תקשיבו מה קרה לי היום
התקשרה אלי חברה שלא ראיתי כבר שנתיים. הרקע הוא כזה: היינו חברות טובות בתיכון, למדנו יחד לתואר ראשון..בלי לתכנן...במקרה. נפגשנו בתואר השני..שוב במקרה וגם שם למדנו יחד. ומאז שסיימתי, לפני כשנתיים, נותק הקשר. היום היא התקשרה. שמחתי מאד. דיברנו בהתרגשות, מנסות להשלים את הפערים של השנתיים שעברו... ואז היא שאלה אותי מה שלום הילדים, אם אין עוד אחד בנוסף לשניים שכבר הכירה.. פתאום זה הכה בי. היא לא יודעת! בעולם שלה אני עדיין שלמה. "נורמאלית". חיה עם בעלי המקסים. מתכננת עוד ילדים. לשניה חלפה במוחי המחשבה: אולי לא אספר לה? אולי באופן מעוות אשאיר לי פינה אחת בעולם שבה לא קרה האסון שלי? התעשתתי מיד וסיפרתי לה. היא בכתה נורא. לא האמינה. היא הכירה אותו היטב. היא יודעת מה גודל האימה. איזו אבדה כבדה זאת לעולמנו. שמעתי את עצמי מספרת לה. פתאום ראיתי את הדברים מבעד לעיניים שלי ושלה כילדות. מי היה מאמין. מי יכל לתאר לעצמו גורל כזה? האמת, במשך השנתיים שעברו חשבתי לעצמי איך זה יהיה לפגוש אדם מעברי שלא יודע.. אח"כ כשהתאוששה אמרה לי שבכלל התקשרה לספר לי על ה"אסון" הפרטי שלה. היא התגרשה. פתאום לא נשמע לה כמו אסון. ואני אמרתי לה שאי אפשר להשוות בין כאבים. הם פשוט כואבים. קבענו להפגש. שמחה שחזרה לחיי. לילה טוב.
התקשרה אלי חברה שלא ראיתי כבר שנתיים. הרקע הוא כזה: היינו חברות טובות בתיכון, למדנו יחד לתואר ראשון..בלי לתכנן...במקרה. נפגשנו בתואר השני..שוב במקרה וגם שם למדנו יחד. ומאז שסיימתי, לפני כשנתיים, נותק הקשר. היום היא התקשרה. שמחתי מאד. דיברנו בהתרגשות, מנסות להשלים את הפערים של השנתיים שעברו... ואז היא שאלה אותי מה שלום הילדים, אם אין עוד אחד בנוסף לשניים שכבר הכירה.. פתאום זה הכה בי. היא לא יודעת! בעולם שלה אני עדיין שלמה. "נורמאלית". חיה עם בעלי המקסים. מתכננת עוד ילדים. לשניה חלפה במוחי המחשבה: אולי לא אספר לה? אולי באופן מעוות אשאיר לי פינה אחת בעולם שבה לא קרה האסון שלי? התעשתתי מיד וסיפרתי לה. היא בכתה נורא. לא האמינה. היא הכירה אותו היטב. היא יודעת מה גודל האימה. איזו אבדה כבדה זאת לעולמנו. שמעתי את עצמי מספרת לה. פתאום ראיתי את הדברים מבעד לעיניים שלי ושלה כילדות. מי היה מאמין. מי יכל לתאר לעצמו גורל כזה? האמת, במשך השנתיים שעברו חשבתי לעצמי איך זה יהיה לפגוש אדם מעברי שלא יודע.. אח"כ כשהתאוששה אמרה לי שבכלל התקשרה לספר לי על ה"אסון" הפרטי שלה. היא התגרשה. פתאום לא נשמע לה כמו אסון. ואני אמרתי לה שאי אפשר להשוות בין כאבים. הם פשוט כואבים. קבענו להפגש. שמחה שחזרה לחיי. לילה טוב.