי. הצורה שבה הוא מתאר את הגן, את הפרטנט הערבי, את עצמו, את החרא שנדבק לו לרגל - היא כולה נלעגת ומגוכחת. בעצם מה שאני ראיתי בסיפור הזה הוא גבר מטופש, עלוב, נלעג. מישהו שמניח מראש שהחרא שהוא דורך עליו הוא חרא של בני אדם, מישהו שעוד לא הסיפק להתחיל להתמזמז וכבר נמאס לו, מישהו שנופל לו הארנק והוא ישר מניח שהערבי גנב "כי הוא ערבי".. מה יותר הגיוני מזה? בעצם, הערבי הוא בכלל לא צד בסיפור. הוא לא מוצג כקרבן. הוא לא מוצג כתוקפן. הוא מוצג כבן זוג פוטנציאלי לזיון מלוכלכך בין השיחים. השנאה העצמית של כותב הסיפור כבר עושה את ההקשר המתבקש. אני שונא את עצמי = אני שונא את העולם. באותה מידה שהבחור השני היה ערבי, הוא היה יכול להיות נער צעיר, הוא היה יכול להיות תייר, הוא היה יכול להיות ג´נקי. כולם גנבים פוטנציאלים אם תרצו. פוליטית אפשר להגיד אותי כשמאלני. הייתי אומר שערבים ויהודים הם שווים בעיניי. גם אלו וגם אלו בני אדם. ההבדל? שאנחנו כבשנו אותם. ויכול להיות שזו תמימות מצדי, או ראייה קצת שונה מאשר אורי ואגוסטוס. אבל אני לא רואה את הסיפור הזה כגזעני. אני רואה אותו כסיפור על בן אדם עלוב. סיפור על מישהו שכל כך שונא את עצמו - שגם אם בראד פיט ידפוק אצלו סבדלת בארבע בבוקר - הוא כבר ימצא על מה להתלונן. ובכל זאת, אולי הזמן הוורוד לא היו צריכים את זה...? אולי עדיף שהם ישווקו לנו את האוטופיה של ההומו והלסבית השמאלנים, הנאורים, אוהבי האדם ובעלי החיים, אלו שתורמים לכל נזקק ומחכים בתור להתרמת הדם שלוש פעמים בשנה? או שאולי הם היו צריכים לשים את הסיפור הזה. כדי להראות לנו, שהדרך עוד ארוכה. ואולי, אבל רק אולי, הדיון הזה שאנחנו מנהלים כרגע, הוא בדיוק כוונת העורך?
יכול להיות שזו השעה המוקדמת, יכול להיות שאני פשוט לא מבין עניין... קראתי את ה"כתבה". קראתי אותה פעמיים. הרושם שנוצר לי הוא שכותב הסיפור הוא טמבל לא נורמלי. הצורה שבה הוא מתאר את הגן, את הפרטנט הערבי, את עצמו, את החרא שנדבק לו לרגל - היא כולה נלעגת ומגוכחת. בעצם מה שאני ראיתי בסיפור הזה הוא גבר מטופש, עלוב, נלעג. מישהו שמניח מראש שהחרא שהוא דורך עליו הוא חרא של בני אדם, מישהו שעוד לא הסיפק להתחיל להתמזמז וכבר נמאס לו, מישהו שנופל לו הארנק והוא ישר מניח שהערבי גנב "כי הוא ערבי".. מה יותר הגיוני מזה? בעצם, הערבי הוא בכלל לא צד בסיפור. הוא לא מוצג כקרבן. הוא לא מוצג כתוקפן. הוא מוצג כבן זוג פוטנציאלי לזיון מלוכלכך בין השיחים. השנאה העצמית של כותב הסיפור כבר עושה את ההקשר המתבקש. אני שונא את עצמי = אני שונא את העולם. באותה מידה שהבחור השני היה ערבי, הוא היה יכול להיות נער צעיר, הוא היה יכול להיות תייר, הוא היה יכול להיות ג´נקי. כולם גנבים פוטנציאלים אם תרצו. פוליטית אפשר להגיד אותי כשמאלני. הייתי אומר שערבים ויהודים הם שווים בעיניי. גם אלו וגם אלו בני אדם. ההבדל? שאנחנו כבשנו אותם. ויכול להיות שזו תמימות מצדי, או ראייה קצת שונה מאשר אורי ואגוסטוס. אבל אני לא רואה את הסיפור הזה כגזעני. אני רואה אותו כסיפור על בן אדם עלוב. סיפור על מישהו שכל כך שונא את עצמו - שגם אם בראד פיט ידפוק אצלו סבדלת בארבע בבוקר - הוא כבר ימצא על מה להתלונן. ובכל זאת, אולי הזמן הוורוד לא היו צריכים את זה...? אולי עדיף שהם ישווקו לנו את האוטופיה של ההומו והלסבית השמאלנים, הנאורים, אוהבי האדם ובעלי החיים, אלו שתורמים לכל נזקק ומחכים בתור להתרמת הדם שלוש פעמים בשנה? או שאולי הם היו צריכים לשים את הסיפור הזה. כדי להראות לנו, שהדרך עוד ארוכה. ואולי, אבל רק אולי, הדיון הזה שאנחנו מנהלים כרגע, הוא בדיוק כוונת העורך?
