לפי שעה,תני לו להתמודד עם תחושת
הדכדוך שלו, שבעטייה קשה לו לתקשר ולהגיב.אולי גם אינו מבין מה קורה לו,והוא זקוק לעוד זמן כדי להתמודד בעצמו עם רגשותיו.דומה שברגעים כאלה הוא זווקא זקוק הרבה יותר לתמיכה,לחום ולאמפטיה,עקב מה שעובר עליו,גם אם חשוב לך כל כך לדעת מה קורה לו.כל עוד הוא ממשיך בשיגרת חייו הרגילה, ממשיך ללכת לעבודה,ואין בהתנהגותו רמזים לאפשרות שהוא יפגע בעצמו,או בזולתו,כדאי להניח לו לעבור ולעבד את מה שהוא עובר בעצמו.כרגע הוא אינו רוצה לשתף אותך,לפי תגובתו "זה לא קשור אלייך",ואני מציע לכבד את רגשותיו.אם וכאשר,יחולו שינויים משמעותיים בהתנהגותו,והוא יחשוף סמפטומים מובהקים של דכאון,יתקשה לתפקד, יסתגר,יתחיל לנתק קשר עם הסביבה,וכיוצב´, זה הזמן להציע לו ללכת יחד לחדר מיון להבדק כדי להבין מה קורה איתו.אבל שוב,לוותר לפי שעה על הרצון,ואולי הצורך הרב והמשמעותי שלך להבין אותו.
