שירה שירים18
New member
תקשורת טלפונית עם הילד ב"זמן אבא"- מה דעתכם?
שלום לכולם,
אשמח לשמוע דעתכם מנסיונכם בעיקר.
פרודים כשנה, יחסים קורקטיים אך תקינים,
מתקשרים כנדרש בענייני הילדים.
האבא גר ברחוב ליד,
משמורת משותפת (אצלו יומיים כולל לינה+ כל סופש שני).
ילדים בני 8, 11, בן ובת.
ביומיים בשבוע שהילדים אצלו מאחרי ביהס ועד בוקר המחרת,
אמנם זה אחרי שהתחילו את הבוקר איתי אבל מרגיש לי לא טבעי שלא אתקשר בערב לשאול מה שלומם, איך עבר עליהם היום או לכל הפחות לומר לילה טוב ושאני מאד אוהבת.
מצד אחד האינסטינקט האמהי הוא לתקשר עם הילד גם בימי אבא.
מצד שני אני חוששת שאולי זה מפריע לילד להסתגל ליום אבא במובן המלא של המילה (שאבא אחראי על הכל ואמא לא מתערבת),
ואפילו לצערו כי נזכר שאין את אמא הערב.
לציין שאבא של הילדים יותר קורקטי וטכני ואני יותר מעורבת, מכילה, משוחחת ומקשיבה וברור לי שילד זקוק לזה יומיום.
השאלה באיזו מחיר.
בקיצור, השאלה אם התקשורת הטלפונית הקצרה מאד (יכול להיות דקה) בימי אבא, תורמת לילד שמרגיש שאמא אוהבת ויכול לשתפה,
או שגורמת לו להתקשות להסתגל למצב ויותר מכך חלילה לצער כי מזכירה לו שוב ושוב את העובדה שהבית התפרק ואמא ואבא לא יחד.
יש לזה פנים לכאן ולכאן, אשמח לשמוע מה הרגשתכם כאבא, כאמא.
לכאורה אפשר לשאול את הילדים ישירות מה מעדיפים אבל נדמה לי שיותר נכון להגיע למסקנה הזו בדרכים אחרות.
תודה רבה.
שלום לכולם,
אשמח לשמוע דעתכם מנסיונכם בעיקר.
פרודים כשנה, יחסים קורקטיים אך תקינים,
מתקשרים כנדרש בענייני הילדים.
האבא גר ברחוב ליד,
משמורת משותפת (אצלו יומיים כולל לינה+ כל סופש שני).
ילדים בני 8, 11, בן ובת.
ביומיים בשבוע שהילדים אצלו מאחרי ביהס ועד בוקר המחרת,
אמנם זה אחרי שהתחילו את הבוקר איתי אבל מרגיש לי לא טבעי שלא אתקשר בערב לשאול מה שלומם, איך עבר עליהם היום או לכל הפחות לומר לילה טוב ושאני מאד אוהבת.
מצד אחד האינסטינקט האמהי הוא לתקשר עם הילד גם בימי אבא.
מצד שני אני חוששת שאולי זה מפריע לילד להסתגל ליום אבא במובן המלא של המילה (שאבא אחראי על הכל ואמא לא מתערבת),
ואפילו לצערו כי נזכר שאין את אמא הערב.
לציין שאבא של הילדים יותר קורקטי וטכני ואני יותר מעורבת, מכילה, משוחחת ומקשיבה וברור לי שילד זקוק לזה יומיום.
השאלה באיזו מחיר.
בקיצור, השאלה אם התקשורת הטלפונית הקצרה מאד (יכול להיות דקה) בימי אבא, תורמת לילד שמרגיש שאמא אוהבת ויכול לשתפה,
או שגורמת לו להתקשות להסתגל למצב ויותר מכך חלילה לצער כי מזכירה לו שוב ושוב את העובדה שהבית התפרק ואמא ואבא לא יחד.
יש לזה פנים לכאן ולכאן, אשמח לשמוע מה הרגשתכם כאבא, כאמא.
לכאורה אפשר לשאול את הילדים ישירות מה מעדיפים אבל נדמה לי שיותר נכון להגיע למסקנה הזו בדרכים אחרות.
תודה רבה.