שינוי מבורך
מצטרף אני לדבריו של איתאיסט הנכוחים והישרים. עם זאת אציין, כי זה כבר אתחלתא דגאולתא, שמוכנים להבין ולפעול מתוך הכרה שהחינוך עד עתה מהווה מקור שאינו תצורם כלל לילדים. ולגבי הדשפעה מבפנים, אני מברך על הצעה כזו. אולם יש צורך להעמיד פוסקים עם מודעות לעידן החדש. הכרה עמוקה וזיקה לדפוסי התרבות השונים. לטעמי מקור הבעיה היום, שרוב הפוסקים היום חסרה להם היכרות עם תחומי עיון של התרבות המודרנית, וחסרה להם ההיכרות עם טיבו של הציבור היושב בציון. בשל כך, דיין היושב היום בבית דין נוקט בשיטת השליפה, וההשלכה. כלומר, הדיין סבור לתומו כי זוג שעומד להתדיין לפניו הוא אותו זוג שעמד לפני הרשב"א למשל, ועל כן, הוא אינו טורח כלל להבין את השוני התרבותי החברתי והדתי בין הזמנים, ועל כן הוא שולף לו את ההלכה מתשובת הרשב"א, ומבקש להחל אותה ככתבה וכלשונה, על בני הזוג העומדים לפניו. הבעיות העולות מכך הינן רבות מכדי שאפרטן. אך כבר עמד על כך פרופ´ רוזן צבי המנוח בספרו ´ דיני הנישואין בין קודש לחול´ 7וכן עמד על כך, במאמרו ´באין פוסק´ שהתפרסם בגליון מימד, לצערי איני זוכר עתה את מס´ החוברת. בכל אופן גירסה מורחבת של מאמר זה הופיעה בכתב עת ´משפט וממשל ג, תחת הכותרת בתי הדין הרבניים, ההלכה והציבור: גשר צר מאוד´. מאמר מעניין אחר מופיע אצל הרב אהרן פיקאר, ,הפוסקים פסקו מלכת´ בגיליון מימד, גיליון 10, 1997.