יש הבדל משמעותי
בין הודעה שמפורסמת בפורום לבין טור שמפורסם בעיתון, והמקרה השני חמור הרבה יותר. אף אחד לא מאשר הודעה בפורום טרם פרסומה, ניתן רק למחוק אותה בדיעבד. האחראי לתוכנה הוא כותבה, ולכן אפשר להשאיר אותה תוך כדי הבעת הסתייגות, ופתיחת דיון על הגזענות. גם אני הייתי מוחק הודעה כזו, אך ניתן למצוא, איכשהו, הסבר לאי מחיקתה, כדוגמת הנימוק לעיל. לעומת זאת, טור שמפורסם בעיתון עבר את אישור העורך, ומייצג לא רק את כותבו אלא גם את העיתון עצמו. אי פרסום כתבה, ידיעה או מאמר אינם במעמד של "מחיקה", כיוון שעוד לא עברו את סף הדלת של הפרסום. אפשר, ואף חובה לעצור אותם.
בין הודעה שמפורסמת בפורום לבין טור שמפורסם בעיתון, והמקרה השני חמור הרבה יותר. אף אחד לא מאשר הודעה בפורום טרם פרסומה, ניתן רק למחוק אותה בדיעבד. האחראי לתוכנה הוא כותבה, ולכן אפשר להשאיר אותה תוך כדי הבעת הסתייגות, ופתיחת דיון על הגזענות. גם אני הייתי מוחק הודעה כזו, אך ניתן למצוא, איכשהו, הסבר לאי מחיקתה, כדוגמת הנימוק לעיל. לעומת זאת, טור שמפורסם בעיתון עבר את אישור העורך, ומייצג לא רק את כותבו אלא גם את העיתון עצמו. אי פרסום כתבה, ידיעה או מאמר אינם במעמד של "מחיקה", כיוון שעוד לא עברו את סף הדלת של הפרסום. אפשר, ואף חובה לעצור אותם.
הזמן השחור
אחרי שהידיים הפסיק לרעוד לי מרוב עצבים אני מוכן לפרוס את משנתי. עיתון הזמן הורוד הוא עיתון גזעני חשוך ופרימיטיבי, כך העורכים ושאר חברי המערכת. העיתון מלבד שנאתו העמוקה לערבים, הוא לסבופובי בצורה יוצאת מגדר הרגיל. מספיק לראות את מאבקה האחרון של קירש בגדי ששון ובסנצ´ו פנצ´ו, הלא הוא גור רוזן כדי להבין את מאזן הכוחות שם. הטור היחיד שהיה פוליטי, תקיף, בעל מסר, משעשע ורציני היה "הכוס הבועט", והוא באמת היה נקודת האור היחידה בין כל פרסומות הסאונה לסיפורי הזיונים. שאף אחד לא יבלבל את המוח בסיפורי "הכתבה הייתה הפוך על הפוך" או כל בול שיט אחר שכבר ניסו למכור לי. הכתבה הזו הייתה גזענית בצורה יואת דופן. בתור מי שמעולם לא היה קורא נלהב של הזמן הגזען, הרי שמעתה העיתון הזה בהחלט לא משקף את דעותי לא כהומו ולא בתור שום דבר, העיתון הזה הוא בושה בעיני, והייתי שמח לראות אותו נסגר. אתם יודעים מה, העיתון הזה הוא לא רלונטי ! אורי
אחרי שהידיים הפסיק לרעוד לי מרוב עצבים אני מוכן לפרוס את משנתי. עיתון הזמן הורוד הוא עיתון גזעני חשוך ופרימיטיבי, כך העורכים ושאר חברי המערכת. העיתון מלבד שנאתו העמוקה לערבים, הוא לסבופובי בצורה יוצאת מגדר הרגיל. מספיק לראות את מאבקה האחרון של קירש בגדי ששון ובסנצ´ו פנצ´ו, הלא הוא גור רוזן כדי להבין את מאזן הכוחות שם. הטור היחיד שהיה פוליטי, תקיף, בעל מסר, משעשע ורציני היה "הכוס הבועט", והוא באמת היה נקודת האור היחידה בין כל פרסומות הסאונה לסיפורי הזיונים. שאף אחד לא יבלבל את המוח בסיפורי "הכתבה הייתה הפוך על הפוך" או כל בול שיט אחר שכבר ניסו למכור לי. הכתבה הזו הייתה גזענית בצורה יואת דופן. בתור מי שמעולם לא היה קורא נלהב של הזמן הגזען, הרי שמעתה העיתון הזה בהחלט לא משקף את דעותי לא כהומו ולא בתור שום דבר, העיתון הזה הוא בושה בעיני, והייתי שמח לראות אותו נסגר. אתם יודעים מה, העיתון הזה הוא לא רלונטי ! אורי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.