תקרית עצובה. . . מה לעשות?!?

Chubby19

New member
תקרית עצובה. . . מה לעשות?!?

אוקיי . . . אני חדש בפורום ורציתי לבדוק אם אולי מישהו יכול לעזור לי. . .אני בן 19 ובארון. . . והחלטתי לפני שבוע שאני מספר לחבר הכי טוב שלי שאני הומו. שתבינו. . . אני והוא מסתובבים ביחד כבר מגיל 6 בערך ואנחנו חברים טובים כל החיים. אז הזמנתי אותו אלי ואמרתי לו שיש לי משהו חשוב להגיד לו ושזה משהו שאני לא יודע איך הוא יקבל. . . אז הוא אמר לי - "רק אל תגיד לי שאתה הומו או משהו" וצחק. . . ואני שאלתי "למה?", והוא פשוט הסתכל עליי במבט נגעל כזה. . . ושאל אם אני הומו ועניתי לו שכן. אז הוא פשוט אמר לי שהוא צריך ללכת ושהוא יחשוב על זה וידבר אתי. . . עברו מאז 5 ימים ולא שמעתי ממנו. על מה הוא צריך לחשוב בכלל? מה זה משנה? בקיצור. . . השאלה שלי היא מה לעשות בעצם? לנתק את הקשר אתו ולשכוח ממנו? או לנסות ולתקן את זה איכשהו?
 

megaroy

New member
מניסיון אישי

אחד הדברים שלמדתי בחיים הוא שחברים הם בדרך כלל ממש לא חברים לכל החיים.הם מתאימים לתקופות מסויימות שלנו ולפעמים שינויים בחיים גורמים להתנתקות. בקשר ליחס של החבר שלך אני חושב שאתה צריך להניח לו בינתיים לעכל את זה. שאל את עצמך גם האם אתה באמת רוצה לשמור על קשר עם מישהו שמבטל שנים של חברות בגלל נטיה מינית זו או אחרת? אני מבין שהוא מה שנקרא "חבר ילדות" אבל אלא בדרך כלל הם הראשונים שהולכים מאיתנו ולכן יקירי צא וחפש לך חברים חדשים שיקבלו אותך כמו שאתה בלי מגבלות ,בלי תנאים ובלי לגרום לך להרגיש חרא עם עצמך. בברכת בהצלחה ויום טוב מגהרוי
 

ז י ק ו

New member
חברים זה מצרך נדיר..

אם אתה אומר שהוא באמת חבר טוב שלך, לא יעזור כל המילים של "הוא חייב להבין" וכאלה.. שב איתו על קפה, ותסביר לו שזה שאתה אוהב בולבולים לא משנה את החברות שלך איתו. תן לו כמה ימים לעקל את העיניין, בסופו של דבר הוא יראה שכלום לא השתנה בך (למרות שאתה הומו) והוא ידע לקבל אותך ולאהוב אותך כחבר כמו שאתה.
 
גם לי קרה משהו דומה אבל...

גם לי קרה משהו דומה - היה לי חבר ילדות שליווה אותי ואני אותו באוף אנד און למשך תקופת הנערות והצבא היינו חברים ממש טובים וממש בני בית אחד אצל השני, הוא היה גדול ממני בשנתיים . כשהוא סיים צבא הוא החליט לנסוע לחו"ל ללמוד, אני נישארתי בארץ והמשכתי להיות איתו בקשר טלפוני (זה עוד היה ליפני עידן האינטרנט סורי) במקביל הייתי ממשיך לבקר את הוריו והם המשיכו לתת לי הרגשה של איש מאוד רצוי בביתם וממש נתנו לי הרגשה של בן בית. כשסיימתי צבא התחלתי לעבוד ואחרי שנה החלטתי לנסוע לארה"ב ובין השאר לבקר אותו . הביקור נמשך אצלו חודש ואחריי חודש נסענו יחד לצד השני של ארה"ב .ישנו ביחד באותן מיטות, בילינו וצחקנו. בקיצור, עברנו ביחד תקופה נהדרת שהוא לא ידע עלי כלום. אחרי שחזרתי לארץ והוא סיים ללמוד, סיפרתי לו שאני הומו, הוא לקח את זה מאד קשה וסרב לדבר איתי. ההורים שלו ששמעו על זה ממנו היו איתי בקשר וניסו לומר לי כל הזמן שהם לא מבינים מה עובד עליו. אחרי חצי שנה שלא דיברנו הוא יצר איתי קשר ואמר שאני חסר לו בתור חבר ואמר שהוא לא ידע "איך לאכול את זה". והיה לו קשה במיוחד בטיול שישנו באותה המיטה, אחד ליד השני, וחשב שראיתי בו אובייקט מיני ולא חבר. ישבנו ודיברנו על הדברים והסברתי לו שאומנם אני הומו אבל לא כל דבר אני מפשיט, וגם אצלו בתור סטרייט אני מקווה שהוא לא מפשיט כל בחורה שהוא רואה. הוא ניסה לאחות את הקשר בחזרה, ודווקא אני הוא זה שלא רצה למחוק את העילבון. נתתי לו להבין שאני פגוע לא פחות. מאז ועד היום אנחנו בקשר, אומנם לא כמו שהיה בעבר אבל בקשר טוב לעומת הקשר שלי עם ההורים שלו שהוא יציב וחם. בקיצור, מה אני אומר פה? תן לזמן לעשות את שלו ותחשוב גם אתה כמה הוא באמת חבר שלך.
 

stefan10

New member
מנסיוני...

כל חבריי הקרובים והאמיתיים שסיפרתי להם על אף הפחדים שלי הם קיבלו אותי ומדברים איתי עד היום...גם משפחתי כנ"ל וגם לא נידו או זרקו אותי מהבית...בהצלחה
 

chubichab

New member
תעזוב אותו

כי אם הוא לא מוכן להכיר בך כמו שאתה אז הוא לא שווה שתיהיה חבר שלו
 
למעלה